בשנה אחת בלבד ספיר מרום הספיקה להתחזק, להתחתן ולהחלים: "בחלום הכי ורוד שלי לא דמיינתי שזה יהיה ככה"

כשספיר מרום (29) חגגה את יום הולדתה בחגי תשרי של תש"פ, שום דבר לא הכין אותה לשנה שהיא תעבור. היא החלה כבעלת תשובה טרייה, רווקה, מובטלת וסובלת מדלקת פרקים חריפה בגוף. השנה, ברוך השם, היא כבר חגגה אחרת.

היא גדלה במושב פתחיה שבשפלת הארץ בבית חילוני, אבל לדבריה, היא נולדה אל תוך תהליך התשובה. "כל תחנה שעברתי בה בחיים שלי, גם אם היא היתה הכי רחוקה כביכול מה' יתברך - הביאה אותי להתעורר ולהיזכר מי אני ולאן אני רוצה לשוב", היא מסבירה. "אני באה מבית חילוני מסורתי, אמא שלי תמיד היתה מאוד מחוברת בפנימיות לקב"ה, ושיח האמונה תמיד היה נוכח בבית, אך ללא יותר מדי מצוות והלכות בפועל. לפני שלוש שנים, מישהו שיצאתי איתו הכיר לי את הרב אריק נווה, שמלמד פנימיות התורה וחסידות, וההתאהבות היתה מהירה. גמעתי שיעורים בהנאה רבה, וההשתוקקות לתורה ולקב"ה הלכה וגברה".

אך ספיר עברה לא מעט משברים בדרך. במהלך שירותה הצבאי, היא פיתחה הפרעות אכילה, וטופלה על בסיס כמעט יומי במרפאת אשפוז יום. "כבר שם החלה ההתבוננות העצמית הפנימית שלי, דווקא מתוך המצב הקשה שהייתי בו", היא מסבירה. "סבלתי מהפרעות אכילה במשך שנתיים, ולקראת סוף הטיפול הצלחתי לחסוך קצת כסף ולטוס להודו באופן ספונטני לחלוטין".

בהודו, החלה ספיר לחפש חוויה רוחנית, תשובות לשאלות: 'מה אנחנו עושים פה?' ו'למה אנחנו כאן?'. "התגובה האוטומטית של מטיילים בהודו היא לחפש את המשמעות בבודהיזם והינדו, בכל דבר בעצם שהוא לא השורשים שלנו. ברוך השם, תמיד הרגשתי את החיבור ליהדות, והחיפוש אחר האמת אף פעם לא הפסיק".

"התחלתי להיזכר מאיפה באתי"

כשחזרה מהודו, החלה ספיר את לימודי התואר שלה בפסיכולוגיה וחינוך, ולקראת סוף הלימודים היא הכירה את הבחור שהכיר לה את היהדות יותר לעומק. "הוא היה דתל"ש, אבל עדיין מאוד מחובר לפנימיות התורה. הוא הכיר לי את החסידות, רבי נחמן מברסלב, פנימיות התורה, והתחלתי להיזכר מאיפה הגעתי, כי לא באמת נחשפתי לשום דבר חדש".

איך קיבלת את השינוי באותה תקופה?

"אין מילים לתאר את זה. הרגשתי שסוף סוף, אחרי כל כך הרבה שנים, כל מהלך החיים, החיפוש, הבלבול, תחושת התלישות – פתאום חזרתי הביתה, למקום שממנו הגעתי. השאלות רק הלכו והתגברו במקום הזה, אבל הרגשתי בתוך מסגרת מאוד עטופה ומוגנת".

מתי בעצם התחיל תהליך התשובה הלכה למעשה?

"אני חושבת שתהליך התשובה שלי התחיל עוד ברחם אמי. כל הדרך שעברתי עד איפה שאני היום - הכל הוביל אותי לכאן. בפועל התהליך החל כשהתחלתי ללמוד אצל הרב נווה. אני זוכרת שבימים שהגעתי לשיעורים הרגשתי נחת שלא הרגשתי מעולם. במשך שנתיים הקשבתי לשיעורים כחילונית, וכל הזמן הרגשתי שאני רוצה לדעת עוד, שזה מעניין אותי ונעים לי. בשבועות של שנת תשע"ט עוד יצאתי למסיבה בחג, ובדרכי אל המסיבה האזנתי לשיעור של הרב, שמדבר על מתן תורה ועשרת הדיברות. הוא כמובן דיבר על שמירת השבת, אז החלטתי לשמור שבת.

