בתי האהובה, סליחה שלא הייתי שם בשבילך, שלא שמתי לב אליך

כן, את, הבת שלי היקרה

אני מרגישה שלאחרונה את רחוקה ממני,

ואני רחוקה ממך.

הדמיונות שלי כשהייתי ילדה בעצמי,

להיות האם המושלמת 

תמיד להבין,

תמיד להכיל,

תמיד לאהוב ולכייף

לסבול ולהעצים

להיות אמא טובה. באמת.

ועכשיו, בתי היקרה,

זה זמן אמת...

עכשיו אני עומדת למבחן האמיתי.

ואני מרגישה נכשלת.

רוצה להיות קרובה אליך,

ולא יודעת איך.

מרגישה שאת כועסת עלי - ולא מבינה למה?

מרגישה שאת צריכה אותי

ומוכנה, כן, ממש מוכנה, לתת לך את כולי.

האם פספסתי את הרכבת?

האם זה מאוחר מידי?

אני יודעת שלא!

כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן,

וזאת אעשה.

אני יודעת שטעיתי

שפספסתי חלק גדול מעיקר גידולך.

ששמתי דגש על חיצוניות: הבגדים שלך,

הקוקו, התספורת, החדר שלך...

ופחות שמתי לב אליך.

לצרכים שלך,

למה שאת 

לדברים שאת אוהבת,

לדברים שאת רוצה .

לקשיים שלך,

למצבך בחברה,

להצלחות או לכישלונות בלימודים.

לא הייתי פנויה לשמוע אותך.

וכשהעזת לנסות לספר לי - אז הייתי כבר עייפה,

או עצבנית...

או דואגת מהחיים, והקריירה, והכסף, והבנק...

וקצת שכחתי את העיקר -

אותך, יהלום שלי

פיקדון שה' נתן לי.

אז אני מבטיחה לך'

בעזרת ה':

מהיום ,

אני שמה לב אליך!

כל יום מדברת איתך שיחה

של לפחות 5 דקות, רק אני ואת!

שותה איתך שוקו בבוקר,

או אוכלת איתך בצהריים.

או מוצאת את הכמה דקות 

בערב 

לשבת רק איתך,

ולשמוע מה עובר עליך, נסיכה אהובה.

כי אני לא מוותרת על החלום!

ואני הולכת להיות אמא אלופה 

שיודעת מה קורה עם הבת שלי ,

ונותנת לה את הצורך הגדול מכולם -

את הלב של אמא!

ובאמת.

הבגדים, ונקניות, והקשקושים

והכל-----

יבואו הרבה אחרי...

כי יש ערך למה שחשוב באמת,

וזאת את,

קטנה שלי.

ואני לא אשכח לעולם 

את הרגע הראשון שראיתי אותך כשנולדת ,

כמה קטנה וחסרת אונים היית שם...

באות מעמד היסטורי ומרגש...

היית כזאת זעירה, מכווצת ובוכה.

ואני יודעת

 שעם כל הפוזה 

את עדיין תלותית, וצריכה אותי - אמך,

היום ולעולם.

כל עוד אני פה בעולם,

אני כאן בשבילך!

באהבה,

אמא

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.