בואו נפסיק לחכות לשגרה שתחזור, ונבנה לנו שגרה חדשה. זמנית

החגים כבר מאחורינו, והפוסט הזה אמור היה להישלח מיד בצאתם, אבל בעידן הקורונה, כשהכל משתבש, אני מרשה לעצמי להפיל עליה הכל, כולל פוסט שהיה כתוב ברובו, אבל, נו, הילדים בבית וזה...

לפחות לא חיכיתי ל"אחרי החגים" הבאים, כמקובל, ושלחתי באיחור של שבוע.

עד לנישואי, השגרה שלי לא הייתה שגרתית. תמיד דאגתי לתבל אותה באירועים דרמטיים וברגעים בלתי נשכחים לטוב ולמוטב.

מאז הפכתי לאמא (הגדול שלנו עוד רגע בן 10) התייצבתי והתאפסתי. השגרה הפכה להיות עוגן בחיי, אני שומרת על סדר יום ברור עבור הילדים שלי וגם עבורי, והדרך שלי ליהנות מהשגרה היא בעזרת העבודה הקסומה שלי, כי בעבודה כזו, כשאני יושבת עם נשים באופן אישי – אין שום דבר שיכול להיות דומה בין אחת לשנייה, ואין אף פגישה שדומה לקודמת.

אבל בימים אלו של סגר שני, ימי קורונה, השגרה הפכה למוצר נדיר. כולנו כמעט מתגעגעים אל השגרה הזו, שכוללת ילדים שהולכים למוסדות החינוך, פניות לעסוק בעיסוקים הרגילים, אפשרות לצאת לקפה עם הבעל או עם חברה. יוצאים לשמחות, מתחבקים, מנשקים (זהירות עם האודם, כן?), וכן, גם מקטרים על השגרה, שלפעמים היא מעייפת ולא כל דבר מהנה בה.

והנה, השגרה הזו נלקחה מכולנו בבת אחת.

בוודאי לא אפתיע אותך אם אזכיר לך שכדי ליהנות ממשהו – אנחנו צריכים לפעמים שיקחו לנו אותו.

הרי איך היינו מתגעגעות לשגרה אם לא היה משהו שקוטע אותה, כמו חצי שנה של "ימי קורונה"?

איך היינו נהנות מהאפשרות פשוט ללכת ברחוב עם פנים גלויות, בלי חשש לפגוש משטרה או חשש להידבק בקורונה?

איך היינו מעריכות את מה שיש לנו בחיים, אם לא היינו מאבדות לפעמים משהו מהם?

ככה אנחנו, מתרגלים מהר מאד לטוב, וכן, גם לרע. ולצערי, הדרך היחידה לראות את כל הטוב שיש לנו זה כשאנחנו מאבדות משהו מהטוב השגרתי הזה.

קחי לדוגמא ציפורן חודרנית, או חור בשן, או גב תפוס. כשאחד מהם קורה (ובכוונה בחרתי בבעיות שגרתיות, שכיחות ויחסית קלות מאד, כאלו שניתן לפתור די מהר ודי בקלות) פתאום אנחנו יוצאות מאיזון, פתאום אנחנו שמות לב שיש לנו בוהן ברגל ועד כמה היא משמעותית עבורנו! פתאום אנחנו מבחינות שיש לנו המון שיניים שעובדות כל יום כל היום וכמה זה קשה כשאי אפשר לאכול בשני הצדדים! פתאום אנחנו מעריכות את היכולת ללכת לעבודה (גם כזו שאנחנו אולי לא אוהבות), רק לא להיות בבידוד!

איזו הקלה זו כשהכאב עובר והגוף חוזר למצבו הקודם? הקלה ענקית.

ומה בסך הכל קרה? כאב קטן במשהו שתמיד נמצא שם ואפילו לא שמנו לב.

כי רק כשנלקח מאיתנו משהו שהיה לנו "ברור" ו"רגיל", אנחנו יודעות להעריך אותו (וגם, לזמן קצר).

מצד אחד, טוב שכך, כי זה מאפשר לנו חיים בטוחים, רגועים, מאוזנים, בלי להתעסק בהישרדות של "מה יקרה לי עוד רגע".

מצד שני, זה טוב פחות, כי אנחנו שוכחות לראות את כל הטוב שלנו.

דווקא עכשיו! במיוחד עכשיו, בתקופת משבר עולמית, בואו נראה כמה יש לנו, ויש לנו!

ונכון, בחצי השנה הקרובה כנראה לא נחזור לשגרה שהייתה לנו עד הקורונה, אז אני מציעה הצעה חדשה: בואו נראה את המציאות הזו עם הקורונה כמציאות קיימת, ונבנה לתקופה הזו שגרה חדשה, כך שבמקום לשבת ולצפות "לחזור לשגרה", דבר שמעורר חרדה, תסכול, עצב, כעס והרבה חוסר אונים, כי כרגע הדבר שאנחנו מייחלים לו – לא נמצא בידינו, אני מזמינה את כולנו לקבל את המציאות במקום להתווכח איתה, ולבנות שגרת קורונה.

זמנית.

עד שהקב"ה ייקח אותה, בדיוק כמו שהוא הביא אותה.

אז לכבוד החזרה של כולנו לשגרה, גם אם היא שיגרת קורונה, אני מזכירה לי וגם לך: זה הזמן להודות על מה שיש, כל יום, לפחות פעם אחת.

לדבר עם אלוקים ולומר לו תודה על זה שהכל אצלנו בסדר. גם אם ה"בסדר" לא כמו שרצינו שיהיה.

לבקש על שגרה טובה, רגועה ובריאה.

לשמוח במה שיש.

ולהכיר בכך שאין הכל, וטוב שאין הכל, כי זה מאפשר לנו לראות את מה שכן יש (אם אנחנו בוחרות בכך).

בואו נבחר איך להתמודד עם הקורונה.

בדיוק כמו נהג המונית שהסיע אותי הערב.

הנהג, לא צעיר, מזמן אחרי גיל הפנסיה, התקשה במציאת כתובת פשוטה למדי.

הוא: "סליחה, אני חדש בתחום".

אני: "בגלל הקורונה?".

הוא: "כן. אני מדריך תיירים כבר 30 שנה, ואין עבודה. עד שאחזור - אני צריך א ביסאלע פרנסה, אז הפכתי לנהג מונית".

אני: "כל הכבוד שבמקום להתבכיין על מציאות שלא ניתן כרגע לשנות, בחרת להתגמש ולמצוא דרך אחרת להתמודד עם השינוי!".

הוא: "כרגע. אני עוד אחזור להדריך!".

אני: "בטח. בטח. בעז"ה. ועד אז: עבודה נעימה ובריאות טובה. שבוע טוב".

התרגשתי.

כל הכבוד לנו, כל אחד ואחת מאיתנו, על ההתמודדות שלנו בתקופה הזו.

שנזכה לחזור לשגרה אמיתית ואז... אז כבר נזכור להעריך אותה יותר.

אז... מועדים לשגרה!

חורף בריא ושמח

וחודש טוב ומבורך

איתך, בשגרה ומחוצה לה.

דבורי וקשטוק היא מייסדת ומנהלת "מרכז סוויטש" לשינוי. לפרטים נוספים אודות דבורי, לחצו כאן.