איך יכולתי לעשות את זה?!

אני בת 20, ובעקבות מעשה רע שעשיתי בעבר אני מתקשה לסלוח לעצמי, והדבר מונע את התקדמותי בכל תחום בחיי. מה עלי לעשות?

נפילות רוחניות, רמיסת ערכים או למעשה כל פעולה התנהגותית ששורשה פער בין רצונותיי למימושן, הינן תופעה מצויה.

כאשר האדם מצוי בחוסר חיבור בינו לבין עצמו, הוא מתנהל מתוך מאבקים וקונפליקטים פנימיים בין מותר ואסור ובין צריך ורוצה, וזה מה שנמצא בעוכריו ומוביל לנפילותיו בכל תחום בחייו.

אולם אם נפנים כי כל המצב הלא רצוי הזה מבחינה התנהגותית הוא חיצוני לי, ונפילותי אינן קשורות למהותי הפנימית אלא פועל יוצא של סתירות שטרם יושבו בתוכי, הרי שאוכל להביט אל כל הטרגדיות והנפילות הללו כאתגר-י'ה, ששורשו מלמעלה ושאיפתו להשיאני הלאה.

אולם ביום שלא תבחיני בכך ותשייכי את הנפילות והמעידות שלך לחלק מהאישיות והמהות שלך, זו תהיה הטרגד-י'ה שלך, ומשם יקשה עליך לצמוח.

לא סתם דרשה ברוריה, אשת רבי מאיר בעל הנס, "ייתמו חטאים מן הארץ", ולא חוטאים.

משום שההנחה היא שהאדם בפנימיותו מגלם את הטוב הסופי, וכל מהותו ותכליתו הינה חיובית.

על כן כל היתקלות או עמידה בפני טרגדיה או חווית נפילה - היא רק קריאה מאתגרת במיוחד מלמעלה, שכל עניינה הוא להשיב האדם אל עצמו ולעזור לו ליישב את הפער בין האני (החלק המודע שבו) לבין העצמי (החלק הלא מודע שבו). כשזה יקרה, הוא יהפוך כל טרגד-י'ה לאתגר-י'ה, ומשם יחל תהליך צמיחתו.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום)

* * *

החיים קשים. קשה להסתדר. אנחנו משתדלים, אבל זה קשה. רצינו לשאול אם יש משהו לעשות כנגד המחשבות שאנחנו לא מספיק טובים, או "למה אחרים מצליחים ואנחנו לא". אנחנו שקועים הרבה במחשבות האלו, ומדברים עליהן בינינו. ככל שאנחנו מדברים - כך אנחנו מרגישים שאנחנו באמת לא שווים.

אכן, ההסתכלות הזו הורסת בתים טובים. היא מייאשת. היא מחדירה רפש. כולנו צריכים לדעת שגם לאחרים ישנן בעיות, ולמי שאין בעיות - עוד יהיו לו בעתיד. אבל זה לא מה שחשוב, כי גם אם לשני היה טוב, היה עלינו לשמוח בשמחתו.

אבל הרצון הזה שהכל ילך בקלות, שלא יערמו קשיים, שנצליח מיד בכל מה שאנחנו רוצים, שנקבל כל מה שאנו מבקשים – הוא מוגזם. נכון, בתפילה אנו מבקשים הכול, אבל במציאות יש לנו עבודה. לקחת את כל הקושי הגדול ולהפוך אותו לטובה.

אני בטוחה שאם תלכו לברר אצל השכנים שלכם, שנראים לכם מצליחים, איך הם מצליחים כל כך, הם יגלו לכם בסוד כמה דברים לא נעימים. כי החכמה היא לא שהכול יהיה מושלם, אלא שיהיה חסר, כפי שבדרך העולם, אבל אנחנו נצליח להשלים את החסר.

כתבתם יחד את השאלה, אתם משוחחים על הכול יחד, וזה נפלא ומיוחד! מברכת אתכם שתמשיכו יחד בכל אשר תעשו, כי זו ברכה ואתם זכיתם בה.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

* * *

אני בן 27. מאז שאני זוכר את עצמי, אני סובל מהשמנה. ניסיתי את כל מה שרק הציעו לי, וללא הצלחה. אולי אני סובל מאכילה רגשית? אשמח לדעת מהי אכילה רגשית, והאם ניתן לטפל בה.

אכילה רגשית מתבטאת באכילה לא מבוקרת מתוך תחושה של אובדן שליטה על מה אני אוכל, מתי אני אוכל וכמה אני אוכל.

היא מוגדרת כאכילת יתר בתגובה לרגשות שליליים. אכלנים רגשיים פונים לאוכל כאמצעי להתמודדות עם מגוון רגשות, וביניהם חרדה, דיכאון, מתח, כעס, שעמום, בדידות, חוסר אנרגיות ועוד. האכילה מהווה ניסיון לווסת ולנטרל רגשות אלו, אך במקרים רבים אינה מביאה להקלה אלא לתחושת אשמה ובושה, וכך ממשיך מעגל האכילה, דיאטה ואכילה...

אכלן רגשי עוסק באובססיית האוכל: מה יאכל, כמה יאכל ומתי. הוא ישתמש תמיד באוכל לשם הרגשה, ולשם הסרת רגשות שונים ולא נעימים.

כשינסה לרזות - לא יצליח, ולרוב ייגרם תסכול, וגם עלייה מחודשת במשקל.

הפתרון הוא טיפול שמשלב טיפול תת-מודעתי, התנהגותי ותזונתי, על מנת לטפל במצב הרגשי ולקבל את הכלים הנכונים לשליטה. בהמשך, תגיע לירידה במשקל. לרוב, לאחר טיפול בתת המודע, הירידה במשקל מגיעה בקלות רבה, ואף ללא מאמץ.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)