אני לא מצליח לרזות! איך אוכל לשנות את הרגלי התזונה שלי?

אני בן 25, פונה אליכם בייאוש לאחר שעשיתי הרבה מאוד ניסיונות לרזות בעזרת דיאטות שונות, אך ללא הצלחה. מהי הסיבה לכך, והאם אפשרי לרזות בדרך אחרת של שינוי הרגלי האכילה?

ודאי. כבר במהלך טיפול נכון הנטייה צריכה להיות לאכילה באופן רגיל. הטיפול אינו פרויקט שיש לו סוף. זהו שינוי לאורח חיים בריא ומסודר יותר. הדרך הנכונה להפחית במשקל הינה ללמוד לשנות את הרגלי האכילה והחשיבה באופן כזה שלא יפגע בשגרת חיינו ולא יהווה מכשול. כאשר נוקטים בצעדים דרסטיים מדי, הן בתהליך ההרזיה והן בסוג המזון שאותו אוכלים, סביר להניח שהמשקל יעלה מחדש בסופו של דבר. לכן טיפול נכון לא צריך להיות מותנה בספירת קלוריות, ולא להוות פרויקט מסוים, אלא שינוי הדרגתי, התנהגותי וחשיבתי, שיביא בסופו של דבר להרזיה תוך גמילה מהתמכרויות שונות הקשורות לאוכל.

הסיבה לכך שדיאטות מהירות אינן יעילות היא שהמטבוליזם נעשה איטי יותר ככל שאוכלים פחות. כאשר תנסו לרזות באמצעות דיאטות - מנגנון ויסות המשקל יגרום לכם לתחושת רעב המלווה בסחרחורת, עייפות, כאבי ראש והרגשה כללית רעה. בנוסף, הגוף יפרש את הפחתת הקלוריות כרעב, יגרום לאגירת שומן וישתמש בחלבון שהשרירים בנויים ממנו. לכן במצב כזה לא רק שלא תאבדו שומן, אלא גם מסת השריר תיפגע.

לכן מומלץ לרזות רק על ידי שינוי הרגלי האכילה לתמיד, ולא בדיאטה להרזיה שתהווה פרויקט לטווח קצר.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)

* * *

אני סובלת מקלסטרופוביה. לאור זאת, איכות חיי נפגעת, כי אני נמנעת מלטוס, ללכת להצגות, לטיולים ועוד. היו לי כמה התקפי חרדה, ולכן אני נמנעת, כי אני מפחדת שההתקפים יחזרו שוב. אני רוצה מאוד לטוס, אבל חוששת. התחושה היא הרגשה של חנק, אין לי אוויר לנשימה ואני רוצה לצאת מהמקום. מובן שבטיסה אין לאן לברוח. מה עושים?

קלסטרופוביה היא אחת הפוביות הנפוצות ביותר, המתעוררת בעקבות שהייה בחללים צפופים וסגורים, שלעתים קרובות גורמת להתפרצות של התקף פאניקה.

הסימפטומים העיקריים שלה הם פחד מפני מקומות חסומים, ופחד מחנק. באופן משמעותי, נובעים הסימפטומים זה מזה; בעוד שמקום קטן או סגור עלול לגרום לתחושת חנק, גורם הפחד מן החנק לחרדה עצומה של האדם מפני האפשרות להישאר במקומות צפופים או סגורים, כשהוא נחנק ומשולל יכולת להימלט אל האוויר החופשי.

אדם הסובל מקלסטרופוביה נמנע בד"כ משהייה בחללים קטנים, בחדרים נעולים ועוד. במצבים חמורים, הוא עלול להימנע גם מפעולות יומיומיות כמו עמידה בתור, בגלל החשש מצפיפות שעלולה להיווצר שם ולהגביל את יכולתו לברוח.

אחת השיטות הנפוצות והיעילות ביותר לטיפול בקלסטרופוביה היא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. CBT

הוא ממוקד מטרה וקצר מועד באופן יחסי. מטרתו לשנות את הקוגניציות ואת ההתנהגויות האופייניות לקלסטרופוביה. העיקרון שעומד מאחורי הטיפול הוא שבחשיפה מספיקה לסיטואציה המפחידה, תחול דה-סנסטיזציה, כלומר ירידה ברגישות, ולאחר שהחרדה תגיע לשיאה, היא תפחת.

המטופל לומד כיצד להתמודד עם רמות החרדה, ונחשף למעוררי החרדה באופן מבוקר.

(אורלי סמירה, יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית CBT)

* * *

תמה לה חופשת הקורונה, הילדים חוזרים למוסדות בהדרגה ואני מוצאת עצמי עם טעם מריר בפה. מסתכלת סביבי ושומעת על חוויות משפחתיות, ימי אפיה, יצירות והווי משפחתי מאושר. כשחברתי ספרה לי בהתלהבות על יום תחרויות שערכו אצלם בבית, אני הייתי עסוקה בעבודה סיזיפית של בישול, כביסות, ניקיון וגערות בששה ילדים שמצאו עצמם משועממים, רבים, רוטנים ומבלגנים. רק אני נאנחת בהקלה כשהם שבים למוסדות הלימוד ומרגישה החמצה וקנאה בכל אותם בתים שהשכילו לנצל את התקופה לגיבוש וכיף?

כבר מחתימתך אני מבינה כמה מורכבת ומאתגרת היתה התקופה עבורכם. להעסיק ולתפעל בית שבו ששה ילדים נמרצים בגילאים שונים, כשאין לאן לצאת ואין סדר יום רגיל, זוהי משימה לא פשוטה בכלל. עבודות הבית כמו בישול וניקיון מכפילות את נפחן כשכולם שוהים בבית, וכשאין מוצא ויציאה הדבר קשה פי כמה. התמונות והחוויות אותן את תופסת מהצד כגיבוש והווי - הן רק תמונות, אוצרות אותו הרגע בלבד ולא מראות את מאחורי הקלעים האפרוריים ואת הרגעים לאחר מכן כך שלראות תמונה של רגע אחד מאושר זה אינו שיקוף של מציאות חיים אמתית.

גם לך היו רגעים כאלו, אני בטוחה, שהבטת בילדיך משחקים בשלווה, כשהקראת סיפור, כשישבתם סביב השולחן ואכלתם כל המשפחה ממעשה ידיך. נסי לאצור את הרגעים הללו שהיו לאורך התקופה, ולתת להם רגע של כבוד.

בסופו של דבר, הילדים חוו את הבית ואותך כאמא, וזוהי החוויה המיטיבה עבורם. לנו לעיתים נראה כי הם זקוקים לחוויות ולריגושים על מנת ליהנות, אבל מבחינת ילדיך - הם שהו בבית, שיחקו ורבו ונהנו כמו כל ילד רגיל, ונשמו את הבית 24/7. זוהי צידה לדרך שאינה מוקטנת כלל, למרות ההקלה של השיבה לשגרת לימודים בריאה ורגילה.

(אסתי בראון, עו"ס קלינית. מתמחה בטיפול בגישה הנרטיבית בנוער ובמבוגרים, וב-IPT)