למה אומרים "לבריאות" כשמישהו מתעטש? 5 נקודות למחשבה

פיצוץ בצנרת

בעיה בצנרת בבניין היא צרה לא נעימה. צנרת ברזל ישנה, חלודה, סדוקה ורקובה יוצרת בעיות לא מעטות כמו נזילות ופיצוצי צנרת. בין התופעות המעידות על בעיה בצנרת בבניין הן חשבונות מים גבוהים שמקבלים הדיירים, לחץ מים נמוך ממנו סובלים הדיירים בבניין ולעיתים המים המגיעים לברזים עכורים ואף בעלי ריח לא נעים.

כאשר מגלים בעיות צנרת בבניין, יש להזמין אינסטלטור שיבדוק את מקור הבעיה על מנת לבצע החלפת צנרת לחדשה וחזקה יותר, צנרת שעמידה בפני הצטברות אבנית, קורוזיה, לחץ וטמפרטורות קיצוניות.

גם בגופנו יש צינורות. 

כלי הדם בגופנו הם שם כולל לצינורות שבהם זורם נוזל הדם בין הרקמות ואיברי הגוף השונים. בין כלי הדם ניתן למנות את העורקים, אשר מוליכים דם מן הלב אל שאר איברי הגוף, את הוורידים, אשר מוליכים דם מחלקי הגוף השונים אל הלב, ואת הנימים, המאפשרים חילוף חומרים בין הדם לרקמות הגוף.

כלי הדם מתפרשים על פני גופנו הקטן במערכת מסועפת של צינורות, שאורכם כמאה אלף ק"מ, אשר בהם זורמת אספקה קבועה של דם, המגיע לכל פינה בגוף! אם נתבונן במבנה של העורקים, נגלה שלעורקים דפנות עבות המאפשרות להם לעמוד בלחץ אשר נגרם כתוצאה מהזרמת הדם דרכם.

ואני שואל, מי עיצב והתקין צינורות אלה בגופנו? ובכלל, איך יכול להיות שצינורות באורך של כ-100,000 ק"מ, שמוליכים דם ללא הפסקה, לא מתבלים ואין בהם סדקים, חלודה וריקבון? איך זה שצינורות אלו פועלים בגופנו ללא הרף, ואין נזילות ופיצוץ באף צנרת? ישתבח שמו לעד!

חשוב לדעת כי טרשת עורקים (שבה מצטברים כולסטרול ומשקעי שומן בדופן העורק), עישון ומחלות דוגמת יתר לחץ דם וסוכרת, מצבים תורשתיים מסוימים וכן פציעות, עלולים לגרום לנזק לדופן העורק ולהיחלשותו. עוצמת לחץ הדם אשר זורם בעורק הפגוע גורמת לדופן להתרחב, והעורק מתנפח כלפי חוץ. מצב זה מכונה מפרצת (התרחבות של כלי דם כתוצאה מהחלשת הדופן העורק ופגיעה באלסטיות שלו). הסכנה הטמונה בהיווצרות מפרצת נובעת מאפשרות התרחשות קרע בעורק, שעלול לגרום לדימום פנימי הרה אסון ואף למוות.

"תתחילי ואעזור לך. רק תתחילי..."

דו שיח ביני לבין בתי היקרה בת ה-3 בארוחת ערב:

- "אבא, תאכיל אותי".

- "הלל, את ילדה גדולה וחכמה, תתחילי לאכול לבד ואז אאכיל אותך".

- "אבל אבא (בקול מתפנק), אני לא יודעת לאכול לבד".

- "הלל, את בוגרת ונבונה ואת יודעת לאכול לבד. גם בגן שלך את אוכלת יפה לבד. תתחילי לאכול, ואז אבא יעזור ויאכיל אותך".

אשתי מסתכלת מהצד ואומרת לי: "למה ההתעקשות? למה שלא תאכיל אותה וזהו?". אמרתי לה: "אני יכול להאכיל אותה, טכנית - זו לא בעיה עבורי. אבל אני רוצה להרגיל אותה לעצמאות ולבגרות. אני רוצה שהיא תתאמץ, שהיא תעשה את הצעד הראשון, שתראה לי שהיא רצינית. וכשהיא תתחיל, אז אעזור לה...".

