צה"ל יאטום את החדר בו התגורר המחבל שרצח את עמית בן יגאל הי"ד

צה"ל מסר היום (רביעי) למשפחתו של המחבל נזמי אבו בכר, צו המורה על החרמה ואטימה לחדר בו התגורר בביתו בכפר יעבד שבשומרון. המחבל ביצע ב-12 במאי את הפיגוע בו נפל לוחם צה"ל, עמית בן יגאל הי"ד, במהלך פעילות מבצעית בכפר.

ההחלטה לאטום את החדר בו התגורר המחבל התקבלה בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, שביטל את הצו שהוצא להריסת הבית, אולם קבע כי שמורה הסמכות להמירו בצו לאטימת החדר.

בג"ץ דחה בשבוע שעבר את בקשת פרקליטות המדינה לקיים דיון נוסף בהריסת ביתו של המחבל. נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, כתבה בהחלטתה כי בפסק הדין של בג"ץ, שדחה בדיון קודם את הריסת הבית, לא נקבעה הלכה משפטית חדשה בנוגע להריסת בתי מחבלים: "ההלכה הייתה ונותרה כי מודעותם או מעורבותם של בני משפחה במעשי המפגע – הגם שהיא נושאת משקל במכלול השיקולים – אינה מהווה בשום אופן שיקול המכריע את הכף".

"בהחלט ייתכן כי ניתן וראוי היה להגיע לתוצאה שונה במקרה זה", הוסיפה חיות. "אך גם אם שגה בית המשפט ביישום ההלכה הנוהגת, עובדה זו לבדה אינה יכולה להצדיק דיון נוסף, שכן דיון נוסף אינו ערעור נוסף. הליך הדיון הנוסף אינו מיועד לתיקון טעויות ביישום הלכה קיימת".

בסיכום הדברים כתבה השופטת: "הלב דואב על אובדן חייו של סמ"ר עמית בן יגאל ז"ל ועל השבר הגדול שנבקע בחיי בני משפחתו ויקיריו שלעולם לא יתקון. ליבי עימם. אך מן הטעמים המשפטיים שפורטו, אין זה המקרה לקיום דיון נוסף".

כזכור, המחבל השליך מגג ביתו חצי בלוק על ראשו של בן יגאל, לוחם סיירת גולני, וגרם למותו. לאחר מכן חזר לדירה והעמיד פני ישן. הוא נעצר על ידי לוחמי צה"ל וכוחות שב"כ במהלך מבצע מעצרים רחב בגיזרה, שנערך מיד לאחר הפיגוע. בחודש יוני הוגש נגדו כתב אישום בעבירות של גרימת מוות בכוונה – המקבילה לעבירת רצח בדין הצבאי הנוהג ביהודה ושומרון – ושיבוש הליכי משפט.

בחודש אוגוסט קיבלו שופטי בג"ץ את העתירה שהגישו בני משפחתו של המחבל נגד הריסת הבית בו התגורר. ההחלטה התקבלה בקולותיהם של השופטים מני מזוז וג'ורג' קרא, מול דעת המיעוט של השופטת יעל וילנר.

בנימוקים להחלטתו, כתב מזוז כי הריסת ביתו של המחבל תפגע קשות באשתו ושמונת ילדיו, המתגוררים בדירה נגדה הוצא הצו: "לאישה ולילדים לא מיוחסת על ידי המשיבים מעורבות כלשהיא במעשיו הנפשעים של אבי המשפחה – לא בסיוע, לא בידיעה על כוונתו לנקוט בפעולה, ואף לא תמיכה בדיעבד במעשיו. המפגע עצמו נלכד ועומד לדין, וצפוי לרצות עונשי מאסר ממושכים, אם יורשע. מכאן שהפגיעה בבית מהווה בראש ובראשונה פגיעה באשתו ובילדיו שנותרו להתגורר בבית, ואשר הריסתו תותיר אותם חסרי קורת גג".

מזוז חזר על עמדתו העקרונית, אותה הביע בפסקי דין קודמים, לפיה הפעלת סמכותו של מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון להורות על הריסת בתים, בהתאם לתקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), "מעלה שורה של שאלות משפטיות מורכבות וקשות, הן בהיבט של המשפט הבין-לאומי הפומבי והן בהיבטים של המשפט החוקתי והמשפט המינהלי הישראלי". הוא ציין כי "הסמכות לפעול מכוחה של תקנה 119 עומדת בתוקפה", אולם "עדיין שומה על המפקד הצבאי להפעילה בזהירות, מתוך ריסון רב, בסבירות ובמידתיות". לדבריו, "אף כי מדובר בנסיבות בהן מבחינת המפגע קיים לכאורה צידוק לנקוט בסנקציה החריפה של הריסה לפי תקנה 119, עדיין לא ניתן להתעלם מהפגיעה הקשה הכרוכה בכך בבני משפחתו החפים מפשע – להם לא מיוחסת כל מעורבות בפיגוע. בנסיבות אלה אני סבור כי בענייננו עקרון המידתיות מחייב מיתון הפגיעה, על ידי המרת ההריסה באטימה חלקית של הבית".

השופטת וילנר, שנותרה כאמור בדעת מיעוט, כתבה בהחלטתה כי "גלי הטרור הפוקדים את מדינת ישראל בשנים האחרונות מחייבים הרתעה יעילה מפני ביצועם של פיגועים נוספים בעתיד. על רקע זה, הפעלת הסמכות הנתונה למפקד הצבאי בתקנה 119, לשם הרתעה כאמור, היא משום הכרח בל יגונה, וזאת חרף הקושי הטמון בפגיעה ברכושם של בני משפחה אשר לא היו מעורבים במעשיו הנפשעים של בן משפחתם-המפגע". היא הדגישה, כי "הצו שהוצא ביחס לדירה הוא מידתי, וכי אין מקום להתערב בשיקול דעת המפקד הצבאי בהוצאתו. חומרת המעשה המיוחס למפגע, על תוצאתו הקטלנית והקשה, כמו גם זיקתו המובהקת של המפגע לדירה, השימוש שנעשה במבנה לשם ביצוע הפיגוע, וכן התשתית הראייתית העומדת נגד המפגע – כל אלה מלמדים על מידתיות הצו שהוצא ביחס לדירה, ועל נחיצותו לשם הרתעה מפני פיגועים נוספים".