"סתם להחזיק תינוקת? זה בזבוז זמן"

כחלק מהפעילות היום יומית שלך עם הילדים, ככל הנראה, יצא לך לא אחת לספר לילד סיפור, או לשחק עם אחד מהם, לקרוא קריאת שמע, או לשבת לצד אחד מהם עד שהוא נרדם.

לא פעם קורה שאת מחזיקה תינוק לזמן מה, או מנענעת עגלה, מצפה שהיצור בתוכו ירדם או ירגע.

אולי את מגדילה לעשות ומקשיבה לילד כמה דקות, בלי לעשות תוך כדי משהו נוסף אלא פשוט מסתכלת לו לתוך העיניים כשהוא מדבר.

יצא לך לשבת על ספסל בגינה ולתת לצאן להתפזר ולשחק?

האם קורה שאת יושבת על הרצפה ומשחקת יחד, או סתם צופה מקרוב ממש בקרבה פיזית, ונותנת את התחושה של הביחד?

מהן התחושות שנלוות לכל אותן פעולות?

אשתף אותך בתחושותיה של שרהלה.

"יש לי שתי ילדות קטנות. כשאני מבלה איתן בחדר, יושבת על הרצפה ומשחקת איתן, משתעשעת ועושה קולות מוזרים שגורמים להן לצחוק פעמונים, אני מרגישה כאילו אני לא בסדר. אני מרגישה שאני מבזבזת זמן.

"בזמן הזה אני צריכה להיות במטבח ולקלף ירקות לסלט בריא, או לקפל ערימת כביסה, לארגן את הסלון או לשטוף כלים. יש לי התחושה שסתם לשבת על הרצפה עם שני תינוקות זה לא בסדר".

אני שומעת את שרהלה. מצד אחד מבינה את התחושה, ומצד שני כואבת את ההפסד של החויה.

שרהלה ממשיכה: "יש לי תחושה שהפעולות שאני עושה צריכות לקדם אותי כאן ועכשיו. אני צריכה להיות תועלתית. לעשות דברים משמעותיים שרואים את תוצאותיהם בעיניים, כי חבל על הזמן, במובן הכי פשוט.

"אתן לך דוגמא. כשהתינוקת בוכה, אני מכינה לה בקבוק, מגישה לה אותו, היא שותה והנה התוצאה המיוחלת, התינוקת נרגעת. כשאני מכינה את הבקבוק אני מרגישה שאני מנצלת את הזמן היטב.

"לעומת זאת, כשאותה תינוקת בוכה, אבל לא זקוקה לבקבוק, אני מחזיקה אותה, מנענת ומלטפת, ולוקח זמן עד שהיא נרגעת או נרדמת, ואז אני מרגישה בזבוז זמן.

סתם להחזיק תינוקת כל כך הרבה זמן? אני יכולה לעשות משהו אחר, מועיל הרבה יותר, בזמן הזה, ויש לי מספיק דברים לעשות. אז לשחק סתם עם ילדות קטנות, להשתעשע? משהו שם לא יושב לי טוב".

מה את אומרת? את מתחברת לתחושה?

אנחנו חיות בדור מלא עשיה, פעילות, מרתון, טיים איז מאני... משימות שאפשר למדוד, שאפשר לתמחר, הן "שוות".

ומה עם משימות שאי אפשר למדוד?

בתוך הקלחת, קורה שאמא מאבדת החוש האימהי הבסיסי, להשקיע ולתת את הזמן לדברים של "בזבוז זמן" - ולהרגיש טוב עם זה!

באמהות יש כל כך הרבה עשיה שאי אפשר למדוד, וגם "חוסר עשיה" הוא לעיתים תועלתי כל כך.

לשבת עם ילדים על הרצפה ולהשתעשע איתם, זה לא בזבוז זמן!

זה חלק מהגדילה, זה חלק ממה שאמא יכולה לתת להם, זה חלק מההווי, מההתפתחות, ומעניק לא מעט לבריאות הנפש של הילד.

ילד אוהב ללכת עם אמא לגינה. טוב לו לדעת שהיא על הספסל, נמצאת ברדיוס הקרוב, פנויה לכל צורך שיעלה.

לשבת קצת עם ילד לפני שהוא נרדם זה לא "בזבוז זמן", זה ניצול זמן. על אף שהתוצאות לא נראות מידית, התוצאה לא חיצונית, אלא נחרטת בנפש בילד, ובסופו של דבר הכי משמעותית!

אמא, את יכולה להרגיש טוב עם עצמך, גם כשאת "מבזבזת את הזמן"!.

פסי דבלינגר היא מרצה להעצמה אימהית pid38a@gmail.com