מהו הכח העוצמתי שקיבלנו מאמא רחל, ומה מובטח לנו?

רחל אימנו פועלת יותר מכולם – כשהעולם צריך רחמים (זוהר פר' ויחי).

ידוע, שהשכינה הקדושה שורה בקבר רחל אמנו (הגר"א על תיקוני הזוהר).

אומר הרבי מקאריץ: "לו הייתי בא"י הייתי מבלה הלילות אצל אמא רחל, כי מתחת הסינר של האמא – תמיד כדאי להתחבא".

רחל אימנו לימדה אותנו להחביא את הילדים, תחת הסינר - המגן המחמם והאוהב.

האמא מחביאה בסינרה - במיוחד את הילד שקצת התלכלך. הלכלוך – לא מפריע לאמא, רק מייפה ומקשט את סינרה.

כי אמא, סופגת ומכילה את כל הלכלוך של בנה – באהבה. אמא - תמיד נשארת – אמא, ליבה – לא יכבה לעולם!

רחל אימנו, מעלה את תפילות עם ישראל במשך כל הדורות, לפני כיסא הכבוד.

והיא עדיין מחכה לבנים האובדים על - אם הדרך.

עודנה עומדת ומתחננת לפני אבינו שבשמים, היא – לא מרפה, ולא מתייאשת.

כוחה של רחל אמנו עצום, רק היא מקבלת מהקב"ה הבטחה:

"מנעי קולך מבכי... ושבו בנים לגבולם".

רחל אימנו, דמות לסמל ומופת לדורי דורות - לכל האימהות.

להמשיך לחכות לבנים (והבנות) האובדים, לרגע - לא להתייאש.

היא נטעה באימהות כוחות עצומים! כח השתיקה, הויתור, וההבלגה – כח האימהות.

העולם אומרים: 'אמא היא העו"ד הכי טוב של הילד'.

כמה אמיתי ככה נכון – אין אמא שתתכחש לזאת!

אמא יקרה, יש לך הבטחה אלוקית, הבן והבת שנמצאים בגלות – ישובו!

בדור האחרון - עיקבתא דמשיחא, יש לבנים האובדים, כל מיני סוגי גלויות:

גלות - במעשים, בלבוש, בדיבורים.

והגלות, מתחדשת בכל יום - רעיונות מוזרים, ואף - מדומיינים.

לא ידוע, מהו 'בית היוצר' של הגלות הכואבת הזאת.

אבל, ר' חיים שמולאביץ אומר: 'אמא רחל, תמשיכי לבכות! לרגע אל תפסיקי,

תבכי עוד ועוד, כי הגיע הזמן שישובו - בנים לגבולם!'

הבנים האבודים, לא אוהבים את הגלות - לא רוצים לחיות בה!

הם יודעים שהם בגלות, ושהשמחה שם, ממש לא אמיתית – מזויפת ממש!

אין הגיון שירצו להמשיך לחיות בגלות – אין! איך יוצאים משם?

כשאמא בוכה, הבנים רואים ומרגישים, שאמא לא התייאשה,

ולכן, הם מקבלים כוחות - לא להתייאש מעצמם!

ולכן, הם בסוף עוד ישובו – יש לך אמא - הבטחה אלוקית!

חבל שלפעמים, הבן האובד לא יודע כמה אמא מחכה לו,  רק שישוב! מהמסע הארוך והמבולבל, מהגלות - שאליה יצא ממש לא מרצונו.

לפעמים, אמא לא השכילה להראות לבן האובד, עד כמה הוא – אהוב ורצוי.

בן יקר, תדע בוודאות! אמא מחכה, בבכי ובדומיה ולפעמים, בהסתרה – מתי תשוב?

רחל אימנו קבורה על אם הדרך,

כי אם – הדרך, ואם – הבנים, זו אותה - אם, אלו אותם אותיות.

אמא מחכה על אם הדרך – בשביל חצץ ועפר,

בשמש - שקופחת בעוצמה, בחום ובקור, בגשם וברוח.

היא רוצה לאסוף את בנה שטעה בדרך, לפני שאחרים יקבלו את פניו,

היא מחכה לו - בזרועות פתוחות, שום דבר לא מרתיע אותה, רק - שישוב ותאספנו.

היא מחכה לו בכל רגע ורגע, במשך 24 שעות ביממה, באמצע הלילה ולפנות בוקר.

ואף על פי שהתמהמה - היא מחכה, והיא תמשיך לחכות – עד שיחזור.

ולמה אמא מחכה דווקא באמצע הדרך?

כדי שהבן שנמצא בפרשת דרכים - יראה אותה, וידע לאיזה כיוון להתקדם.

והיא, ברחמים ובחמלה תראה לו במבטה את הכיוון הנכון,

כדי שיזכה לשוב ביחד עימה הביתה, אל 'אבא'.

אמא מחכה על אםהדרך, כדי שהבן האובד יאסוף עימו עוד בנים אובדים, ש"כולם נקבצו ובאו לך", היא תראה לכולם את הדרך חזרה.

שורש הגאולה - היא התפילה, הקיווי התחינה, וה'אל יאוש' - האין סופי.

זהו המבט שנישא למרומים לאבינו מלכנו, אוהבנו - שמצוי במרומים.

אמא יקרה, הרשי לעצמך לבכות, ויחד עם זאת לנשום עמוק – בלי להרפות,

שמתוך החושך והאפילה תמיד תבוא - הגאולה,

כי, תכליתה של הגלות והצרות - היא הגאולה.

רחל אימנו לעולם לא מספיקה להתפלל, בדמעות ובתחינה.

וגם את, אמא יקרה,

תנסי ותראי "הטוב כי לא כלו רחמיך המרחם כי לא תמו חסדך".

עוד מעט הבן ישוב - קרוב היום! קרוב ממש!

תתפללי, תתחנני, תבכי, הקב"ה הבטיח – והוא מקיים!

"קווה אל ה', חזק ויאמץ ליבך - וקווה אל ה'", ושובו בנים לגבולם, אמן.