הרב יצחק זילברשטיין
"הרוקח סיכן את בריאותי" רתח מזעם וניתק את השיחה
הוא קנה תרופה מרוקח שבטעות מסר תרופה לא נכונה שהייתה עלולה לסכן את חייו. מה שקרה בהמשך גילה את חוצפתו חסרת הבושות של אותו רוקח...
- הרב ארז חזני / ופריו מתוק
- פורסם כ"ו תשרי התשפ"א |עודכן
(צילום: שאטרסטוק)
הוּא יִתְחַטָּא בוֹ (במדבר י"ט, י"ב), באפר זה. ואם ישאל השואל: היאך פרה אדומה מטהרת טמאים ומטמאה טהורים? יש להשיב: מצינו עניין אחד עושה ב' עניינים; האש מתכת הבדיל ודברים אחרים, ומקשה ביצים ודברים אחרים. וגם סמני הרפואה מרפאין את החולה ומכאיבין את הבריא (חזקוני).
מעשה ביהודי בשם ראובן שהחל לסבול מכאבי ראש, סחרחורות ובחילות. האיש פנה אל הרופא, והלה נתן לו מרשם לתרופה שברוך ה' תועיל ותיטיב את מצב בריאותו, וראובן פנה אל בית מרקחת פרטי שבבעלות שמעון.
שמעון הגיש לו את חבילת התרופה, ונקב במחיר של מאתיים שקלים. ראובן הרים גבות עיניו והתפלא: "התרופה כל כך יקרה?!". ושמעון הסביר: "מדובר בתרופה שאינה כלולה בסל-התרופות, ובשל כך מחירה כה גבוה".
כשהגיע ראובן לביתו, פתח את חבילת התרופה, וטרם בליעתה, החליט לעיין בעלון לצרכן המצורף לתרופה.
האיש השתומם לגלות שהתרופה נועדה לסובלים ממחלה קשה מאוד, ב"מ.
התקשר אפוא אל שמעון, וביקש לברר האם אכן התרופה מתאימה לו. הלה מיהר לעיין שוב ברצפט שראובן מסר לו, וכמעט שאחזו השבץ כשגילה שטעה ומסר ללקוח תרופה אחרת, שאילו היה בולעה, היתה עלולה לסכנו...
שמעון הרבה להתנצל על טעותו המרה, והוסיף: "אני משמש עשרות שנים כרוקח מוסמך, ומעולם לא קרתה לי תקלה שכזו... תחזור אלי בבקשה בזריזות ותשיב את התרופה, אחזיר לך את ההפרש במחיר ואמסור לך את התרופה הנכונה".
ראובן רתח מזעם, וניתק את השיחה. הוא אמר לעצמו, 'הרוקח שמעון סיכן את בריאותי, כי אם הייתי צורך את התרופה שמסר לי בפשיעתו, מי יודע מאלו מרעין בישין הייתי סובל בעקבות ההשפעות השליליות של התרופה על גופי... מעולם לא אדרוך יותר בבית המרקחת של!'.
האיש הניח את התרופה שקיבל מהרוקח באחת המגירות, ואת התרופה שהיה זקוק לה רכש במקום אחר.
עד כאן הַקָּפָה ראשונה.
הקפה שנייה: בחלוף חודשיים, ראובן פותח את העיתון היומי, במדור "מכתבים למערכת", בו מובאים מכתבי הקוראים אל מערכת העיתון ופניות לציבור לשם קבלת עזרה וחסד.
עיניו נפלו על מודעה ממוסגרת שכותרתה היתה: "בקשה ותחינה להשגת התרופה...", בגוף המודעה נכתב: "אני זקוק לתרופה פלונית באופן נואש, והיא אזלה מהשוק כבר למעלה מחודש; אם למאן דהו מהקוראים יש את התרופה הזו, אהיה אסיר תודה אם יואיל בטובו ליתנה לי".