(צילום: shutterstock)

ואז פתאום הבנתי שגם אני מתנהג לפעמים כמו בתי בת ה-3.

לפעמים אנחנו גם כן רוצים דברים מבורא עולם, "שיאכיל אותנו בכפית" (ללא מאמץ מצדנו). כאן ועכשיו. "בורא עולם, תן לי פרנסה, תן לי אישה, תן לי בית, תן לי ילדים... בורא עולם, תאכיל אותי...". אבל בורא עולם לא נענה לנו. למה? הרי הוא כל יכול והוא אוהב אותנו?! אלא בורא עולם רוצה שנעשה את הצעד הראשון בקשר בינינו, שנעשה השתדלות אמיתית, שנראה לו שאנחנו רציניים בכוונתנו, שאנחנו לא מתעצלים ורוצים לקבל ממנו הכל על מוכן...

זכרו, אם אדם מגלה רצון, משתדל, מתאמץ ושואף להתקדם בעבודת ה', הרי שמן השמיים יסייעו בידו להגשים את שאיפותיו ויצליחו את דרכו, כי כלל גדול בידינו "הבא להיטהר מסייעין אותו" (שבת קד).

ארכיטקטורה של המִפְרָק

יש לנו מאות עצמות בגוף. תהיתי, מי חיבר לנו אותן? מה מחבר אותן ביחד? למשל, מה מחבר את מִפְרָק הברך - המחבר בין עצם הירך לעצם השוק?

העצמות שלנו קשורות ביניהן על ידי מִפְרָקים. חופש התנועה בין העצמות תלוי במבנה המפרק. המִפְרָקים הסינוביאלים מאפשרים תנועה אבל מוגבלים לכיוונים מסוימים בלבד בהתאם לצורת העצמות.

ישנם סוגים שונים של המִפְרָקים הסינוביאלים, כגון כדורי וצירי:

מִפְרָק ציר – מִפְרָק הבנוי כציר של דלת, מאפשרים תנועה בכיוון אחד בלבד: כיפוף ויישור, כמו: מִפְרָק המרפק ומִפְרָק הברך. (גם הלסת- סוג של מפרק ציר).

מִפְרָק כדורי – מִפְרָק הבנוי בצורה של מכתש ועלי. זהו מִפְרָק שנותן את מירב החופש התנועתי. הוא מאפשר תנועה לכל הכיוונים. כמו: מִפְרָק הירך (האגן) ומִפְרָק הכתף.

ניתן לראות שלכל מִפְרָק יש ארכיטקטורה מדהימה, כדי שנוכל לתפקד בצורה הטובה ביותר. ואני שואל, מי הוא הארכיטקט שתכנן, עיצב וחיבר מפרקים אלו בצורה כה מושלמת לתפקודנו?

ובכלל, מי הארכיטקט שחיבר את קצות העצמות בניהן על ידי רצועות חזקות? "ששתל" וציפה את המפרקים בסחוס שתפקידו למנוע שחיקת העצמות ולאפשר תנועה חלקה במפרק? ש"דאג" לחלל המפרק - הרווח בין העצמות, המאפשר תנועה, ובתוכו נמצא נוזל (מעין שמן) שתפקידו להקטין את החיכוך במפרק לאפשר תנועה חלקה, שבצורה כזו איננו חשים כאב בזמן תנועה? מיהו "שהתקין" את רצועות המפרק שתפקידן לייצב את המפרק ושרירים שתפקידם להניע את המרפק? מי?

"לחזות בנועם ה'"

העולם מכיל טבע ונופים מרתקים ועוצרי נשימה. הנופים שאנחנו נתקלים בהם בטיולים יכולים ליצור אצלנו תחושות מדהימות. ידוע כי אנשים שמתבוננים בנופים יפים, אוירה של רוגע עוטפת אותם. שהם רואים יערות, הרים וגבעות, ימים ונהרות הם שלווים יותר, רגועים יותר.

חשבתם פעם מדוע רוב האנשים יעדיפו מראות של שדות ירוקים, אגמים כחולים, נהרות ועצים? מדוע אנחנו מתרגשים מנופים ואיך זה שבעולם המודרני העמוס והצפוף אנחנו צריכים רק רגע קצר של רוגע מהטבע שייתן לנו אי של שפיות?

