כשהקורונה מסרבת לעזוב: נשות מקצוע בטיפים להתמודדות בין גלי הקורונה

סגר או לא סגר, עובדים חיוניים או בכלל בחל"ת, בידוד או טרום בידוד, מלונית ומטושים – כל כך הרבה מושגים לא מוכרים הפכו לחלק מהחיים. סימני השאלה מלווים את כולנו באורח קבע וכולנו נאלצים להתרגל לשגרה לא שגרתית שכזו. כיצד הימים האלו משפיעים על כולנו? וכיצד ניתן לעבור אותם באופן הטוב ביותר? חיה פאכטמן, שרה רוטנר ונחמי זקלס, בפאנל מעשיר ומלא תובנות.

קשיי התקופה

מהם הקשיים הלא מוכרים שהתחדשו ונערמו לפתחנו בתקופה הארוכה הזו?

חיה פאכטמן, מלווה עסקית ומנטלית לעסקים בגדילה, פותחת ומקדימה: "מהי בעצם ההתמודדות המרכזית בתקופתנו ה'עליזה'? כשאני מסתכלת על המצב העכשווי ב'זום אאוט', מבחוץ, אני חושבת שהקושי העיקרי שגורם לאנשים לצאת משווי משקלם הוא חוסר השליטה. אנחנו, בחברה המערבית, התרגלנו שלכל דבר יש פתרון: קודם כל מבחינה רפואית, לכל בעיה יש רשימה של פתרונות, החל מתרופות, טיפולים, ועד לניתוחים חלילה. ואם הרפואה הקונבנציונלית לא מצליחה, גם לרפואה האלטרנטיבית יש מה לומר, ותמיד יש איזו סבתא של שכנה שניסתה XXX והיא התרפאה הפלא ופלא.

"גם מבחינה כלכלית. בניגוד לפעם שאם לא ירדו גשמים היו עלולים ממש למות ברעב ובצמא ולא היה פתרון, היום בחסדי ה' מצב כזה רחוק מאיתנו מאוד. הכלכלה היא מערכתית ובנויה בצורה שתאפשר לאנשים להתפרנס ברמת המינימום ולא להגיע לעולם לרעב אמיתי, חלילה. כל מי שיש לו קושי אמיתי כלכלי יודע בסתר ליבו שלכל היותר הוא ילך לעבוד הסופר פארם. שם תמיד יצטרכו עוד קופאי או קופאית. ואם גם זה לא יתאים - נעבור לחו"ל, אומרים ששם יותר קל.

"במציאות אנשים לא בהכרח נעזרים בכל הפתרונות האלו, אבל יש איזשהו צפי וביטחון בסיסי שאנו יכולים להתמודד עם האיום במידה והוא יופיע. בסך הכול אם לא נסתדר - אז נסתדר... והנה הגיע נגיף הקורונה לביקור לא נחמד ו... אופס. הפעם זה לא עובד. אחרי כל כך הרבה שנים של תחושת שליטה מדומה התבהרה לנו שוב האמת המתוקה, (כן, המתוקה!) שבאמת באמת אין לנו שליטה על כלום:

"הכותרות בעיתונים מדברות על נגיף ,שלעולם הרפואה אין פתרון נגדו. חדשים לבקרים שומעים סיפורים על אנשים שקמו על צד ימין ולא הספיקו להגיע לשכב על צד שמאל. אז נכון שיש גם הרבה אנשים שקמו על צד ימין וסיימו את יומם על הכביש או שהתקף לב הכריע אותם באחת, אבל בשגרה - אומר הבנאדם לעצמו - לי זה לא יקרה. אני נהג זהיר. ובכלל - אין לי בגנים נטייה לבעיות בעורקים הכליליים. הכול יהיה טוב. עכשיו, בתקופת הקורונה- לאף אחד אין ביטוח ואין שום דרך לספר למיינד הפנימי ש:'לי זה לא יקרה'. ומכאן הבהלה הגדולה: חזרנו אחורנית לימים שבהם כל דלקת ריאות הייתה עלולה להיגמר בתכריכים לבנים.

"גם מבחינה כלכלית - אנחנו בתוך רעידת אדמה, שאף אחד לא יודע לאן היא מובילה ומתי בדיוק תחזור האדמה להוות לנו קרקע יציבה. כל מה שידענו על איך עושים כסף ומה היעדים החודשיים והשנתיים שלנו מקבל זבנג רציני. נותרנו חסרי אונים. חסרי שליטה".

