יהודה בארקן הובא למנוחות: "העולם הבא תפור למידותיו"

השחקן והיוצר יהודה בארקן, שנפטר מנגיף הקורונה, הובא היום (ראשון) למנוחות בבית העלמין ברחובות. עשרות בני אדם – בני משפחה, חברים ומוקירים – ליוו את בארקן בדרכו האחרונה, בהלוויה מצומצמת בצל מגפת הקורונה.

רבה של תל אביב, הג"ר ישראל מאיר לאו, ספד לבארקן: "מי שהכיר את יהודה – מי לא הכיר אותו – כל מי שראה ושמע אותו, נהנה ממנו, מהברק ומהרעיונות שלו, ואפילו מהמתיחות, יכול להעיד שזה איש שהעולם הבא תפור למידותיו – משמח אנשים, משכין שלום בין אנשים ניצים, ולזה הוא מתמסר. הוא לא עוסק בשום דבר – רק לשמח אנשים ולהשכין שלום ביניהם. הוא נפטר בליל שבת פרשת נח. כמה זה אופייני – נוח לאבות ונוח לבנים, נוח לשמיים ונוח לבריות".

"בשנים האחרונות הוא היה לא רק נוח לבריות, אלא גם נוח לשמיים. הוא חיפש את הדרך העולה בית א-ל. הוא חיפש את המענה והתשובה לתכלית החיים – והוא מצא, והוא הרגיש שהוא מצא. נוח לבריות – כל אחד יודע. טוב הלב שלו, החיוך התמידי שלו, גם בימים קשים, כואבים וסוערים – והיו לו כאלה. תמיד מחייך, תמיד מפזר מילה טובה, תמיד טופח על הכתף, מעודד".

"אני זוכר אותו מהרבה אירועים, מהרבה הזדמנויות", הוסיף הרב. "הוא זן נדיר בעולם בכלל ובעולם התיאטרון, הקולנוע והרדיו בפרט. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, ויהיה דוגמה ומופת לרעייתו, לילדים ולנכדים".

הרב יחזקאל שיינפלד, שלמד עם בארקן בחברותא, סיפר כי היה בקשר יומיומי עמו למעלה מעשרים שנה: "העניין שלו לעשות טובה לאדם אחר, לעזור – זה היה דבר שצריך ללמוד ממנו. ביום שישי הייתה לו דאגה: הוא היה חייב למצוא אדם, משפחה, שאין להם ההוצאות לשבת, המוצרים לשבת. הוא היה מחפש ונותן סל אוכל שהכין, והיה שמח על כך ואומר: הנה, אני מוכן לשבת".

"הוא מאוד אהב את התקופה שאנו נמצאים בה, של פרשיות חומש בראשית. הפרשה שהוא היה הכי מחובר אליה זו הפרשה שהתחלנו לקרוא אתמול אחר הצהריים, פרשת לך לך. תמיד היה אומר, שלך לך זה להתקדם, לעשות. כל המהות שלו הייתה 'מה אני יכול לעשות, מה אני יכול להתקדם'. הוא לא דיבר על העבר, אלא 'איך אני יכול להתקדם'. בתקופה שהכרתי אותו הוא התקדם ברוחניות, הוא חידש ברוחניות. לצד זה, המשפחה הייתה מאוד חשובה לו. שבעזרת השם יהיה מליץ יושר על כולנו, על הנגיף הזה שכולנו סובלים ממנו כל כך. שבעזרת השם יהיה הקורבן האחרון", חתם הרב שיינפלד את הספדו.

הרב אליהו סלומון, רב המושב בית גמליאל בו התגורר בארקן, אמר: "כמעט עשרים שנה שיהודל'ה יושב מולי בבית הכנסת, לא הפסיד שיעור פעם אחת. אני רוצה להגיד לכל החברים שלו: יהודה לא השתנה במאום, הוא לקח את שמחת החיים שלו והעביר אותה לעבודת השם".

הבן רועי אמר בכאב: "לדבר עליך בלשון עבר זה בכלל לא נתפס. איך יכול להיות שלא נדבר כל יום בטלפון? שלא נצחק ביחד מהבדיחות הפרטיות שלנו? היית אבא מדהים, הגיבור שלי. אני מקווה שאתה רואה מלמעלה כמה אהבה אתה מקבל. מדהים בכמה אנשים נגעת, כמה אנשים ריגשת במהלך החיים שלך. כל כך היה חשוב לך בשנים האחרונות שכל המשפחה תהיה ביחד. הצלחת לקרב לבבות מכל הצדדים – מהצד החילוני, מהצד הדתי. בגלל זה אין מישהו שלא אוהב אותך, שלא התחבר אליך".

רעייתו של בארקן, אילנה, נשאה בדבריה בקשה: "בימים של קיטוב, מחלוקת ושנאה, אני מבקשת שכל אחד מאיתנו יספוג משהו מהנשמה הענקית של יהודה, שתמיד כיבד, שימח, אמר מילה טובה, קירב לבבות, שמר פיו ולשונו, דן כל אדם לכף זכות, איחד שורות של כל גווני האוכלוסייה, ותמיד השרה אווירה חיובית. לא שלא היו נפילות ואכזבות, אבל כשיש אדם ונשמה מולו, יהודה התמסר והעניק מהאנרגיה האינסופית, מהשמחה והאהבה שלו. בואו נשתדל לאחד ולהתאחד באהבת חינם".