מה מסביר תופעה זו? מדוע נופי טבע אלו יוצרים בנו רגיעה כזו מופלאה? ומה הקשר ביניהם?

הרב זמיר כהן, בהרצאותיו המופלאות, דן בסוגיה זו, והזכיר את סוד הצבעים לפי הקבלה ומה עומד מאחורי כל צבע, וכיצד הצבעים משפיעים על בריאותנו. אבל הסוגיה הזו עדיין המשיכה להטריד אותי - שהרי אני לא נרגע מול דף ירוק או כחול. אז מדוע מול נוף כחול או ירוק אני כן נרגע? ואז, בסייעתא דשמיא, עלה בי הסבר שהניח את דעתי ושחידד לי עוד יותר את הפלא בבריאה, את היותנו יצורים רוחניים ואת השגחת הבורא עלינו. שימו לב: מעבר לסוד הצבעים, אם נתבונן, ניווכח שאנחנו מתפעלים מטבע ונופים עוצרי נשימה, כגון הרים וימים, שהמשותף להם הוא - דברים מושלמים, שיד אדם לא נגעה בהם, "טבע כביום היוולדו". אנחנו בעצם חשים רוגע ושלווה אל מול יצירות טבע שיד אדם לא "לכלכה" אותם, לא התעסקה איתם, לא שינתה אותם ולא נגעה בהם. הם מושלמים כפי שהם, כי הם בעצם יצירה אלוקית, יצירה זכה וטהורה שיד אדם לא נגעה ולכלכה אותה, ולכן הנשמה של האדם יוצאת לקראת מראה הנוף ומתפלאת ממנו.

אי אפשר לעבוד על הנשמה שלנו! זה כאילו שהנשמה שלנו חשה ביצרן שלה וניצבת מולו ללא פילטרים ומתווכים חומריים ולכן היא מתרגשת... לעומת זאת, בשאר יצירות, צבעוניות ככל שיהיו, לרוב מדובר ביצירות שבני אדם עיצבו, שינו, נגעו, ולכן "תופעות מלאכותיות" אלו לא מרגשות בכזו עוצמה את הנשמה שלנו.

(צילום: shutterstock)

מה הקשר בין אפצ'י ל"לבריאות"?

נראה שלא רבים שמים לב אבל התורה והיהדות מושרשים היטב בתרבות שלנו, בהוויה שלנו, בהתנהלות שלנו... גם עבור אלו שמתכחשים וכופרים בה. להלן דוגמאות נבחרות:

מהו מקור השם "כנסת"? מדוע מונה הכנסת דווקא 120 חברי כנסת? שמה של הכנסת ומספר חבריה (120) מקורם מאנשי כנסת הגדולה – מוסד בו היו מאה ועשרים גדולי עולם- ענקים בתורה על כל רבדיה ובקיאים וחכמים בכל החכמות, אשר תיקנו נוסח תפילת שמונה עשרה! רק ההבדל הגדול הוא שאנשי כנסת הגדולה היו 120 ענקי רוח אשר בניהם שלושת הנביאים האחרונים: חגי, זכריה ומלאכי, בעוד שהיום כולם יודעים מיהם חברי הכנסת ומי נמצא בניהם...

לטייל בעקבות סיפורי התנ"ך: אינספור מקומות, אתרים, אזורים, ערים בארץ ישראל מעידים על השתייכות תנ"כית, כגון: גוש דן (מקור השם הוא בשבט דן אשר נחלתו הייתה באזור גוש דן המודרני), הר גריזים (הר הברכה), עמק האלה (קרב דוד וגוליית בעמק האלה), ענתות (ירמיהו הנביא, תושב ענתות), ערד ("וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד"), באר שבע ("וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע"), מטה אשר (נקראת על שם שבט אשר שישב באזור), מטה יהודה (שטחי המועצה נמצאים בנחלת שבט יהודה. סמל המועצה כולל אריה כסמל שבט יהודה), חצור, מטה בנימין, מעלה יוסף, מועצה אזורית מנשה, מועצה אזורית זבולון ועוד.