שרה רוטנר, מטפלת רגשית מוסיפה לנו היבט חשוב: "בתקופה זו, בה יש בידוד חברתי וריחוק מבני משפחה, תחושת הבדידות עלולה להתעצם. אנשים שלא נמצאים בעבודה ובאופן טבעי אינם נפגשים עם אנשים, בין אם הם בחל"ת ובין אם עברו לעבוד מהבית, חשים בדידות עמוקה. ככל שאדם מבודד יותר חברתית, הוא עלול לחוש יותר בבדידות. הדוגמה הבולטת לכך היא הזקנים והמבוגרים שביננו. הם נמצאים בסיכון גבוה יותר לנגיף, ורבים מהם שומרים על בידוד הדוק, מה שמגביר את הסיכון לתחושת הבדידות. אך הם ממש לא היחידים במצוקת הבדידות. הטריגרים לתחושת הבדידות מגוונים, ובפרט בימים אלו הם לא פוגעים רק בזקנים".

(צילום: shutterstock)

האם יש אנשים הסובלים מבדידות למרות שאינם בבידוד מעשי?

"אכן. בדידות היא תחושה סובייקטיבית של האדם. קרל יונג, פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי, אמר: 'בדידות לא נובעת מחוסר אנשים סביבך, אלא מחוסר היכולת לדבר עם אנשים על מה שמשמעותי לך'. ישנם אנשים שמוקפים בהרבה חברה ומרגישים בדידות, וישנם שאינם מוקפים באנשים ולא חווים את חווית הבדידות".

מה גורם להבדל ביניהם?

"ישנן סיבות שונות לכך שאדם מרגיש בדידות. ישנה גישה שסוברת שככל שאדם קיבל אימהות מיטיבה יותר בינקותו - הוא יהיה פחות פגיע לתחושות של בדידות, ולהיפך. יש דעות כי חרדה חברתית או קשיים שונים ביצירת קשרים אישיים יכולים לגרום לתחושה של בדידות, ויש כאלו שגם אם הם מסוגלים מבחינה טכנית לתקשר ברמה טובה עם סביבתם, התקשורת שלהם יכולה להתנהל ברמה שטחית ללא מעורבות רגשית, והם עדיין יחושו בדידות. הערכה עצמית לקויה יכולה אף היא להשפיע על תחושת הבדידות, וחוויות דחיה עלולות לגרום להימנע מקשר רגשי ולבדידות. וכמובן, בנוסף לכל אלו, ישנן גם הסיבות הפשוטות של בדידות פיזית וריחוק המשפיעים על תחושת הבדידות של האדם.

"חשוב להכיר בקושי הרגשי של הבודדים. על פי מחקרים, תחושת בדידות מהווה סיכון גבוה לדיכאונות, לחרדות ולהפרעות אכילה. אנשים החווים בדידות סובלים בדרך כלל מקשיי שינה ומשינה פחות רגועה, ובדידות מתמשכת מהווה סיכון למצבים פסיכיאטריים שונים", מזכירה רוטנר.

הקשיים של הילדים

נחמי זקלס, מנתחת התנהגות, נוגעת בנושא אחר הקשור להורים לילדים: "בתקופה זו, בה הילדים מבלים זמן רב בבית, אחד הקשיים המרכזיים הוא מציאת תעסוקה הולמת עבורם. קושי זה משתנה בהתאם למגוון הגילאים בבית. ילדים צעירים מתקשים להעסיק את עצמם לאורך זמן, וההורים עשויים למצוא את עצמם מקדישים שעות רבות עבור התעסוקה שלהם. בגילאים הבוגרים יותר, הילדים מסוגלים להעסיק את עצמם יותר, אך דווקא אז חשוב שההורים יעקבו אחר התעסוקה שלהם האם היא חינוכית ומועילה, האם חומרי הקריאה או הצפייה מתאימים למשנה החינוכית של הבית, האם הילדים לא פסיביים מדי או שהתעסוקה מצומצמת מאוד ואפילו ממכרת.

