האם האחיין יכול לדרוש דמי תיווך? ומה דין הלוקח רכב למכירה ל"סידורים"?

הנה כמה מן השאלות המעניינות בדיני ממונות ובין אדם לחברו שהגיעו אל שולחנו של מחבר סדרת הספרים "ופריו מתוק" ו"אחת שאלתי".

מצא עבור הדוד דירה – וכעת רוצה דמי תיווך

שאל יהודי יקר: פנה אלי דודי מארה"ב, וביקש שאמצא עבורו דירה לרכישה בירושלים, על מנת לשהות בה בחגים ובימי החופשה. מצאתי עבורו דירה נפלאה, וכששלחתי לו תמונות של הדירה וסיפרתי לו אודות מעלותיה, הוא מאוד התלהב. לפני שהצגתי בפניו את המחיר, חשבתי בליבי, שמכיון שפעלתי ממש כמתווך, זכאי אני לבוא על שכרי וְלִגְבּוֹת לכיסי עמלת תיווך (בשיעור נמוך מכפי שרגילים המתווכים ליטול באזור). אלא, שמאוד לא נעים לי לדרוש זאת מדודי היקר... האם מותר לי להערים עליו ולומר לו שהדירה יקרה יותר, באופן שהמחיר שאנקוב בפניו יכלול בתוכו גם את דמי התיווך?

תשובה:
יש בכך משום "גניבת דעת"! שכן הדוד יסבור שאחיינו היקר עבד עבורו ללא תמורה, ובוודאי ירגיש שחייב להוקיר לו טובה מרובה, ובפועל, האמת היא שהאחיין פעל לטובת עצמו, וכבר בא על שכרו... (שו"ת אבן ישראל ח"ט סי' קנ"ד).
 

השארת מדבקת מחיר יקר במתנה שעליה הייתה הנחה

שאלה נערה: לרגל אירוסי חברתי, החלטתי לרכוש עבורה מתנה, בסכום שלא עולה על 250 ש"ח. נודע לי על חנות תמרוקים מסויימת שערכה מכירת חיסול מיוחדת. המבצע הגדול ביותר היה על בושם יוקרתי, שמחירו הוא 500 ש"ח, וכעת נמכר במבצע בחצי מחיר בלבד! ביקשתי מהמוכרת שתעטוף את המוצר, והיא שאלה: "להסיר את מדבקת המחיר?" (עליה היה נקוב 500 ש"ח). "תשאירי אותה", השבתי... עכשיו אני מתלבטת, שמא בכל זאת עלי להסיר את המדבקה, כדי למנוע חשש גניבת דעתה של חברתי, שתהיה סבורה ששילמתי על המתנה סכום כה רב...

תשובה:
אין בכך גניבת דעת, שכן מחירו האמיתי של המוצר אותה מעניקה הנותנת, הוא אכן 500, ומה בכך שרכשה אותו במחיר מופחת. וכשם שאם למשל היתה מקבלת את המוצר במתנה, היה מותר לה להעניק אותו לחברתה (עם המדבקה), כי למעשה זכתה במוצר השווה 500 ואותו נותנת לחברתה, כך גם כאשר רכשה אותו בהנחה.
 

נסע עם הרכב ל"סידורים"

ראובן פרסם את רכבו למכירה. שמעון, שהתעניין בקנייתו, ביקש: "טרם הרכישה ברצוני לבדוק את הרכב במכון מיוחד לבדיקת מכוניות. כמובן שאשאיר לך עֵרָבוֹן עבור הרכב". וראובן הסכים. כעבור שלוש שעות, חזר שמעון מהבדיקה, והודיע לראובן בצער: "הנתונים לא משביעים את רצוני", והלך לדרכו. מאוחר יותר, גילה ראובן ששמעון רימה אותו, ולקח את הרכב לסידורים בעיר רחוקה... תובע ראובן את שמעון שישלם לו כפי המקובל לשלם על השכרת רכב לשלוש שעות...

תשובה:
שמעון נחשב ל"שואל שלא מדעת" ודינו כ"גנב", שכן ראובן לא הרשה לנסוע ברכבו עבור הסידורים הפרטיים שלו. ומבואר בשו"ע (חו"מ סי' שס"ג ס"ה) שמי שלקח מחבירו חפץ שאינו עומד להשכרה, והשתמש בו ללא רשות, הדין הוא שנחשב כגנב, ואינו משלם דמי שימוש לבעלים, אלא רק משיב את החפץ ומשלם את הפְּחָת, כדין הגזלנים שאינם משלמים אלא כשעת הגזילה, (ואף אם החפץ עומד להשכרה, אם ירד אדם להשתמש בו בתורת גזילה, אינו משלם אלא את הפחת). וממילא, שמעון אומנם עבר על איסור חמור בכך שהשתמש ברכב ללא רשות, אך אינו צריך לשלם דמי שכירות, אלא רק עבור צריכת הדלק, ירידת הערך והפחת שנגרם לרכב. אומנם, עליו לדעת שבשמיים משלמים מאוד ביוקר, ולכן יפייס את ראובן (אף בתשלום שכירות), עד שימחל לו.

שבר את משקפי חברו במשחק כדורגל – האם ישלם?

במשחק כדורגל בין נערים, בעט ראובן בכדור בעוצמה, והכדור התעופף היישר לפניו של שמעון, ו...שבר את משקפיו. שמעון תובע את דמי משקפיו, ואילו ראובן טוען "לא התכוונתי כלל לפגוע בפניך"! עם מי הדין?

תשובה:
כידוע, המזיק חייב אפילו כאשר הזיק בשוגג או באונס (חו"מ סי' תע"ח). אומנם, בענייננו יש לפטור את ראובן על נזק המשקפיים, משום שידוע לנערים מראש כי לפי אופן המשחק, קיים סיכון שמשקפי המשתתפים יישברו על ידי פגיעת הכדור, וממילא הם נטלו את הסיכון ומחלו מראש על הנזק (כל עוד הם משחקים לפי כללי המשחק המקובלים). ודומה הדבר לנפסק בשו"ע (חו"מ סי' תכ"א ס"ה): "שניים שנתאבקו יחד, ואחד הפיל את חבירו לארץ, ונפל וסימא את עינו, פטור". וביאר הסמ"ע (סק"י): "טעם הדבר, כיון שהתאבקו שניהם ברצון, וכל אחד דעתו היתה להפיל חבירו, וכל אחד ידע שאי אפשר לצמצם שיפילו דווקא באופן שלא יהיה בו היזק, הרי זה כאילו נתייאשו ומחלו אהדדי (-זה לזה) שאף אם יארע לאחד היזק, כיון שלא נתכוין חבירו להזיקו, אלא שקרה לו דרך נפילתו, שיהיה פטור".

 לרכישת הספר "ופריומתוק" בהידברות שופס.