המשכיר נכנס לדירתו ונאחז בתדהמה...

וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר (במדבר כ', י"ז). לרבותא נקט, כי מי בורות פשיטא שלא נשתה, שהרי יש טורח לחזור ולמלאותן, אלא אפילו מי באר שהמעיין מתגבר מעצמו, וזה נהנה וזה לא חסר, מכל מקום לא נשתה משלך (כלי יקר).

מעשה שהיה כך היה: לראובן, יהודי הגר באחת מערי הדרום, יש דירה באחת מערי הצפון הרחוקות, אותה נוהג להשכיר לאחרים תמורת 4,000 ש"ח לחודש.

יהודי בשם שמעון סיכם עמו על שכירות הדירה למשך שנתיים.

כעבור שנתיים ראובן המשכיר הציע להמשיך את השכירות לשנה נוספת, אך שמעון הודיע שיאלץ לעזוב, כי מצבו הכלכלי התדרדר מאוד, ואין באפשרותו להמשיך לשלם את דמי השכירות הגבוהים.

ביום בו שמעון עמד לצאת מהדירה, ביקש ממנו ראובן: "את מפתח הדירה תשאיר בבקשה בארון החשמל".

ראובן פרסם את הדירה להשכרה, אך מפאת טרדותיו וניצול זמנו הפנוי ללימוד תורה, החליט שלא לבטל מלימודו ולנסוע לצפון כדי להראות את הדירה לאלו המעוניינים לראותה, ולכן אמר להם: "טלו את המפתח מארון החשמל, ולאחר ראיית הדירה, תחזירו בבקשה את המפתח למקומו".

רבים התקשרו ובחנו את הדירה, אבל אף אחד לא חזר אל ראובן על מנת לשוכרה.

בחלוף חודשיים, החליט ראובן לנסוע אל דירתו הצפונית, על מנת לבדוק שהכל כשורה.

כשפתח את דלת הדירה, הופתע לגלות שהיא מרוהטת... היו בה שולחנות, כסאות וספות, עריסות וארונות וכו', כשכולם מונחים במקומם, והיה נראה שמישהו דר בדירה.

כשבדק את צריכת החשמל והמים, גילה שבחודשיים האחרונים לא היתה בדירה כלל תצרוכת של חשמל ושל מים. הוא התקשר אל שמעון ושאלו: "יש לך מושג למי שייכים כל הרהיטים הללו?".

הלה השיב: "שמע נא ידידי, לא אוכל לתאר לך באיזה גלות נוראה אני ומשפחתי נמצאים... מכיון שלא היה לנו היכן לדור, עברנו לעת-עתה להתגורר במחסן של חמי; משום שלא היה לי להיכן לפנות את רהיטיי וחפציי, הותרתי אותם באופן זמני בדירתך, מיד ברגע שתמצא שוכר - אני מפנה את כל תכולת הדירה, עד הפריט האחרון...".

"ידידי היקר - נענה ראובן בהתרעמות - כעת עליך לשלם לי דמי שכירות עבור השימוש בדירה בחודשיים האחרונים!".

"דמי שכירות?! - הזדעק שמעון - הרי לא דרתי כלל וכלל בדירה, ומה שחפציי מונחים בה, הרי זה בגדר 'זה נהנה וזה לא חסר'...".

עם מי הדין?
 

תשובה:

בחוזה השכירות ישנו סעיף בו נאמר: 'בתום תקופת השכירות השוכר מתחייב לפנות את הדירה מכל חפץ השייך לו, ולהשיבה למשכיר פנויה כפי שקיבלה'. והיה מקום לטעון, שהיות והשוכר לא עמד בתנאי זה, אלא הותיר את חפציו בדירה ולמעשה המשיך להשתמש בה, הרי שיכול המשכיר לתובעו לשלם, כי מבחינתו השוכר לא התפנה אלא המשיך את תקופת השכירות, ולכן ישלם דמי שכירות מלאים עבור חודשיים נוספים.

אולם, שמענו מהרב יצחק זילברשטיין, שאין זו טענה, כי בפועל שמעון אכן עזב את הדירה והפסיק לדור בה, ואומנם עבר על התחייבותו לפנות את חפציו מהדירה, אך משום כך אין זה נחשב שדר בה ממש שנחייבו בדמי שכירות מלאים. ולא מסתבר כלל ששוכר מתכוון לחייב עצמו במלוא דמי שכירות במקרה שישאיר את החפצים בדירה.

אומנם, בוודאי שצריך שמעון לשלם שכירות מופחתת עבור השימוש בדירה לשם אחסנת חפציו, ושווי השכירות תהיה כפי שיעור ערך השכרת הדירה לשם מחסן.

וכשם שאם אדם אחר מכניס את חפציו לבית חבירו, צריך לשלם לו כפי שיעור דמי השכרת מחסן, כך גם בענייננו. וסיים הרב, שהשארת החפצים בדירה, נחשבת לטובה גם לבעל הבית, כי מסתבר שגם אם דירתו היתה נותרת ריקה, לא היה מוצא שוכר, ולא היה מרוויח מאומה, ועתה זכה להרוויח את דמי שכירות אחסנת חפצי השוכר.

לסיכום: שמעון ישלם לראובן כשווי השכרת הדירה כמחסן לשמירת חפציו.

לרכישת הספר "ופריומתוק" בהידברות שופס.