(צילום: shutterstock)

"קשיים נוספים שעלולים להיווצר הינם אווירה עכורה כתוצאה ממריבות שיכולות להתפתח מחיכוכים בלתי פוסקים של הילדים, ותיתכן גם אווירה לחוצה או מדכדכת הן בעקבות דאגות שונות של ההורים מבחינה בריאותית, כלכלית ועוד, והן בגלל חוסר עניין, דעיכת מוטיבציה, ריחוק מחברים, ריחוק ממשפחה מורחבת, שגרה משובשת, קונפליקטים רוחניים, במיוחד לאור היעדר מסגרות ואף סגירת בתי כנסת בחלק מהתקופה האחרונה, וחסרון מסגרות קהילתיות שונות".

האם הלמידה מרחוק נותנת מענה כלשהו לילדים?

"מהסביבה ומניסיון אישי אני מסיקה כי יעילות הלמידה מרחוק תלויה בתנאים השונים שיש לכל משפחה. ישנם הורים שאני עובדת עם ילדיהם, שציינו בפני כי ילדיהם לא משתתפים בלמידה מרחוק, ומתקשים להניע את עצמם ללמידה כשהמיטה או המשחקים קרובים וקורצים כל כך. אחרים סיפרו שהילדים הפכו לכבויים ופסיביים בגלל הריחוק מחברים, ומשך זמן השימוש במסכים עלה בצורה דרסטית. לעומת זאת, אני שומעת ורואה גם חוויות אחרות בהן הלמידה מרחוק היא סדירה, יוצרת שגרת לימודים קבועה, מוסיפה עניין בשל ייחודיותה, והיא גם פחות דורשת ומלחיצה.

"לעיתים ההורים נתקלים בקשיים שקיימים אצל ילד גם ביום יום – קשיים לימודיים, רגשיים או חברתיים. לפעמים הקושי מתעצם בגלל שינוי השגרה, שיבושים בסדר היום של הילד וחששות של הילד. לעתים הקשיים מתגברים בעקבות קשיי ההורים, הדאגות שלהם ותחושת אי הוודאות הכללית. ולפעמים זה פשוט הזמן בו ההורים נחשפים לעוצמת הקושי אתו הילד מתמודד זה מכבר במערכת החינוכית. ייתכן שבמשך השגרה ההורים לא היו מספיק מודעים לקושי, אם בשל הדרישות המשתנות בין הבית לבין המסגרת החינוכית, ואם בשל שגרת יום קצרה יותר בבית בימים כתיקונם, וכעת הקשיים 'זועקים' לעיניהם ומכבידים כפליים".

הקשיים הם קשיים, והתקופה לא קלה לאף אחד. אז מה עושים? כיצד ניתן להתמודד מול האתגרים הרבים?

"אין פתרונות קסם..." משיבה חיה פאכטמן בכנות. "אני רואה הרבה מנטורים עסקיים שמדברים על: 'איך עושים כסף דווקא עכשיו' ומחייכת לעצמי. מי כמוני מכירה את בעלות העסקים בשביל לדעת שרבות מהן נפגעו בתקופה הזו. או מחוסר ביקוש במה שיש להן להציע, או מחוסר זמן איכותי לעבוד ולתת תפוקה שתוכל ליצור איזושהי הכנסה. העובדות השכירות אמנם חשות 'מוגנות' יותר מבחינה חוקית, אבל כשהמשק חווה טלטלה, גם השכירות הולכות ומאבדות את הביטחון והקרקע המוצקה. הנתונים בשטח נראים כה מייאשים, אך חלילה לא באתי לייאש. בתוכי אני מאמינה שמאחורי כל סיפור שקוראים או שומעים עליו, ומאחורי כל קושי כלכלי, רפואי, אישי או בין אישי שהקורונה הציפה ברמות קשות עד בלתי נסבלות, יש מישהו גדול יותר שמנהל אותנו לטובתנו המלאה. אב רחמן ואוהב שנוכח עמנו בכל רגע ומכוון אותו לטוב.

"וזהו הדבר הראשון שחשוב לתת עליו מענה: תשובה לתחושת חוסר השליטה. אולי זה נראה קל לומר וקשה ליישם, אך זו התשובה הבלעדית: להחזיר את המושכות למי שמנהל את העולם בדרך המופלאה ביותר למעלה מ- 5700 שנה. לא מגיע לו שניתן לו את הקרדיט? וכאשר קשה לי להרפות, אני מנסה לזכור ולהגיד לעצמי שבין אם אדאג ובין אם לא - המציאות לא תשתנה. מה שבורא העולם יקבע, זו המציאות שתהיה, והיא תמיד תהיה לטובתי, גם אם לא בדיוק לפי מה שהזמנתי בתפריט...