"עם השבת, הדרך התבהרה מאוד. הרגשתי באופן טבעי שאני לא רוצה להתלבש חשוף יותר, שאני רוצה לברך על כל מה שנכנס לי לפה, שאני רוצה ליטול ידיים וכו'.

"אני יודעת שהדרך עוד ארוכה, אבל הדרך היא התכלית, והתכלית היא הדרך. אני הולכת בה בשמחה עצומה, ומודה לקב"ה על הזכות לשוב ולרצות לשוב אליו בתשובה שלמה מאהבה ומשמחה."

אמונה על כיסא גלגלים

למרות שהשניים נפרדו, ספיר המשיכה להגיע לשיעורי פנימיות התורה, ודווקא מהמקום הזה החלה להתחזק במצוות. "יש אנשים שזה עובד עבורם לרעה, אני יכולה גם להבין את זה, אבל אצלי זה עבד לטובה. חלק ממה שהמצוות עושות זה להגדיל את הכלי, ואז אתה מספיק חזק בשביל להכיל את זה ולהעביר את זה דרכך. כשאתה נשאר בדיוק כפי שאתה ולומד מידע רוחני ומעניין, זה יכול לגרום לשבירה. מצד אחד אתה מושך אורות, אבל מצד שני לא עושה שום פעולה בעולם העשייה בשביל להעביר את האורות האלה הלאה. יצא לי להיתקל באנשים שלמדו ולא רצו לעשות שינוי. למזלי, התהליך שלי היה מאוד פנימי והרב עזר לי לעבור אותו בצורה מבוקרת, כך שהתוצאות היו מבורכות".

כשספיר החלה לשמור שבת, היא גרה בפרדס חנה ועבדה כגננת לגיל הרך. "אני מגיעה מסביבה חילונית לגמרי, אין לי חברות דתיות או בני משפחה ששומרים, אבל עבורי זה היה המהלך הכי טבעי שיש", היא אומרת. במהלך אותה תקופה, היא החל לסבול ממצב רפואי שאילץ אותה לעזוב את עבודתה, ולחזור לגור בבית הוריה. "היה לי זיהום בגוף שיצר אצלי דלקת פרקים, ובמשך 3 חודשים היה קשה לי אפילו ללכת. בחגי תשרי של שנה שעברה הגעתי לאשפוז ואפילו הייתי על כיסא גלגלים כמה ימים".

לאחר האשפוז וקבלת טיפולים, החלה ספיר להרגיש טוב יותר, ומאז הריקודים עם ספר התורה בשמחת תורה, היא כבר לא חשה כאבים והחליטה לעשות גם שינוי מקצועי. "במהלך התקופה שסבלתי מהדלקת, לא יכולתי לעמוד או להשתמש בידיים. הייתי אז גננת ולאחר שעזבתי בגלל המצב הרפואי, החלטתי גם לא לשוב למקצוע, ובמקום חזרתי לעבוד בחברה שבה עבדתי פעם. הרגשתי שיש לנו הזדמנויות לגלות אלוקות בכל מקום. לפעמים בתור אנשי טיפול, אנחנו מרגישים צורך לעבוד במקומות שאנו מגדירים כ'שליחות', אבל השליחות שלנו נמצאת בכל מקום. אני יכולה לעשות חסד ואהבה בכל מקום שאני נמצאת בו".

מצבה הרפואי של ספיר השתפר, וגם המצב התעסוקתי, אבל עדיין היא הרגישה בודדה מבחינה חברתית. "למרות ששחיתי באמונה והנוכחות של הקב"ה היתה ניכרת בחיי, כך שלא באמת הייתי בודדה, אבל עדיין הרגשתי לבד מבחינה חברתית".

חתונה בהפתעה

גם מבחינה זוגית, ספיר כבר היתה מוכנה להתייאש. בתור בעלת תשובה טרייה היא ידעה שהיא לא רוצה לנהל קשר חילוני אבל עדיין לא היתה מוכנה לכל עולם השידוכים. את תמיר, בעלה, היא הכירה ממש במקרה, ולמרות שלא היה בעל תשובה, החיבור ביניהם היה מיידי.

ידעת באותה תקופה מה את מחפשת בבן זוג?