ראובן קורא את הדברים, ואורו עיניו, הלוא התרופה המדוברת, היא לא אחרת מאשר התרופה שקיבל בשעתו "בטעות"... ממחשבה למעשה צלצל מיד אל מפרסם המודעה, ובתוך שעה קלה האיש הגיע כשכולו מתנשם ומתנשף... הוא התמוגג משמחה לקבלת חבילת התרופה, "החייתני, לולא התרופה הזו חיי אינם חיים", אמר לראובן ומסר לו לא פחות מאשר... אלפיים דולר!
ראובן אמר שאינו מוכן לקבל אגורה עבור המצוה שקיים, אך הלה התעקש, "התרופה הזו שווה לי הרבה יותר".
ומי רוצה לנחש מי מגיע כעת?...
- שמעון!
כפי הנראה גם הוא הבחין במודעה שהתפרסמה בעיתון, והגיע על מנת לדרוש את התרופה שלו.
ראובן סיפר שכבר מסרם לבעל המודעה, וכאן תובע ממנו שמעון: "התרופה נמסרה לך מתוך טעות, וכמו בכל "מקח טעות" המוצר היה ונשאר ברשות המוכר, וממילא עשית סחורה במוצר שלי וכל מה שקיבלת בעדו שייך לי"...
ראובן לא הסכים ליתן לו את הכסף, עד שלבסוף החליטו השניים להגיע ל'דין תורה'...
עם מי הדין?
תשובה:
א) שמענו מהרב יצחק זילברשטיין, שלמרות שבמקח טעות החפץ נשאר ברשות המוכר (כמבואר בחו"מ סי' רל"ב), מכל מקום כל זה אמור כאשר יש לקונה רצון להחזיר את המקח, או שהמוכר מתכוון לתבוע זאת מהקונה, אבל בענייננו, קונה התרופה לא התכוון כלל להחזירה למוכר (מפני כעסו על הרוקח), וגם הרוקח לא התכוון לתבוע אותה (מחמת הבושה), נמצא אפוא ששניהם התייאשו לגמרי מהאפשרות לחזור בהם מהמקח, וכל אחד זכה במה שבידו - ראובן זכה בתרופה, והרוקח בדמיה.
והראיה לכך שהרוקח התייאש מהתרופה, היא מכך שבמשך כל התקופה הארוכה שחלפה, לא שמענו ממנו מאומה, וזאת משום שהבין שטעה ופשע באופן חמור ביותר (וטעותו הנוראית עלולה היתה להסתיים באסון...), ולכן החליט שלא לפנות כלל אל ראובן, להשאיר את התרופה אצלו ולהסכים לקיים את המקח, לאחר שדמי התרופה כבר היו בידו, ורק שכעת, כשראה את המודעה, 'הקיץ משנתו' הארוכה, משום שכפי הנראה חשב שיוכל לגרוף לכיסו רווח נאה מנתינת התרופה, והחליט לנסות לקבלה בחזרה...
וממילא ראובן היה רשאי למכור את התרופה ולהשתכר ממנה, כי כאמור שמעון התייאש ממנה לגמרי, והחליט להשאירה ביד ראובן.
ב) ניתן להוסיף ולהעלות סברא נוספת לטעון שראובן רשאי להשאיר את הכסף בידו: הנה בשלמא אילו ראובן היה מוכר את התרופה למפרסם המודעה, וממילא הכסף שקיבל היה נחשב לדמי המקח, היה מקום לדון שהכסף שייך לשמעון, כי אין אדם עושה סחורה בפרתו של חבירו. אומנם, בפועל ראובן לא קיבל את הכסף עבור מכירת התרופה, אלא קיבלו בתור הכרת הטוב; כלומר, החולה החליט להעניק מתנה גדולה לראובן, כי הוא היה איש החסד שקרא את המודעה וניאות להתקשר אליו ולהזמינו לבוא וליטלה.
לסיכום: ראובן אינו צריך ליתן לשמעון את הכסף שקיבל.
לרכישת הספר "ופריומתוק" בהידברות שופס
החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>