"ולאחר שאנו מורידים מעצמינו את האחריות המיותרת, ומצליחים להעביר את המושכות למי שראוי לאחוז בהם, פתאום מתפנים לנו בלב ובמוח כמה טונות של אנרגיה, ומגיעה בהירות פנימית חדשה ומתוקה מאד.

"ואז אפשר להגיע לשלב השני: חיפוש פתרון מעשי. כל אחד ואחת צריכים לשבת עם עצמם ולחשוב: מה אני יכול לעשות כרגע? אילו יכולות יש בי שאפשר להפוך אותם להכנסה, גם אם עד היום לא היה בהם שימוש מסחרי? על מה כרגע אפשר לוותר בהוצאה החודשית? כיצד אנחנו שומרים על התקנות ונזהרים מהדבקה, מדין 'ונשמרתם' בלי תחושת לחץ מיותרת ופחדים שלא עושים טוב לאף אחד? איך בתוך "עול השעבוד" בבית, כל אחד מההורים מטעין את עצמו באנרגיות חיוביות כדי לא להגיע לשחיקה ועצבים?

"ברגע שמורידים את הדרמה והלחץ מהסיפור ומסתכלים על הנתונים כמות שהם, מבינים שזו המציאות שהקב"ה תכנן עבורנו כרגע, ומקבלים את רצונו בהכנעה, לפתע הרבה פתרונות צפים ועולים וזוכים לסייעתא דשמיא ולהצלחה".

(צילום: shutterstock)

איך מתגברים על הבדידות החונקת?

שרה רוטנר מייעצת: "חשוב להתייחס לקושי זה, לזהות את נקודות הקושי ולמצוא דרכים להפיג את הבדידות. למשל, כאשר הקושי נובע מהימנעות ביצירת קשרים בגלל פחד חברתי, אדם יזהה את ההימנעות, ודווקא שם יתפוס אומץ, ויקשור קשרים חברתיים, דבר שיקל בעז"ה על תחושת הבדידות שלו. לפני כשנה, הייתה לי מטופלת שהגיעה בגלל תחושת בדידות שגרמה לה לחוש דכדוך. היא הייתה נראית כלפי חוץ עם ביטחון עצמי, דיברה הרבה, והציגה את עצמה כך גם בחברה. אך עמוק בתוכה היא חשה חוסר ביטחון ופחד מדחייה, שגרם לקושי ביצירת קשרים קרובים וארוכי טווח. עבדנו על הדימוי העצמי שלה ועל הביטחון הפנימי, ועם הזמן היא החלה לקשור קשרים חברתיים אמיצים יותר, וחשה הקלה גדולה".

וכשמדובר בימי קורונה ובבידודים בלתי נגמרים, האם יש מה לעשות כדי להימלט מהבדידות הלופתת?

"רצוי מאוד להגדיל את רפרטואר החברויות בדרכים שונות: השתתפות בקבוצות שונות, בקורסים, בקבוצות חברתיות שונות. ניתן ליזום קבוצות כאלו, ובכך לסייע גם לאחרים. גם עיסוק בתחביבים יכול בהחלט להקל. בדקו בינכם לבין עצמכם מה אתם יכולים לתרום לאחרים, מה יש לכם שאתם יכולים לתת: כישרון מסוים, הקשבה או התנדבות, כל אחד תרומה כזו יכולה לתת לכם המון סיפוק וקשר בונה עם החברה".

רוטנר מבקשת גם מהסביבה לחשוב על הבודדים: "גם אם אינכם חווים בדידות, זכרו את האנשים הנמצאים בבידוד זמני או מתמשך. האמצעים הטכנולוגיים מאפשרים יצירת קשרים בקלות. הרימו טלפון, צרו קשר, שוחחו עם האדם שאתם מכירים, והגישו עזרה בעת הצורך.

(צילום: shutterstock)

שימו לב, במקרים קשים של תחושת בדידות מתמשכת המשפיעה על ההתנהגות ועל המצב הרגשי מומלץ לפנות לטיפול מקצועי".

וכיצד מתמודדים עם קשיי הילדים ומולם?

