מיומנה של טלפנית: שקר של עשרות שנים, בגלל שלא קיבל תשובה של חמש דקות

המוקד מזמן לי הזדמנויות אין ספור של "דע מה שתשיב". ברור לי שזה התחום של הרבנים והמרצים המעולים שמפארים את הידברות בכל יום יום, אבל יש רגעים שלא נותנים לי לברוח לפינה, ומחייבים אותי להאזין לשאלה ולענות. זה בשעה שאין אפשרות להפנות אותו הלאה להרצאה המבוקשת או למדור השאלות.

לעיתים השואל או השואלת חיים את חייהם בספק הקדוש, שתמיד הוא נוח יותר. העיקר לא להחליט ולא לשנות את הדרך. תמיד נראה אינטליגנטי יותר להמשיך לנהל את החיים בפילוסופיה של אולי. ייתכן. וכל אחד והאמת שלו. כי אחרת, מה יהא עם הפילוסופיה, שתמיד נותנת מרחב זמן?

עוזיאל, שהיה אחד מהם, שאל. "למה אתם לא נותנים במה לזרמים נוספים, כמו הזרם הדתי לאומי, תורה ועבודה וכו'? זו הסיבה שאני לא יכול להיות שותף אתכם".

"הידברות מנחילה את ערכי היהדות האמתית. אנו לא קמנו על בסיס של זרמים ולאומיות. אנו כאן כדי לתת לכל יהודי, מכל זרם, את המזון הרוחני כפי שקבלנו מהר סיני".

"אבל אתם לא מייצגים את כולם".

"תנועות וקבוצות בעם ישראל נוספו במאתיים השנים האחרונות, או מעט לפני. הנקודה היא שהידברות חושפת לציבור רק את התורה עצמה, כפי שהיא במקורה. אם ישנם כאלה שהוסיפו לעצמם דברים נוספים, או חיסרו מעצמם חלקים שנראו להם מיותרים, זה עניין פרטי שלהם".

"כנראה אנו לא משדרים על אותו גל".

"אנו מייצגים רק את התורה ומשתדלים להיצמד לאמת. אנחנו לא קשורים למפלגות".

"כל אחד והאמת שלו", סיים עוזיאל את השיחה. לא הספקתי לשאול אותו שאלה נוספת שעמדה על קצה לשוני.

אם האמת שלו היא האמת האבסולוטית, אז היא אמת לכולם, ואם היא לא - אז היא לא לכולם, לא כן?

לפעמים הפונים הם באמת חסרי ידע ביהדות, ורוצים להבין.

אופירה הייתה אחת מהם, שפנתה ותרמה לפרויקט עזרה לחיילים. בהמשך לשיחתנו שמעה על הפעילות הגדולה של זיכוי הרבים. כיוון שהיא באה ממקום רחוק מיהדות, הדברים לא נעמו לאוזניה. ניסיתי לנסות בכל זאת לעניין אותה בכנס מיוחד שהידברות ערכה באותם ימים, לנשים מכל שכבות הציבור.

"אני לא אוכל להגיע עם בעלי, אה?".

"זה מיועד לנשים בלבד".

"ומי ידבר שם?".

הזכרתי את כל הפאנל של הרבנים של אותו ערב, וגם רבניות. "כולם משכמם ומעלה, ומבוקשים מאוד".

"מותר אצלכם שרבנים ידברו בפני נשים?".

"למה לא?".

"אם כך, בכנס שמיועד לגברים, גם נשים יוכלו לדבר?".

"לא. יש לזה כללים והלכות בתורה".

"את רואה למה אני לא אבוא. בגלל הדרת הנשים שלכם". הסברתי לה כמיטב יכולתי והפניתי אותה להרצאה באותו עניין, אך היא סירבה. הצעתי לה להעביר את השאלה באתר, אך היא לא התייחסה והמשיכה להמטיר שאלות.

בסופו של דבר היא הסכימה לצאת מתוך הנחה שאם היא לא הייתה עצובה, היא הייתה ודאי מצחיקה: "אתם מחנכים את הילדים לאהבת ה', אבל אנחנו מחנכים לאהבת האדם".

נדהמתי מאוד מהתשובה, כי היא הייתה דבר והיפוכו. זה כמו לומר מים יבשים, או ראש כולל חילוני. אבל בסיעתא דשמיא, ה' שם מילים בפי.

"מי שמתחנך לאהבת ה', הוא יגיע ודאי לאהבת האדם. ומי שלא מתחנך לאהבת ה', לא ידע מה נקרא אהבת אדם".

"מה זאת אומרת? לאהוב את האדם זה לא מספיק?".

"מכוח אהבת ה', שזה אומר לשמור על מצוותיו, ידעו מה זה אדם שהוא חלק אלוק ממעל. ואם לא ינסו להכיר את בורא עולם, אז לא ידעו את ערך האדם ולא יוכלו להגיע לרמה גבוהה של 'ואהבת לרעך כמוך'. מובן שלא יוכלו להגיע להבנה של השתתפות בצער האחר, של שמירת הלשון, של השבת אבידה וכו'".

בינתיים השיחה נמשכה, אבל התברר שהיא הייתה כדאית. אופירה הפתיעה אותי שוב במסקנה הסופית, אבל הפעם לטובה.

"את לא מתארת לעצמך כמה טוב שדברתי אתך. את נתת לי כיוון חדש להבין".

השיחה הסתיימה, אבל קניתי חברה טובה. היא הזכירה לי כל פעם כמה טוב שפתחתי לה את העיניים, וכשתרמה - אמרה שהיא עצמה צריכה לומר לנו תודה רבה, כי היא המשיכה להתחזק מאוד מההרצאות.

הגעתי למסקנה שהידברות עושה מהפיכה גדולה, מעבר למה שנראה על פני השטח. ועוד, שיש כאלה שדברי תורה נופלים על אוזניהם הערלות. שואלים כדי להפריך את האמת ולהצדיק את דרכיהם, אבל לא באמת כדי לקבל תשובה. ועוד דבר מצמרר, אדם שלא נחשף לתוכן יהודי אמתי, יכול לחיות חיים של שקר עשרות שנים, רק מפני שלא קבל תשובה שלוקחת לפעמים חמש דקות.