האב שלח את חומר הטיפול לבדיקת מעבדה וגילה ש...

מעשה באב שֶׁלְּבִתּוֹ היו פצעים קשים בפנים, והדבר הפריע לה מאוד בתקופת השידוכין.

לאחר שפנה האב לכמה מטפלים, ופניה של הבת לא השתנו, הפנוהו לרופא עור ו'הומאופת' שנחשב למומחה גדול בתחום רפואת העור. הרופא אמר לאב: "אני מאמין כי לאחר הטיפול שהיא תעבור על ידי התכשירים שלי, פניה יהיו בע"ה נקיות לחלוטין".

האב פקפק ביעילות הטיפול, שמחירו היה יקר מאוד, ועל מנת לשכנעו הציע המטפל: "אני מוכן להמתין עם התשלום עד שבע"ה תראה בעיניך את התוצאות המוצלחות של הטיפול...".

האב הסכים להצעה, אלא שהוסיף תנאי: "התשלום ניתן לך רק על דעת שהתכשירים שלך לא יכילו כלל וכלל 'קורטיזון', אפילו לא מיעוטא דמיעוטא, משום שחומר זה עלול להזיק לבתי... התשלום עבור הטיפולים מותנה אפוא בטיפול ללא קורטיזון כלל!..."

הרופא בירר: "יש לבתך אלרגיה כלשהי לקורטיזון". האב השיב בשלילה, אך הסביר שבכל זאת הוא חושש מנזקים שהחומר הזה עלול לגרום לבתו.

ובכן, הרופא הסכים לתנאי, ומסר לאב את תכשיריו.

כעבור מספר שבועות, התוצאות היו מפליאות; פנים חדשות באו לכאן - פניה של הבת הפכו לחלקות ונקיות מפצעים.

וכאן פנה הרופא לאב, וביקש את מלוא התשלום עבור הטיפול המוצלח. האב שאלו האם יוכל לפרוע לו את הכסף בעוד מספר ימים, והרופא הסכים.

מה עשה האב? - הוא נטל את חומרי הטיפול, ניגש אל מעבדה, וביקש לבדוק - האם הם מכילים קורטיזון?

למרבה ההפתעה, הבדיקות הראו, כי אכן היה בהם כמות מזערית מאוד של קורטיזון, בשיעור של 0.02 אחוז!...

חזר האב אל הרופא עם תוצאות המעבדה וטען: "ידידי היקר, כמדומה שלא מגיע לך תשלום, כי יצא שכרי בהפסדי; הלוא הדגשתי שאיני מוכן כלל לטיפול בקורטיזון, ועברת על התנאי שהיה בינינו, ומי יודע אֵילוּ נזקים הקורטיזון יגרום לבתי בעתיד...!".

השיבו הרופא: "זה בסך הכל אחוז זניח של קורטיזון, ואין בכך שום חשש היזק... ברוך ה' הטיפול הצליח מעל למצופה, וגם הבת בריאה ושלימה, ובס"ד תמצא שידוך הגון, אם כן מדוע שלא תשלם את שכרי!"

עם מי הדין?
 

תשובה:

בירור מידת ההיזק ע"י מומחים

השיב הרב יצחק זילברשטיין: יש לפנות אל שלושה מומחים בתחום, ולקבל מהם חוות דעת - האם שיעור הקורטיזון שנמצא בחומר המטפל, עלול לגרום לנזק לבת, או לא.

והיה אם על פי חוות דעת המומחים, יאומת חששו של האב כי הקורטיזון אכן עלול להזיק (אף נזק עתידי), אם כן פטור האב מתשלום, כי הרופא עבר על תנאו.

אבל אם יטענו המומחים שמדובר בחשש רחוק מאוד של היזק, שעל פי סברתם אין לחשוש לו (בפרט לאור מצב פניה של הבת) - בזה נראה שטענת האב אינה מתקבלת.

והגם שהתנה מפורשות על אי הימצאות הקורטיזון, מכל מקום הוא לא התנה כן אלא מחמת החשש להיזק מחמת הקורטיזון, אך אם כעת יאמרו לנו המומחים, שהטיפול אכן היה חיוני עבורה, וכמות הקורטיזון המזערית היא כְּ'מַאן דְּלֵיתָא' (כאילו אינה נמצאת) ואינה עלולה להזיק כלל, הרי שלא על כך התנה האב, וממילא קציצת המחיר עליה סיכמו המטפל והאב קיימת, ומחוייב האב לשלם למטפל את מלוא המחיר.

מחובת האב להשתדל בהשאת בתו

יש להוסיף, שקיים על האב חיוב להשתדל בהשאת בנותיו, כפי שאומרת הגמרא בכתובות (נ"ב:): "ואת בנותיכם תנו לאנשים" (ירמיה כ"ט) - "דנלבשה וניכסה וניתיב לה מידי כי היכי דקפצי עלה ואתו נסבי לה", כלומר: מוטלת על האב חובה להלביש את בתו בבגדים נאים, ולקשט אותה, וליתן לה נדוניה, כדי שיקפצו בני אדם לשאתה. ולשון המאירי (בקידושין ל') הוא: "חייב האב להשתדל בנשואי בִּתּוֹ, שילבישנה ויעדנה במיני עדיים, ויתן לה מממונו, עד שיהיו קופצים מצויים לה וישאנה הראוי שבהם".

ולפיכך, במידה ויאמרו המומחים, שחששו של האב מהנזק אינו מוצדק, ממילא היה מוטל עליו לבצע את הטיפול בבתו, (וישנם פוסקים הסוברים שאף כופים את האב על כך, יעויין באוצר הפוסקים סי' נ"ח אות ו').

לסיכום: במידה ויאמרו ג' מומחים בתחום שכמות הקורטיזון שהכילו תכשירי הרופא אינה עלולה להזיק לבת, ישלם האב למטפל את מלוא המחיר. ואם יאמרו המומחים שהטיפול עלול להזיק לה, האב לא ישלם מאומה.

לרכישת הספר "ופריומתוק" בהידברות שופס.