למה הילדים שלי כל הזמן רבים?!

ילדי מרבים לריב (אלימות מילולית ופיזית), אינם מוותרים זה לזה ואינם עוזרים בבית. כל ניסיון להתערב או להשליט סדר עולה בתוהו. מה עלי לעשות?

 אהבה בין האחים אינה טבעית, אלא היא תוצאה של הורות שחינכה לעזרה, הבנה ותחושת שייכות של כל אחד מבני הבית. הורות מעין זו השאירה מריבות בין הילדים מחוץ לתחומה השיפוטי ולא נקטה עמדה.

המניע העיקרי לניסיון התערבותך הוא השלטת סדר בבית, שיאפשר לך להמשיך בעיסוקיך. אך אין בו מענה רגשי לצרכי ילדיך.

מריבות שמתאפיינות באלימות מילולית או פיזית משקפות חסך רגשי של ה"תוקף". מקומו וזהותו לא ברורים לו, הוא אינו בטוח במי שהוא ועל כן מזהה את הנשק הזמין לו, שבו הוא טוב, ומתבטא באלימות ובכוחניות.

אלימות היא אילמות – כשאני חש לא שייך, כשלא מתאפשר לי לבטא את תחושותי - אני פונה לאפיק האלים. מדובר במלחמה על המקום שלי בבית. כל לקיחת חפץ בלא רשותי מתורגמת בתת המודע שלי לזלזול במי שאני ובקיומי.

על כן כל המאמצים לחסום בדרכים "לא חכמות" גם ניסיון התבטאות אלים זה - לא יצליחו, משום שזו האפשרות היחידה שנותרה לי להתבטא, ולא אתן שימנעו גם אותה ממני.

הבראת המערכת המשפחתית תיווצר כשכל אחד מהפרטים יהיה בטוח שמקומו בתא המשפחתי שמור ומוגן ולא מאוים. עם הזמן תתורגם תחושת השייכות הזו לתפיסה שהוא חלק מכלל, ושהכלל הוא גם חלק ממנו. העזרה בבית תגבר, ותיווצר לכידות משפחתית שלא חלמת עליה.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום)

* * *

יש לי בעיה שאני לא יודעת לאן להפנות. כל הזמן אני חושבת שיש לי מחלות. אני נבדקת הרבה, והחרדה יורדת קצת, אך לאחר שבוע אני חוזרת להיות חרדתית, כי אולי משהו התפתח לי בגוף. בשנה האחרונה זה הקצין, כשכואב לי משהו קטן - אני לא מפסיקה לדבר עליו עם משפחה או חברות. לפעמים עולה לי מחשבה שמקננת בגופי מחלה סופנית. אני שמה לב לכל שינוי קטן בגוף, ומרגישה מתח רב ותשישות מהנושא. מה יכול לעזור למצבי?

נראה שאת מתמודדת עם היפוכונדריה, המכונה גם "חרדת בריאות".

להיפוכונדריה שלושה מאפיינים בולטים: מחשבות מטרידות, דאגות חוזרות ונשנות שמציפות את האדם במהלך רוב היממה, וסימנים פיזיים - כגון דפיקות לב, הזעה, לחץ בחזה ומתח שרירים גבוה.

אנשים הסובלים מהיפוכונדריה מביעים דאגה מתמשכת לבריאותם בלי קשר לדעה מקצועית ולנתונים אובייקטיביים. סימנים נוספים הם ריבוי בדיקות גופניות, פניה למומחים ולרופאים שונים, האשמת הרופא בחוסר מקצועיות, השקעת כספים בבדיקות רפואיות וברפואה פרטית, חיפוש אובססיבי אחר מידע רפואי בספרים, אצל בני משפחה וכדומה. ניתן לזהות היפוכונדריה כאשר הסימנים הבאים מופיעים במשך חצי שנה לפחות, וגורמים למצוקה ולסבל יום-יומי. בדומה לחרדות אחרות, גם במקרה של היפוכונדריה הסימן העיקרי לכך שנדרשת התערבות טיפולית הוא כאשר העיסוק בבריאות הופך בלתי פוסק, ופוגע בתפקוד.

הטיפול בהיפוכונדריה נשען על זיהוי המחשבות המלוות את החרדה, ועבודה על אימוץ דפוסי חשיבה והתנהגות חדשים, במטרה להפחית את החרדה. אלו יכולים להיעשות באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי.

(אורלי סמירה, יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית CBT)

* * *

 אומרים שאוהבים את כל הילדים אותו דבר, אך אני מוצאת את עצמי קשורה ונותנת המון תשומת לב לילד אחד יותר מאחיו. האם יש בעיה בכך, אם זו נטיית הלב שלי?

באופן טבעי אנו פועלים לפי תחושות הבאות מהרגש, ולא על פי השכל. כדי לנהוג כראוי, עלינו להילחם בתחושות אלו ולהתגבר על עצמנו.

אמא שמעדיפה ילד אחד על פני אחיו, כי היא נקשרת אליו באופן טבעי, נותנת לו תשומת לב רבה יותר. היא צריכה לחשוב על ההשלכות הנגרמות מכך. יחסה המועדף לילד המוצלח הופך אוטומטית את אחיו ל"כבשה השחורה". וכי מה הוא אשם שהוא כישרוני פחות, או שהאף שלו יפה פחות?

ילד לא אמור להיפגע מכך שלאם פחות סימפטיה אליו, מסיבה כזו או אחרת. גם הוא הילד שלך שהקב"ה הפקיד אצלך, ומגיע לו כל מה שמגיע לאחיו.

יש לדעת כיצד לחלק את תשומת הלב בצורה שווה לעיני הילדים. כשיש לאמא רצון טוב והרבה נכונות להשקיע, היא תרגיש בעצמה מתי לרחק ומתי לקרב, ודווקא ילד שנדחה יותר צריך לקבל תשומת לב רבה יותר, אבל לא בידיעת אחיו - כדי לא לגרום לקנאה.

ברבות הזמן, הנתינה תוליד יותר אהבה.

(קרן אהרון, מאבחנת דידקטית, מרצה בחינוך מיוחד ובפסיכולוגיה התפתחותית)