החתן והכלה פתחו את המעטפה, ונדהמו לגלות את הסכום הגדול הנקוב בצ’ק

מעשה במחותנים שסוכם ביניהם, שאת המעטפות הניתנות בחתונת ילדיהם, הם ישאירו לחתן ולכלה. והנה, לאחר החתונה בני הזוג ישבו ופתחו את המעטפות, וכשאחת המעטפות נפתחה, בני הזוג נדהמו לגלות שעל הצ'ק נקוב הסכום: 10,000 ₪!! ובמילים: "עשרת אלפים שקלים"... החתן ספר שוב ושוב את האפסים, הכלה שפשפה היטב את עיניה, והסכום הרב עדיין עומד מול עיניהם המשתאות, כשעל הצ'ק חתום 'שמעון', שהינו יהודי ישיש, מידידיו של אבי הכלה.

החתן שאל את הכלה לפשר הצ'ק המוזר, והיא השיבה: "אין לי מושג. אולי הוא שמע מאבי על זכייתו בחתן בן-עלייה, והחליט ליתן בעין יפה, ולכן אל תעירו ואל תעוררו...". החתן ביקש מכלתו שלאחר שבעת ימי המשתה תדאג לבדוק את העניין, אך הכלה לא טרחה לברר אודות הצ'ק, והכניסה אותו לחשבון הבנק יחד עם שאר הצ'קים...

כעבור מספר שבועות, מתקבלת שיחת טלפון בביתם של בני הזוג. היה זה ראובן שהציג את עצמו כיורשו של שמעון, שנפטר לפני כשבועיים. האיש ביקש לברר: "לאיזו חנות או עסק הגעתי?", החתן השיב: "אין כאן שום עסק, איך הגעת אלינו?". -"עיינתי בחשבונות האחרונים של אבי המנוח, ומצאתי שהופקד אצלכם צ'ק שלו בסך עשרת אלפים שקלים..."

החתן סיפר לראובן כיצד הגיע הצ'ק של אביו לידיהם, והוסיף: "אני מוכן להשיב לך את מלוא הסכום, אך אעשה זאת רק אם אכן ההלכה מחייבת לעשות זאת".

וכעת ניגשים החתן וראובן לשאול: כיצד יש לנהוג לפי ההלכה במקרה זה - האם ראובן היורש זכאי לגבות את הכסף מהחתן והכלה? אמנם האב לא היה חולה באלצהיימר וכדומה, ואין בידי הבן ראיה חותכת בכדי להוציא ממון מהחתן והכלה, אך בכל זאת נראה שהזִקנה גרמה לו לטעות, כי נדיר מאוד שכזה צ'ק ניתן כמתנת חתונה מאחד שאינו קרוב וכדומה (אפילו אם הוא עשיר גדול)?...

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

ראשית כל נאמר, שאילו השאלה היתה נשאלת בנוגע לצ'ק של מיליון שקל, אזי היינו אומרים, שללא ספק מדובר בטעות. והגם שהאיש היה בריא בנפשו לחלוטין, מכל מקום אם כתב סכום כזה, אנו תולים שלא היה שפוי באותה עת אלא שוטה, ואחד מסימניו של השוטה הוא שמאבד מה שנותנים לו (חגיגה ד'.), ולכן בודאי שבמקרה כזה היורש היה מוציא את הממון מבני הזוג. ובסכום נמוך יותר, יש לדון בכל מקרה לגופו, ועתה נבוא לדון בנוגע לשאלה שהובאה לפנינו אודות צ'ק של עשרת אלפים שקלים, שהוא סכום שבודאי אין רגילות ליתנו, אך במקרים נדירים מאוד נותנים כזה סכום:

הנה אף על פי שקיימת אומדנא, שבני אדם אינם נותנים סכום כה רב לחתונה (ובפרט שמדובר באחד שאינו קרובם), מכל מקום, הדין הוא שאין מוציאים ממון על פי אומדנא, כמבואר במסכת בבא בתרא (צ"ג.) ובשו"ע (חו"מ סי' ת"ח ס"ב) שאפילו גמל האוחר (-מתפרע) בין הגמלים, ונמצא גמל הרוג בצידו, אין אומרים בידוע שזה הרגו, עד שיראוהו עדים כשרים. וזאת משום שבידינו כלל גדול בדין: "המוציא מחבירו עליו הראיה" (בבא קמא מ"ו.).

כמו כן, הדין הוא ש'אין ספק מוציא מידי ודאי', ובגמרא במסכת עבודה זרה (מ"א:, יעו"ש בתוס' ד"ה ואין) מובאת דעתו של רבי יוחנן (וכך הלכה), שאפילו ספק הקרוב לודאי, אינו מוציא מידי ודאי. וגם בשאלתנו נאמר: אין ספקו של היורש מוציא מידי המוחזקות הוודאית של החתן והכלה בכסף, אף על פי שזהו ספק הקרוב לודאי.

עוד יש לציין למבואר במסכת בבא מציעא (ס"ג:), שהמקבל מעות מחבירו (בהלוואה או במכר), ומצא בהם יותר ממה שאמר לו חבירו, אם היתרון הוא בכדי שהדעת טועה (שטעה הנותן בחשבון), אזי חייב המקבל להשיב לו, אך במקרה שהתוספת אינה בכדי שהדעת טועה, אנו אומרים ש'מתנה בעלמא הוא שנתן לו'[1].

ואף בנידוננו נאמר, שמספק לא ניתן להוציא את הממון מבני הזוג שודאי מוחזקים בו, אלא יש לתלות שמתנה מכובדת נתן להם הזקן, ואולי התכוון ליתן לפני פטירתו מתנה בגודל משכורת חודשית לבן-תורה לרגל חתונתו...

ונראה שאף אם היתה נשאלת השאלה באופן שהצ'ק טרם הוכנס לחשבונם של החתן והכלה (כך שהסכום לא נגבה מחשבון הנפטר ועומד כעת ברשות היורש), בכל זאת הם רשאים להפקיד את הצ'ק ולגבות את הסכום, משום שההסתכלות על המצב היא, שהם קיבלו מתנה (מאדם נורמאלי), וכעת בא אדם אחר וטוען טענות לבטל את נתינת המתנה, ואם כן מדוע שנשמע לו?! הרי הם מוחזקים בקבלת המתנה (-הצ'ק), ואין להוציאה מידם אלא בראיה ברורה!

לסיכום: לא ניתן להוציא את העשרת אלפים ש"ח מבני הזוג המוחזקים בו.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.