"עכשיו אני מתפללת, אחר כך אדבר עם ה'": 5 נקודות למחשבה

1. קליניקה מתוחכמת ב...רחם?!

כל מי שראה פַּג שוכב בתוך אינקובטור בבית חולים, מכיר את התחושה הקשה שמלווה את החוויה: פרץ של רחמים, חמלה ודאגה לנוכח היצור הקטנטן המחובר לשלל צינורות ומכשירים.

אז מהו בכלל האִינְקוּבָּטוֹר? אִינְקוּבָּטוֹר - חממית, בעברית.

זוהי עריסה סגורה השומרת על תנאי סביבה הולמים, האופטימליים לתינוקות שזה עתה נולדו. הוא משמש בעיקר עבור פגים או תינוקות חולים. האינקובטור מאפשרחמצון (במטרה לסייע לתינוקות לנשום בקלות רבה יותר) ושמירה על טמפרטורה ולחות קבועים (פג לא יכול לווסת את חום הגוף שלו) בהתאם לצורכי התינוק. כמו כן, האינקובטור מסייע בהגבלת החשיפה לחיידקים ומאפשר מרחב סטרילי.

השהיה באינקובטור מספקת סביבה בטוחה להמשך התפתחותו של הפג, שומרת על ביטחונו ובריאותו והכרחית להצלת חי היילוד. ואני שואל, מי זה שהתקין לכל אישה ברחמה אינקובטור טבעי משוכלל, המחזיק את התינוק ברחמה בתנאים מבוקרים של טמפרטורה, לחות וחמצן, והמגן עליו מפני זיהומים החיוניים להישרדותו ולהמשך התפתחותו התקינה?

למעשה, בגוף היולדת יש מרפאה שלימה ממש עבור העובר, קליניקה מתוחכמת, הפועלת באופן אוטומטי ללא צורך בעזרתה של יד אנוש! הייתכן שפלאים אלו, המעידים על תכנון, על תיאום ועל תכלית, נוצרו ללא יד עליונה, מכוונת ומשגיחה?!

2. "עכשיו אני מתפללת, ואחר כך אני אדבר עם ה'"

הלל בתי בת ה-3 מתפללת- מזיזה את שפתיה, ממלמלת ומטה בעדינות את גופה קדימה ואחורה-מחקה בתנועות גופה את אמא המתפללת.

התבוננתי עליה "מתפללת", תוך שהיא מידי פעם מפסיקה ומתעסקת עם אחותה הקטנה שלידה. אמרתי לה: "הלל, תדברי עם ה', תבקשי ממנו בקשות, כדאי לך!". לפתע, הלל מסתכלת עלי במבט "נוזף", ואומרת לי: "אבא, עכשיו אני מתפללת, ואחר כך אני אדבר עם ה'...".

התשובה שלה די הצחיקה אותי. הרי אם מתפללים לה' - מדברים עם ה', לא? אז זהו, שלא בהכרח. הלל הקטנה, במשפט אחד קטן, לימדה אותי את אחד משיעורי המוסר החזקים ביותר שזכיתי לשמוע בחיי.

חשבתי לעצמי על כל התפילות שלי בתקופה האחרונה. אמנם התפללתי, אבל האם באמת דיברתי בתפילה עם ה'? אמנם דיברתי, הוצאתי את המילים מהפה אבל עם מי דיברתי באמת?...מסתבר שעם עצמי! לא באמת דיברתי עם ה', עם אבא שלי, מלך מלכי המלכים...

לצערי, ישנם אנשים שמתפללים, אך לא מפנימים באמת למי הם מתפללים, עם מי עם מדברים... ואני ביניהם. מסתבר שגם אני מתנהג כמו ילדה בת 3.

מתפלל שאזכה בכל תפילה להבין מול מי אני מתפלל. שאזכה... שפשוט אזכה לדבר עם ה' בתפילה...

3. איבר מתוק

הלַבְלַב (Pancreas) הוא איבר קטן אשר נמצא מאחורי הקיבה, בחלקו האחורי של חלל הבטן.

ללבלב תפקידים חיוניים בוויסות מערכות הגוף, כמו לייצר מיצי לבלב שמכילים אנזימים המסייעים לגוף לפרק מזון ולעכל אותו. כמו כן, הלבלב מייצר ומפריש את ההורמונים גלוקגון (Glucagon) ואינסולין, האחראים על וויסות רמות הסוכר בדם.

