חברתי מדוכדכת, איך אוכל לעזור לה?

מזה זמן שאני שמה לב כי חברתי מדוכדכת, מסתגרת, אינה עונה לטלפונים וממעטת בקשרים חברתיים אתי ועם שאר חברותינו המשותפות, מחסירה רבות בימי עבודה (אנו עובדות יחד) וגם כשהיא מגיעה, היא ממעטת בשיחה ונראית טרודה ועצובה. אני דואגת לה מאוד, ואיני יודעת מה עלי לעשות כדי לסייע לה.

ראשית, כל הכבוד על הדאגה ושימת הלב.

מציעה לברר מולה את סיבת הדבר, לכתוב לה מכתב בצרוף משלוח מתוק ולבדוק מהי סיבת הניתוק, ובעיקר להדגיש את העובדה כי את שמה לב שמשהו אינו כתמול שלשום, ואת נמצאת כאן עבורה.

אם תגלי כי מדובר בסיבה שאינה קשורה אליכן ספציפית, כדאי לך להציע את סיועך בצורה עדינה, להפנותה לרופאת המשפחה, לידע אותה על מרכזי סיוע ואופציה של טיפול פרטני ואולי, ברשותה, לפנות למי ממשפחתה הקרובה לבדוק עזרה מקיפה יותר, בהתאם לצורך. כל זאת כמובן בעדינות, ומתוך התחשבות בה וברגשותיה.

(אסתי בראון, עו"ס קלינית. מתמחה בטיפול בגישה הנרטיבית בנוער ובמבוגרים, וב-IPT)

* * *

אני בת 34. אני רוצה לאכול תזונה נכונה ובריאה, ולשמור על משקל גוף בריא, אבל גם אוהבת מאוד ממתקים. האם אני יכולה לאכול ממתקים וגם לשמור על המשקל?

ראשית, אומר שכל מה שאת אוהבת, את צריכה להמשיך לאכול, וצריך ללמוד לאכול בשליטה.

במקום לומר "לא" לממתקים, צריך ללמוד לאכול מהם בכמות קטנה ובשליטה. אמירת "לא" מוחלטת לממתקים תעורר בך חשק אדיר לאכול מהם עוד ועוד…

גם כאשר הנך אוכלת מזון בריאות, מומלץ לאכול מידי פעם ממתק אחד, בריא או רגיל, כדי שתספקי לעצמך את הצורך במתוק.

אם תיתני לעצמך באופן מודע ומוגבל את האפשרות לאכול ממתקים, תגלי כי התשוקה לממתקים הולכת ופוחתת.

במקום לפחד מהממתקים, צריך להחליט שאוכלים מהם מדי פעם, לפי הצורך, יחידה אחת בכל פעם, בשליטה, גם כחלק מתוכנית אכילה בריאה מתוכננת על ידי אדם מקצועי.

לדוגמא, בכל סוף שבוע אוכלים ממתק אחד. תחליטי בדיוק על כמות, איזה ממתק בדיוק ומתי תאכלי אותו. בכך תפחיתי את הדחף לאכילה מופרזת.

מובן שתשובה זו מופנית לאדם בריא. מי שסובל מבעיה בריאותית כלשהי, חייב להתייעץ עם רופא ו/או דיאטנית באופן פרטני.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)

* * *

כשאני נכנס למצבי לחץ, אני מתחיל להזיע בפנים בצורה מוגברת. מה גורם לזה, ומה אפשר לעשות נגד זה?

מצבי לחץ וחרדה גורמים לתופעות גופניות שונות, והזעה היא תופעה אופיינית למדי. יש אנשים שמסמיקים, יש שמגבירים הזעה וישנן עוד תופעות דומות.

מספר גדול מאוד של מצבים מגרים את פעולתם של העצבים הסימפתטיים: אימון, מזג אוויר חם, לחות גבוהה ואפילו מזונות העתירים בתבלינים מסוימים.

מערכת העצבים הסימפתטית מופעלת גם כאשר אנו הופכים להיות עצבניים מכל סיבה שהיא, מה שמביא אותנו למצב של הזעת יתר באזורים שונים בגוף. מצב זה הוא חלק ממנגנון ההגנה התת- הכרתי של הגוף. אנו מזיעים בזמנים של לחץ, מתח וחרדה, משום שהגוף שלנו מרגיש שעליו להתחיל לזוז ולפעול במהירות. מטרת הזיעה היא לקרר את המעטפת הכוללת של הגוף, על מנת שלא יתחמם יתר על המידה בעת פעילות.

הזעת יתר במצבים של חרדה, לחץ ומתח נובעת מכך שתת-המודע "מרגיש" שישנה סכנה קרבה, ומתחיל להכין את הגוף ל"קרב". תהליך זה יתרחש כאשר ישנו איום אמיתי או איום רעיוני. זאת הסיבה שאנשים הסובלים מהתקפי חרדה, ממתח נפשי ומפאניקה, מתחילים להזיע בצורה קיצונית במצבים שאחר לא היה מזיע בהם כלל.

אנשים רבים חווים מצב של הזעת יתר בסיטואציות שונות.

עלינו לקבל את העובדה שאנו מזיעים במצבים הגורמים לנו מתח וחרדה, והדבר עשוי להשתפר, או לחלוף ולהעלם כשנתחיל לקבל זאת ולהתרגל לכך, וזאת משום שבתת ההכרה שלנו המצב לא "ייתפס" עוד כמאיים או מפחיד.

במידה והעניין מציק לך, כדאי לטפל בשורש הבעיה, במקור הלחץ, ו/או ביכולת ההרגעה שלך.

(אורלי סמירה, יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית CBT)