נחמי זקלס משיבה ומפרטת: "ראשית, חשוב ליצור סדר יום קבוע גם בתוך השגרה המשובשת. לקבוע שעת קימה, זמני תפילה ואכילה, יעדים לביצוע במטלות בבית ובמטלות לימודיות על פי הנדרש. מכירים מודעות רחוב בהם ניתן לתלוש את מספר הטלפון של הספר המקצועי או הבייביסיטר האמינה? תוכלו להכין שלט דומה עם מטלות בית שונות, וכל ילד יוכל לתלוש את המטלה שהוא הכי מחבב, ולבצע אותה בכל יום.

"יש לערוך עם הילדים תיאום ציפיות ולהסביר באופן ברור את הדרישות, אך גם לדאוג שיהיו להם את התנאים והיכולת לבצע אותם. אם יש לילד קושי מסוים שמונע ממנו להשתתף כיאות באחת מהמטלות או הדרישות, יש לחשוב על סיוע או הקלה של הדרישה. לעיתים יש צורך גם לתאם זאת עם הצוות החינוכי, למשל, אם יש קושי לעקוב אחרי הלמידה בגלל שההורים עובדים גם בסגר, אם חסר בבית אמצעי תקשורת עבור הלמידה מרחוק וכדו'.

(צילום: shutterstock)

"אצלנו בבית, לדוגמא, גם אני וגם בעלי עובדים בזמן הסגר, אני מחוץ לבית כעובדת פרא רפואית, ובעלי מהבית. לכן החלטנו שאנחנו לא יכולים לדרוש מהקטנים למידה רציפה מבלי שיש לנו יכולת לעקוב אחריה. במקום זאת התמקדנו בהשלמה של משימות חשובות אחר הצהריים בהשגחתנו, וקביעת זמני לימוד במקצועות הקודש עם אבא, ובמקצועות החול עם אימא.

"מומלץ לתגמל את הילדים על עמידה ביעדים, בזמנים ובמטלות השונות בסדר היום. ניתן לצבור ניקוד יומי ולצ'פר בתגמול שבועי. כמו כן, חשוב לפנות זמן גם לתחביבים, להתעמלות, ולשיחות ויצירת קשר עם חברים ובני משפחה", מציינת זקלס.

מנווטים את הילדים

לא תמיד ולא כולם מצליחים לעמוד בסדר יום מובנה. יש הורים שמטלה זו נראית בעיניהם בלתי אפשרית...

"לכל בית, ולכל ילד בכל גיל ישנם קשיים ייחודיים משלו. הגורמים יכולים להיות שונים, והפתרונות – מותאמים. לכן חשוב לזהות ולהכיר בקושי גם אם נראה שאין דרך להתמודד אתו כרגע", מסבירה זקלס. "לפעמים ההורים מתקשים לתת מענה לילד בגלל חוסר פניות או זמן, קושי כלכלי ועוד, אך ייתכן שעם יצירת סדר עדיפויות וחשיבה נוספת, יהיה ניתן למצוא משאבים שונים כמו צוותי החינוך, שכנים וקרובי משפחה, טיפול וייעוץ דרך קופות החולים ומוקדי סיוע בעירייה או ע"י גורמים אחרים. אפשר גם להחליט שמרפים מתחומים מסוימים, אפילו באופן זמני, וכשלהורים יהיו יותר משאבים הם יתפנו בהמשך לטיפול בקושי. כאשר עושים זאת מתוך מודעות והבנת המצב, גם הורדת הלחץ והדרישה מהילד בעקבות הקושי עשויה לעזור , או לפחות למנוע החמרה או אתגרים נוספים.

"כמו כן, מומלץ לערוך את רשימת הצרכים של בני הבית, לא רק צריכים פיזיים, אלא גם רגשיים, לימודיים, תעסוקתיים ועוד, ולבדוק אלו משאבים ניתן לגייס כדי לתת להם מענה, על מה אפשר לוותר, ואולי אפילו לגלות אמצעים יצירתיים שונים שיתנו גם סיפוק והנאה. מבט חיובי ואופטימיות יסייעו מאוד לשמור על המורל ולהתייחס באופן אחר לאירועים בבית ובחוץ.