שימו לב למנגנוני העבודה המופלאים והאוטומטיים המתרחשים בקרבנו.

האינסולין מיוצר בבלוטת הלבלב, ומופרש ממנה לדם בתגובה לעלייה ברמת הסוכר (למשל אחרי ארוחות). האינסולין מאפשר חדירה של הסוכר מהדם אל תאי הגוף השונים, שם נדרש הסוכר כדי להפיק אנרגיה הדרושה לתפקודם התקין.

(צילום: shutterstock)

כשאדם אוכל, ורמת הסוכר בדם שלו עולה, האינסולין מאפשר להעביר את עודף הסוכר מכלי הדם לתוך תאי הגוף לצורך יצירת אנרגיה, ושהתא ימשיך לחיות ולעשות את מה שהוא עושה. כך, האינסולין מווסת את רמות הסוכר בדם.

אצל חולי סוכרת קיים חוסר באינסולין, או פגם בפעילותו, או התנגדות גבוהה של הרקמות אליו. אם סובלים מחוסר באינסולין או מאינסולין לא תקין, לא עומד לרשות הגוף האמצעי להחדרת הסוכר לתאים. כתוצאה מכך מצטבר הגלוקוז בדם, מצב שנקרא "היפרגליקמיה" (ואילו מצב של חסר בגלוקוז בדם מכונה "'היפוגליקמיה").

הורמון הגלוקגון שנוצר בלבלב, פעולתו הפוכה מזו של אינסולין. הורמון זה מופרש מהלבלב כאשר רמת הגלוקוז (סוכר) בדם נמוכה, ויש להעלותה. הגלוקגון מאותת לכבד להמיר את הגְּלִיקוֹגֶן (רב סוכר) האגור בו לגלוקוז, ולשחרר אל הדם.

למעשה, מאזן הסוכר בגוף מושפע בעזרת שני הורמונים עיקריים: האינסולין - שתפקידו להוריד את רמת הסוכר בדם על ידי הכנסת הסוכר לתאים, והגלוקגון - שלו השפעה בעיקר על הכבד. כאשר רמת הגלוקוז (סוכר) בדם נמוכה, הוא גורם לכבד לשחרר לדם את הגלוקוז האגור בו, וזה מביא ישירות לעלייה ברמת הסוכר בדם.

מי ה"מהנדס" שתיכנת את וויסות הסוכר בגופנו, תהליך שכה קריטי לחיותנו? מי "הכימאי" שיצר את הרכב הכימי-ההורמונלי של האינסולין והגלוקגון? מי ה"אינסטלטור" שמוביל באופן מושלם סוכר לתאים על מנת להעניק להם אנרגיה? ובכלל, איך המערכת הזו פועלת בצורה כה מושלמת מבלי שאנחנו בכלל שולטים ומודעים אליה? פלא אדיר...

4. תראה לי את רגליך, ואומר לך איזה עוף אתה

מהסתכלות שטחית נדמה כי לכל העופות יש אותן אצבעות ברגליים, אבל שימו לב. אמנם לרוב העופות יש ארבע אצבעות בכל כף רגל (לרוב שלוש אצבעות פונות לפנים, ואילו אחת פונה לאחור), ולכל העופות טופר (ציפורן) בקצות האצבעות. עם זאת, סידור וגודל האצבעות, כמו גם גודל וצורת הטפרים, משתנים בהתאם לאורח החיים של המינים השונים.

לעופות דורסים (כמו נשר, עזנייה), אצבעות עבות ובקצותיהן טפרים גדולים, חדים ומעוקלים, שמסייעים בלכידה ובאחיזה של הטרף, ושבעזרתן הדורסים לוכדים את טרפם (Scratching foot).

לעופות פַּסְיוֹנים (כמו תרנגול, טווס), המגרדים את האדמה לצורך מזונם, יש אצבעות כמו מגרפה (Scratching foot).

ברווזים ועופות שחייה מצוידים באצבעות המחוברות בקרומי שחיה, המסייעים לתנועה במים, ומשתמשים הם ברגליהם כמו משוטים (Swimming foot).

