הכלה בחרה דווקא בשעון היקר שהונח בטעות במגש – מי יישא במחיר?

וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַשָּׁלָל (במדבר ל"א, י"א). שלל - הן מטלטלין של מלבוש ותכשיטין (רש"י).
 

מעשה בחמות שכלתה ילדה בשעה טובה את נכדה הראשון. לרגל שמחתה הגדולה, אמרה לכלתה: "ברצוני לרכוש לך מתנה מיוחדת ויקרה; תִּפְנִי בבקשה אל חנות התכשיטים פלונית, ובחרי לעצמך שעון מזהב טהור שימצא חן בעיניך".

טרם הגעת הכלה לחנות, התקשרה החמות אל בעלת החנות, שהינה חברתה, והורתה לה: "תציגי בפני כלתי רק את השעונים היותר זולים, עד סכום של 2,500 ש"ח, ולא יקרים יותר. אך הזהרי נא, שהכלה לא תגלה אודות הגבלת המחיר...!".

ובכן, כאשר המוכרת הציגה את מגש השעונים הזולים בפני הכלה, הכלה התבוננה כל השעונים, אך לא התלהבה מהם כל כך, עד שלפתע נפלו עיניה על שעון אחד, מבהיק ונוצץ, שבלט ביופיו מכל שאר השעונים... היא הצביעה אפוא על השעון ואמרה למוכרת: "בזה אני בוחרת".

המוכרת הביטה בתווית המחיר של השעון, ונדהמה לגלות שמחירו הוא... 5,000 שקלים!

התברר, שהשעון הונח בטעות במגש השעונים הזולים...

המוכרת ניסתה לשכנע את הכלה לראות שעונים נוספים, אך היא סירבה, "אותו ורק אותו אני רוצה!".

העירה לה המוכרת בעדינות: "זהו שעון יוקרתי ביותר, ואולי לחמותך יהיה קשה לשלם את מחירו...".

"אין זה עניינך", הגיבה הכלה, "חמותי היקרה הרי הרשתה לי לבחור איזה שעון שארצה...".

המוכרת נמנעה מלספר לכלה את הסכום אותו הקציבה חמותה לרכישת השעון, כדי למנוע אי נעימות בין הכלה לחמותה, וּבְלִבָּהּ קיוותה, שהיא כבר 'תסתדר' עם חברתה בנוגע לתשלום.

ובכן, הכלה יצאה מן החנות זורחת מאושר כשהשעון היקר ענוד על ידה, והמוכרת פנתה אל חברתה, וביקשה בנימוס את דמי השעון.

תגובת החמות היתה: "לא אשלם פרוטה אחת מעבר ל-2,500 ש"ח, כפי שהוריתי לך מראש להראות שעונים עד עלות זאת!".

המוכרת טענה כנגדה: "וכי אין לך הנאה בכך שכלתך זכתה לקבל ממך מתנה כה יקרה, ומדוע שלא תשלמי על כך לפחות חלק מהמחיר...?!".

עם מי הדין?
 

תשובה:

השיב הרב יצחק זילברשטיין:

לכתחילה ראוי היה למוכרת לנהוג בתבונה, ולהימנע מנתינת השעון לכלה, בכך שהיתה אומרת לה כי השעון הזה אינו עומד כלל למכירה, או שכבר נמכר לאחרים ובטעות השתרבב למגש הזה (וכידוע, מותר לשנות מן האמת מפני דרכי שלום, ולכן כדי למנוע מתיחות בין כלה לחמותה מותר היה לשנות ולהתחמק באופן כזה ממסירת השעון).

ב) לאחר שהמוכרת לא נהגה כפי שהיה לה לנהוג, וכבר מסרה את השעון לכלה, במידה והיא תחליט להשאיר את השעון בידי הכלה, הרי שלא תוכל להוציא מהחמות סכום גבוה מ-2,500 ש"ח, כפי שהודיעה לה החמות מראש באופן נחרץ שלא תשלם יותר מסכום זה.

ולמרות שיש לחמות הנאה מרובה בכך שכעת כלתה מעריכה אותה יותר, מחמת קבלת המתנה היקרה, בכל זאת היא אינה צריכה לשלם יותר מהסכום שהקציבה מראש לקניית השעון.

ג) אכן, המוכרת רשאית לבטל לגמרי את המקח, בכך שתפנה אל הכלה ותסביר לה שבטעות מסרה לה את השעון כי כבר היה מכור לאחרים וכדומה.

וזאת משום שמכירת השעון תמורת קבלת חצי ממחירו, נחשבת ל"אונאה", וידועה ההלכה, שאם היתה האונאה יותר משישית ממחירו של החפץ, המתאנה רשאי לדרוש את ביטול המקח (שו"ע חו"מ רכ"ז-ד').

ואומנם, באופן רגיל, כאשר מוכר המתאנה במחיר, יודע מראש באופן ברור שהוא מוכר במחיר נמוך, ועל דעת כן הוא מוכר, אזי הוא אינו רשאי לבטל את המקח, כי מחל מראש על האונאה, וכאילו נתן את הפרש המחיר במתנה לקונה (יעויין בשו"ע חו"מ ר"כ-ח', רכ"ז-ט'), אכן כל זה שייך דווקא כאשר קיימת הוכחה שהמוכר מחל, אבל בנידוננו, המוכרת לא מחלה כלל על חצי מעלות השעון, והסיבה שמסרה את השעון לכלה, היתה משום שלא רצתה ליצור אי נעימות בין הכלה לחמותה, וקיוותה שתתרצה החמות לשלם את המחיר הריאלי של השעון, אך כעת שלא הסתדרה עם החמות, זכותה לבטל את המקח, או לחלופין לדרוש מהחמות לשלם את שוויו של השעון או סכום קרוב לזה לפי מה שיסתדרו.

לסיכום: המוכרת רשאית לבטל את המכירה ולהוציא את השעון מידי הכלה, ובמידה ותחליט להשאירו בידה, החמות תשלם עבורו 2,500 שקלים בלבד.

לרכישת הספר "ופריומתוק" בהידברות שופס.