מיומנה של טלפנית: יצא מן הרכב לקרוא לרב, ולפתע אירע פיצוץ

"זה היה נס פלאי כל כך, שבעלי נכנס להלם עמוק", המשיכה אליס לספר בהתלהבות.

"אשמח לשמוע" האצתי בה למסור פרטים. הייתי מסוקרנת לדעת הכל. שמעתי כבר הרבה סיפורים וישועות. אבל הפעם עצרתי את נשמתי כי הוא סחפה אותי לעומק פרשה שמשמשים בה נס גלוי ומוות שרוקד מול העיניים.

"אנו גרים באחד ממושבי השפלה. בעלי כבר 10 שנים לקח על עצמו להשכים קום בשעה 5, רק כדי להגיע בשעה מוקדמת לרב היישוב, לחכות לו כמה דקות ולהסיע אותו לבית הכנסת, ולאחר התפילה והלימוד, לקחתו חזרה ולהמשיך משם לעבודת יומו. לאחרים, שהתפלאו על ההסעות חינם שהוא לקח על עצמו, התפלא והשיב, אתם לא חושבים שזו זכות? ולא, אני לא חש שום ניצול. זו זכותי".

אליס שמחה על הקשר שיצרתי. זה היה בשבילה הזמן והמקום המתאים לגולל את הלב הגואה ואת ההודיה לה'. היא קשורה מאוד להרצאות של הרב זמיר. הם תורמים כבר זמן רב. ושוב, גם פה הם לא חשבו מעולם להפסיק. ניצול, מה פתאום. זו זכות, והם דבקים בה מרצון.

"כך יוצא שבעלי בוקר בוקר עוצר ליד בית הרב, ואפילו מחכה לו בסבלנות 10 דקות או יותר".

"ומה קרה באותו בוקר?", שאלתי חסרת סבלנות, כשאני מחסירה פעימה.

"באותו בוקר, בעלי עצר כמו תמיד ליד השביל המוביל לביתו של הרב. ולא כמו בכל הפעמים, החליט לפתע לצאת מהרכב, לסיים את השביל המוליך לדלת ולנקוש. תביני שהוא מעולם הוא לא עשה זאת. הוא תמיד נשאר ברכב ומחכה בסבלנות. הוא נקש על הדלת מספר פעמים, אבל רק אחר דקה או יותר ניאות הרב לפתוח. תחילה הוא חשב שהרב לא נמצא, אבל בדיוק אז נשמע בום אדיר מחריש אוזניים. הפיצוץ גרם לו להסתובב ולחזות ברכב שלו, שבער כמו לפיד אש".

"מה את אומרת", נרעשתי כולי מהמחזה שהמחיש יותר מכל את מלאך המוות מול הפנים.

"הוא היה כל כך בהלם, שהרב נאלץ לנער אותו. שניהם רצו אל הרכב הבוער, שרק לאחר מספר דקות הראה סימני דעיכה. הם ניסו לראות מה נשאר, אם בכלל".

"על מה הוא חשב באותם רגעים?".

"הוא רק חשב על הדרך המופלאה שבה ה' נתן לו חיים. הוא לא הפסיק מאז לחשוב מה היה קורה אם הוא היה ממשיך לחכות בתוך הרכב כמו תמיד. יותר מכל הצטמרר על הגורל שהיה יכול לקרות לרב עצמו. הוא לא הצליח להבין מה קרה לו באותו בוקר, שקבל החלטה גורלית לצאת לקראת הרב".

"ברגע שהיה אפשרי, בדק מה נשאר מהגרוטאה הזו שפעם קראו לה אותו. ההפתעה שלו לא הסתיימה, כי בתוך הרכב מצא את הטלית והתפילין – שלמים, נקיים וצחים, ללא פיח. וכל זה כשהכל סביב שרוף ומפויח, כשענן שחור מיתמר ועולה".

"מה גרם לפיצוץ?".

"לא ידוע. אף אחד לא עלה על הסיבה, הכל נשאר בגדר חידה. המשטרה, עם כל החקירות, העלתה חרס בידיה. "לא חיסול חשבונות, לא פיגוע. לא משהו במנוע. התעלומה נשארה בגדר סימן שאלה".

"במה הוא תולה את הזכות הזו, שניצל ממוות בטוח?".

"הוא אמר שאין ספק שהזכות שלו היא הלווי הצמוד יום יום לקחת את הרב ולהחזירו. מי שמידבק בתלמידי חכמים ומשמשם, יש לו שמירה מיוחדת כי הציבור צריך לו".

נהניתי מאוד מתשובתה המחכימה, והוספתי: "כמה שזה נכון ואמתי, ומבוסס על דברי חז"ל. יהיה נכון להקיש את זה לכל שותף בהידברות ולכל יהודי שיש לו חלק במסה האדירה של הידברות. כי לא לכל אחד יש רכב, ולא כל אחד יכול להסיע וללוות רבנים. גם לא לכל אחד יש גישה ופנאי. אבל הוא בהחלט יכול לראות את עצמו מלווה את הרבנים לכל מקום. הוא פשוט מסיע אותם, לא עד לבית הכנסת, אלא לכל מקום בעולם, לכל מקום שמצפים לו יהודים צמאים ליהדות. כי אם צבור של מאות אלפים צריך להם, ודאי תהיה לו שמירה מיוחדת משמים".