"לפני תמיר, פגשתי בעלי תשובה והרגשתי שזה מה שאני רוצה, מישהו שיהיה בראש שלי, עם המנהגים והמסורת שלי. זה מה שכיוון אותי. דווקא תמיר היה נראה רחוק מזה. הייתי בטוחה שהוא חילוני לגמרי, אבל החיבור הרגיש לי נכון. החלטתי ללכת עם הלב ולא להיות נעולה על מה אמור להיות, כי באמת היה לנו את אותו השיח, השפה היתה אותה שפה. כשהכרנו לעומק, גיליתי שהוא מניח תפילין, וממש אחרי שנפגשנו הוא התחיל לשמור שבת. היום ברוך השם הוא כבר עם כיפה וציצית, אני כנראה פשוט הייתי שם בשביל לגלות לו את נקודת היהדות הפנימית שתמיד היתה בו".

ספיר ותמיר מרום

תמיר ידע מהיום הראשון שספיר היא האישה בשבילו, אבל חיכה 3 חודשים להציע לה נישואים. 3 חודשים לאחר מכן, הם קיימו חתונת קורונה בחצר בית הוריה. "היינו בטוחים שעד אוגוסט הכל יגמר ולא תכננו לקיים חתונה מצומצמת, אבל בדיעבד, זו היתה החתונה הכי טובה שיכולתי לבקש. היו 80 איש אצלנו בחצר, רק אנשים שאוהבים אותנו ואנחנו אותם, והיתה לנו הזדמנות ממש ליהנות עם כולם. זו היתה התרגשות אמיתית".

אין יותר עצב

כיום ספיר ותמיר חיים במושב גמזו, נשואים טריים, שמתחזקים מיום ליום ומקיימים חיים של תורה ומצוות. בחודש תשרי האחרון היא חגגה יום הולדת בצורה שונה לגמרי מהשנה שעברה.

היית מאמינה שכך תראה השנה שלך?

"האמנתי בכל לבי שאכיר את בעלי, אבל בחלום הכי ורוד שלי לא דמיינתי שזה יהיה ככה. גם כשקיוויתי, באיזשהו שלב כבר התחלתי לוותר ואמרתי לעצמי ש'אלו החיים'. ברוך השם, היום במבט לאחור, אני עדיין נפעמת בהתרגשות על כך שהמציאות מתגלמת בצורה כזו".

ומה לגבי תהליך התשובה? רק לפני שנה התחלת לשמור שבת, היו קשיים?

"בהתחלה רציתי לקחת על עצמי את כל מה שיכולתי, ולדקדק בהכל. אחר כך הבנתי שזה מלחיץ אותי ושאני צריכה לבחור מה אני מוכנה לקחת ומה עדיין לא. הבחירה בתורה ובקב"ה זה הדבר הכי נכון והכי אמיתי שחוויתי בחיים. אין שום דבר שיזיז אותי משם. לפעמים יש לי קצת נוסטלגיות מהעבר, כי כביכול היה לי קל יותר, אבל אז אני נזכרת בריקנות שהייתי מרגישה, כשהייתי עם חברים או יוצאת למסיבות ועדיין הייתי עצובה כל הזמן בלי להבין למה, כי הכל היה טוב מבחינה חיצונית.

"מאז התשובה, אין לי את העצב הזה יותר. יש קשיים אחרים כמובן, ב"ה, ניסיונות ומקומות מאוד נמוכים שעוד יש לרדת אליהם, אבל הכל עטוף באמונה מאוד עמוקה שנותנת תכלית ומשמעות לכל מה שאני חווה כאן במסע הזה".

מה הדבר הכי חשוב שתמליצי למתחזקים אחרים?

"הכי חשוב בכל התהליך זה להרגיש את הלב, לעשות את זה בשמחה אמיתית ובאהבה. לכל נשמה ונשמה יש את הדרך שלה והמסע שהיא עוברת כאן בארץ. תהליך התשובה שלי הוא רק שלי, ונתפר בדיוק עבור מידותיי. חשוב לזכור שהקב"ה ברא את כל אחד מאיתנו בצורה מדויקת ושונה מהאחר, כך שבסופו של דבר כל הפרטים שאנחנו נרכיב יצרו אחד שלם. אין לי שום עניין להשוות את עצמי לאף אחד. התהליך שאני עוברת הוא פנימי, אל מול עצמי ואל מול הקב"ה".