לאֲדֹם הֶחָזֶה (משפחת ציפורי שיר) יש אצבע אחורית ארוכה (ושלוש לפנים), המסייעת לו לאחוז במוט בחוזקה (Perching foot).

לעופות שרצים מהר (כמו יען) רגלים חזקות, ושלוש אצבעות במקום ארבע, המותאמות לריצה מהירה (Running foot).

לנַקָּר (הקודח בעץ כאשר הוא מחפש אחר מזונו) בכף רגלו שתי אצבעות פונות לפנים ושתים לאחור, המאפשרות לו לטפס מבלי ליפול לאחור (Climbing foot). המבנה הזה אופייני גם לתוכים, והוא מעניק להם את היכולת לנוע על גזע עץ כמו על קיר טיפוס - למעלה, למטה ולצדדים.

הצורה של אצבעות רגלו של העוף מלמדת על המקום שבו הוא חי, על אופן פעולתו ועל המזון שאותו הוא אוכל. הרגל מותאמת לאופן שבו נע העוף, ולפעולות שהוא מבצע ברגליו: הליכה, שחייה, אחיזה, עמידה, טיפוס ודריסה.

סידור וצורת אצבעות הרגליים מותאמים לתנועה של כל עוף, ומעוצבים בהתאמה מדהימה לסוג המזון שאותו הוא אוכל. על האדם לחשוב, מי אחראי על כך? כיצד נוצרה יצירה מופלאה זו? הייתכן שכל הבריאה המדהימה הזאת, המעידה על תכנון, על תיאום ועל תכלית - נוצרה ללא יד עליונה, מכוונת ומשגיחה?!

5. עולם צבעוני (ומופלא)

לכל בני האדם, ואפילו לבעלי החיים, יש צבע לעור גופם. ובכלל, בעולם החי, ישנם בעלי חיים בכל הצבעים.

צבעי הגוף אצל בעלי החיים מותאמים לסביבה שבה הם חיים. לעיתים הם מסייעים להם להסתתר מטורפים שונים, או מסייעות לטורפים לצוד את הטרף. ישנם בעלי חיים עם צבעים לא שגרתיים, וכאלו עם יכולת מופלאה לשנות צבעים כל הזמן.

למשל, האריה קיבל את צבע החול שמסווה אותו היטב. לעומתו, דובי הקוטב הם לבנים, כדי שיוכלו להתמזג עם השלג שבו הם חיים, ולהתגנב אל טרפם. לנמרים יש חברבורות שמקשות על בעלי חיים לראותם בין השיחים. הזברה היא בעלת פסים שנועדו להסתיר אותה מהטורפים השונים שמאיימים עליה.

צבע העור נקבע על ידי כמותו וסוגו של הפיגמנט מֶלָנִין בעור. הפיגמנט (הצבען) הוא שאחראי על צבע השיער וצבע הפרווה אצל היונקים. מעבר לכך שהוא מעניק לנו צבע, למֶלָנִין תכונות נוספות, בין השאר, הגנה מפני נזקי חום.

אך יש שלא זכו לכך...

רובנו מכירים את מחלת  הלַבְקָנוּת, שמופיעה בבני אדם וגם בבעלי חיים (!), הגורמת להם לחוסר פיגמנטציה בעיניים, בעור ובשיער. לַבְקָנוּת (Albinism) נגרמת כתוצאה מפגם גנטי, שבא לידי ביטוי בליקוי בייצור המֶלָנִין - החומר המעניק את הצבע לתאי הפיגמנט שבעור, בשיער ובעיניים. לכן עורם בהיר במיוחד, ושערם לבן. תופעות נלוות ללבקנות הן בעיות ראיה, רגישות יתר לאור, ריצוד של העיניים, סיכון מוגבר לכוויות כתוצאה מחשיפה לשמש, וכן קיים סיכון גבוה יתר להתפתחות סרטן העור במהלך החיים.

(צילום: shutterstock)

אז מיהו "צייר" העל, שצייר לנו כזה עולם יפה, צבעוני ומופלא? שכל חיה נצבעה בצבע ייחודי משלה, ללא טעויות וכולם יחד מרכיבים את הציור היפה ביותר שניתן לחזות בו והוא העולם המופלא בו אנו חיים...?