כללי התחביר - שלושה שקלים או שלוש שקלים? ידיעת השפה העברית מחברת אותנו למורשתנו, לזהותנו ולתורתנו. לא להתבלבל, הידע של מומחי השפה העברית מקורו לא באקדמיה, אלא בתורה. מהתורה למדנו את כללי הדקדוק בשפה העברית: זכר תוספת ה' - שלושה שקלים; שני בנים לעומת שתי בנות; שלושָׁה־עשר בנים לעומת שלוש עשרה בנות, ועוד.

האם ידעתם שהביטויים הבאים מקורם בתנ"ך? פתגמים, משפטים וניבים אינספור לקוחים מתוך התנ"ך, ואנו משתמשים בהם לעתים קרובות מבלי לדעת כלל את מקורם. דוגמאות: "דמו בראשו" (יהושע ב', י"ט);" היהפוך כושי עורו - ונמר חברבורותיו?" (ירמיה י"ג, כ"ג); "וגר זאב עם כבש" (ישעיהו י"א, ו'); "עולות בקנה אחד" (בראשית מ"א, ה'); "על אפי ועל חמתי" (ירמיהו ל"ב, ל"א); "פרא אדם" (בראשית ט"ז, י"ב); "פתי יאמין לכל דבר" (משלי י"ד, ט"ו); "קטונתי" (בראשית ל"ב, י"א); "איום ונורא" (חבקוק א', ז'); "ארץ אוכלת יושביה" (במדבר י"ג, ל"ב); "אֵיפָה ואֵיפָה" (דברים כ"ה, י"ד); "דרך המלך" (במדבר כ', י"ד); "אשת חיל" (משלי ל"א, י'); "על מי מנוחות" (תהלים כ"ג, ב'); "משכמו ומעלה" (שמואל א, ט', ב').

מדוע דגל ישראל הוא דווקא כחול ולבן? רבים רואים בדגל כסמל לעצמאותו של העם היהודי במדינת ישראל. יחד עם זאת, בחירת צבעי הדגל אינה מקרית, וצבעי הדגל מקורם בהטלת פתיל תכלת בציצית: "וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת" (במדבר ט"ו, ל"ח). פרשה זו מלמדת כי צבעי הציצית הם תכלת ולבן (כיום לא נהוג לצבוע את הפתיל בתכלת, מפני שכיום לא יודעים איך להפיק את הצבע המיוחד). באופן מפתיע, מבין שלל הסמלים והמיתוסים, מדינת ישראל בחרה לחוקק על דגלה את צבעי הציצית כפי שמוזכרים בתורתנו הקדושה. מצווה יקרה מפז שהינה סגולה לזכירת דברי תורה ("וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה"-שם, ל"ט); השקולה כנגד כל המצוות. חז"ל אף אמרו בגמרא (סוטה יז, ע"א) כאשר רואים את צבע התכלת שבציצית, מעורר הדבר במחשבתו של האדם מראה הים והשמים וכיסא הכבוד של הקב"ה, ובצורה הזו הוא נשמר מן החטא....

אפצ'י! מישהו התעטש לידכם, וכולנו, בלי לחשוב פעמיים, מגיבים בנימוס המקובל: "לבריאות!" אבל מה הקשר? הקשר לקוח מהמקורות שלנו. עד שנפטר יעקב אבינו, כיצד היו בני אדם נפטרים? היו מתעטשים ונפשם יוצאת, בשוק או בדרך! בא יעקב וביקש מהקב"ה שיביא חולי על האדם לפני שהוא נפטר. אמר לפניו: "ריבון העולמים, אם אדם מת ללא חולי, אינו מספיק לשבת עם בניו ולצוות עליהם את דבריו האחרונים. על ידי שהוא חולה שניים או שלושה ימים קודם פטירתו, הוא יכול ליישב בין בניו. אמר לו הקב"ה: חייך, דבר טוב תבעת, וממך הוא מתחיל! (בראשית רבא סה, ט'. ילקוט שמעוני לך לך ע"ז). לפיכך, כאשר אדם מתעטש יש לאחל לו חיים - "לבריאות!", שכן העיטוש היה מסמל את היפך החיים.

לסיכום, שמה של הכנסת ומספר חבריה, כללי התחביר, ביטויים ואמירות, סמלי מדינת ישראל ועוד... נראה כי היהדות שזורה בתרבות הלאומית שלנו ובחיי היומיום שלנו. נרצה או לא, היא חלק מאתנו, ואי אפשר בלעדיה... וטוב שכך!