ניסיתי למלא את הבור שלי, ושום דבר לא מילא אותו. עד שניסיתי משהו אחר

הבור שלי לא מתמלא

ניסיתי לסתום אותו

עם שוקולד,

עם פחמימות,

עם גלידות,

הכל נמס בפנים

ומהר מאד נפער החור שוב.

ניסיתי שוב לסתום אותו

עם קניות,

עם בגדים,

עם שטויות,

עם סרטים.

הוא התמלא לזמן קצר -

ואז שוב נפער.

שיניתי טקטיקה,

אולי אברח אני ממנו.

יצאתי לבלות,

דיברתי עם חברות,

לברוח לספרים,

לרכוש תארים.

אבל - הבור שלי לא התרשם

הוא נשאר שם – ריק וחלול

אפילו את ההד שמעתי היטב...

בלילות קרים ובסתם ימים

שמעתי אותו - דורש להתמלא

שואב

ובעיקר כואב.

כמעט שהתייאשתי.

ואז ניסיתי -

פניתי אליך, אבא

דיברתי,

שוחחתי,

סיפרתי לך על העומק של הבור,

שפכתי את הכאב בלי צנזור.

סיפרתי על כל הניסיונות לסתום אותו

על הבריחות שלא צלחו.

בכיתי,

הוצאתי את הכאב.

ואחרי הכל,

משהו בתוך הלב

התרחב

והבור שלי

קצת פחות

שואב.

פחות

כואב...

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.