"במהלך הסגר הקודם, הילדים שלי אמרו בבדיחות שהספרים שהם קוראים לא רלוונטיים כי הגיבורים מסתובבים ללא מסיכות וללא שמירה על ריחוק חברתי. הדיבורים שלהם גרמו לי להתיישב ולכתוב ספר מתח לילדים המספר על ארבעה אחים שנמצאים בסגר בבית בגלל הקורונה, ונקלעים באופן מפתיע למסע בזמן לעתיד. לאורך הספר הם חווים הרפתקאות כשהם מנסים לחזור הביתה ולמצוא בעתיד תרופה לווירוס. הילדים שלי ליוו את כל שלבי כתיבת הספר, ביקרו, ייעצו, נתנו רעיונות וחלקו גם ציונים, ובזכותם הספר 'מעבר לארון בעלית הגג' יצא לאור. ראיתי כי כאשר ילדים קוראים על גיבורים שחווים חוויות דומות לשלהם, ומתמודדים בצורה אופטימית, משעשעת ומלאת חוויות, הם מקבלים כוח לעבד את שגרת הקורונה בצורה מיטבית".

הספר 'מעבר לארון בעלית הגג'

האם גם הורים שמתמודדים בקושי בכל השנה, יכולים לצלוח את הקשיים האלו? כיצד? 

"לעיתים, בזמני משבר, קשיים שקיימים תמיד, עלולים להתגבר ולהתעצם, זה נכון. אך לפעמים דווקא במשבר תיתכן לכידות משפחתית גדולה יותר או התגייסות יצירתית לטיפול בקשיים. חשיבה מחדש יכולה לתת פרספקטיבה שונה על קשיים שונים ולשנות את דרכי ההתמודדות. אם אפשר להיעזר ולגייס סיוע מגורמים נוספים – מה טוב, ואם לא מצליחים לגייס עזרה או לא מוצאים דרכים יצירתיות אחרות להתמודדות עם הקשיים, חשוב לערוך סדר עדיפויות, ולהפנות את הכוחות והיכולות שלנו רק למה שחשוב ודחוף, ולא לשכוח להשאיר זמן גם להורים לרגעים של מנוחה, חוויה וסיפוק אישי", אומרת זקלס.

(צילום: shutterstock)

"הורים לילד עם חרדות שונות שיתפו אותי שדווקא כעת שהדרישות הלימודיות והחברתיות פחתו, הילד הרבה יותר נינוח ורגוע", מפתיעה זקלס. "היה להם קושי לשמור על שגרת הטיפולים הרגשיים שהוא קיבל, ובאופן מפתיע ההורים החליטו לנסות להמשיך את הטיפול באופן מקוון. למרבה ההפתעה הטיפול המקוון היה יעיל מאוד. לילד ישנה גישה טכנולוגית טובה מאוד והוא הרגיש ביטחון רב ושליטה במצב, והתקדם מאוד במטרות הטיפוליות".

זקלס מדגישה ואומרת כי דווקא בתקופה כזו עם שינויים כה רבים, אפשר לצמוח ולהתקדם: "כן, אפשר ואפשר לנסות למצוא יתרונות מפתיעים המתגלים במיוחד בימים שוברי שגרה אלו. זה יכול להיות בילוי ממושך יותר עם המשפחה ויכול להיות פנאי לעיסוקים חדשים. ניתן לנצל את הזמן ליצירת פרויקטים משפחתיים או אישיים, לשינויים שתמיד שאפנו לעשות בחיינו, ואפילו לשינוי של חפצים בבית, או להתנסות בתחביבים חדשים כדי ליצור תחושה של רעננות והתרגשות.

"סיפרה לי חברה שמזה זמן רב הרגישה שהיא לא מסופקת בעבודה, וגם יכולת ההשתכרות שלה לא גבוהה. היא החליטה לנצל את הזמן בו היא בחל"ת ללמוד מקצוע חדש ואפילו מצאה מלגה עבור הלימודים. היא שמחה מאוד על השינוי שעשתה ונהנית מאוד הלימודים וחשה שזה משפיע לטובה על כל האווירה והתקשורת בבית. לולא הזעזוע התעסוקתי שעברה היא לא הייתה אוזרת מספיק אומץ לעשות זאת. בהתחלה היא ביכתה על השינוי הפתאומי באמצע החיים, ועכשיו היא מברכת על כך. ואני מאחלת לכולנו לצמוח מאתגרי התקופה בשמחה ובאמונה", מסיימת זקלס את דבריה.