איך אוכל להפסיק להתגונן מהאנשים שסביבי?

אני בת 17, וחשה כל העת צורך להתגונן מול הסביבה - אני מרגישה תוקפת ומותקפת, וקשה לי חברתית. לעיתים נדמה כי הסביבה פועלת כל העת לרעתי. האם הדבר מעיד על חולשתי הנפשית מול הסביבה?

חוסן ויציבות נפשית הינן תכונות נרכשות ונבנות במהלך השנים.

ככל שהאדם העצים את עצמו רגשית, כך יהיה מבנה נפשו מוצק ואיתן יותר וחשוף פחות מפני התקפות סביבתיות.

אנשים נוטים לסבור כי ההגנה הכי טובה היא התקפה, ועל כן משיבים מלחמה שערה.

אולם כאשר האדם יציב בנפשו ולא תלוי במופנה אליו מסביב, אין הוא חש מותקף כלל, אלא אדרבא הוא בשיא יציבותו הנפשית ומיושב בדעתו להבין ולפרש מאיזה מקום נאמרו הדברים ומה בדיוק הפריע לאותו אחד שאמר אותם, והוא לא נותן להם לחדור דרכו, מתוך הבנה פשוטה ונכונה שהדברים שייכים למי שאמרם, ויצאו מתפיסת עולמו וממצבו הרגשי בו היה נתון.

אם כך - ההגנה הכי טובה היא פרשנות.

היציב והמחוסן רגשית מסוגל לפרש כל העת את המתרחש סביבו באור חיובי, והוא מפנה את החקירה אודות מה שקרה לו, ל"מה קרה לו" – לאדם האחר, שתקף אותו.

הוא מאפשר לעצמו להגיב מתוך ישוב הדעת ואיזון, ולא נותן לאף אחד להפר את שלוותו.

מהמקום הזה יש לו המון כוח נפשי ויכולת לדון לכף זכות.

לכן חיזוק החוסן הנפשי שלך בעיני עצמך - בעצמך - הוא זה אשר יסייע לך לפרש באור חיובי את ה"תוקפים" אותך, וימנע ממך לגונן על עצמך.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום)

* * *

אנו, ככל ההורים, משקיעים בילדינו ללא הרף. ילדינו, ב"ה, גדלים בדרך הטובה. רצינו לשאול ספציפית, כיצד ניתן לטעת בילדים הערכה לכל מה שאנו, ההורים, עושים למענם, גם ברוחניות וגם בגשמיות?

שאלה זו חוזרת על עצמה בקרב הורים רבים. אכן, בבית אנו משקיעים את כל כולנו, ולא תמיד מרגישים את הערכת הילדים. לדעתי, מעבר לחינוך להכרת הטוב, שהוא בסיס חזק לחינוך, אין צורך לנסות לטעת בילדים הערכה ממוקדת להורים. דבר זה יגיע בעז"ה מאליו באופן טבעי. עלינו לזכור שגם אנו היינו ילדים, וככל שהתבגרנו והבנו את החיים ואת מחיר ההשקעה - הערכנו את ההורים יותר...

מאידך, חשוב שהילדים יראו שההורים משקיעים בהם, וירגישו שהבית שלהם הוא בית עם הרבה חום, אהבה, השקעה ומחשבה. אבא ואמא נותנים את עצמם, משקיעים ומתמסרים להם. הקרנה חיובית נוטעת בלב הילדים הערכה להורים, ואין צורך לחנך אותם ספציפית לכך. הרבה נחת.

(קרן אהרון, מאבחנת דידקטית, מרצה בחינוך מיוחד ובפסיכולוגיה התפתחותית)

* * *

אני אוהבת מאוד שוקולד, חושבת שאני מכורה לשוקולד. האם קיימת התמכרות לשוקולד? ואיך ניתן לאכול שוקולד באופן שלא יזיק?

הצורך באכילת מתוק עשוי להיות קשור למצב נפשי מסוים, ללחצים, לרגעי מנוחה ובטלה. דבר זה קורה אצל נשים כ-30% יותר מאשר אצל גברים.

אחת מקבוצות המזון הנפוצות ביותר היא ממתקים שומניים, ובעיקר שוקולד.

רבים סוברים שהם מכורים לשוקולד. הסיבה לכך היא השילוב של שומן וסוכר.

הממתק הנמצא ממכר מכולם הוא השוקולד, הנפוץ ביותר והמפתה הגדול. המכורים לשוקולד אכן נתקלו לא פעם במצב בו רצו לאכול מחפיסת השוקולד קובייה אחת תמימה, אך עד מהרה גילו כי נותרה בידם אריזה ריקה בלבד, מבלי שהיו מודעים לכך.

זה קורה במיוחד בדיאטות הרזייה, כאשר אנשים מוציאים את השוקולד מהתפריט באופן דרסטי, וכאשר רוצים לאכול מעט שוקולד, נתקפים בחרדה ובצורך לאכול באופן בלתי נשלט. במצב כזה מפסיקים את תכנית ההרזיה וחוזרים עד מהרה למשקל הקודם.

הדרך הטובה ביותר היא לנקוט בדיאטות מאוזנות, שאינן דרסטיות מדי, ואשר אינן מונעות באופן מוחלט ממתקים ומוצרי מזון מסוימים, אלא מאפשרות לאכול מהם באופן מבוקר, תוך לימוד בתוכנית התנהגותית על אופן השליטה והאכילה המבוקרת. אלה גורמות לירידה מתונה במשקל ומורידות באופן הדרגתי את אחוז השומן בתפריט, שומרות על רמות האנדרופינים ומונעות אכילה פתאומית ובלתי נשלטת של שוקולד ומוצרי מזון אחרים, ובכך מונעות חזרה לאכילה כפייתית ולהתמכרות.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)