מרגש עד דמעות: "נכנסנו בברית בגיל מבוגר, כמו אברהם אבינו"

כיסא של אליהו, סנדק ומוהל, ותינוק קטנטן בחליפה לבנה על גבי כרית רקומה; אם אלו הדברים שעולים במחשבתכם למשמע המילים 'ברית מילה', כנראה גדלתם במקום ובחברה בהם ברור שבגיל שמונה ימים זוכה תינוק יהודי להיכנס בבריתו של אברהם אבינו.

אבל יש מקומות בהם הדברים נראו אחרת, וילדים שהצטרפו לעם היהודי לא זכו לכך. במשך שנים הם ידעו על יהדותם, אך רק לאחרונה אזרו אומץ והחליטו באופן מעורר השראה והערצה לעבור ברית מילה, על אף גילם הלא צעיר.

יצאנו לשוחח עם אותם אנשים מיוחדים, להבין איך מצליחים לקבל החלטה כה משמעותית בחיים, ומהי ההרגשה ברגע בו אתה הופך ליהודי שלם.

ויקטור פבלנקו: "הכל התחיל בחלום"

כ"ג אב תש"פ הוא תאריך שוויקטור פבלנקו (54) לא ישכח לעולם. "זהו יום ההולדת השני שלי", הוא אומר בהתרגשות. "היום בו זכיתי לעבור ברית מילה.

"תוכלו לקרוא לי 'בעל החלומות'", הוא אומר בתגובה לשאלה מה הוביל אותו להחלטה הזו. "במשך שנים הייתי רואה את עצמי בקביעות בחלומות כשאני מנסה להיכנס לכל מיני מקומות, כמו לרכבת או למכונית, או לגרם מדרגות, ובכל פעם מחדש הרגליים שלי נעצרות ולא יכולות לעבור. הייתי מתעורר ושואל את עצמי למה זה קורה ומהו פשרם של החלומות האלו. באחד הלילות שוב חלמתי חלום, רק שהפעם ראיתי איך שכולם מסתכלים עליי, כאילו אני גוי. התעוררתי בבהלה והרגשתי שאני יודע מה רומזים לי – עליי לעבור ברית מילה".

ויקטור פבלנקו

ויקטור נולד באוקראינה בימים בהן היא הייתה חלק מברית המועצות. "מאז שהייתי ילד קטן ידעתי שאני יהודי, וידעתי גם שהוריי לא עשו לי ברית. זה לא היה מוזר או חריג, כי הכרתי סביבי עוד יהודים, ומעטים מאוד היו נימולים. באותם ימים אם היית עושה ברית מילה – לא היה לך עתיד. היינו חייבים להתנהג כמו גויים".

כשהוא עלה לארץ בשנת 1993 היו סביבו חברים שהגיעו באותה עלייה ועברו ברית מילה. "אני זוכר ששאלתי אותם איך היה, וכששמעתי מכמה מהם שהיה 'כואב', החלטתי מיד שאני לא הולך לעבור את זה. לא הרגשתי צורך ופשוט המשכתי לחיות את חיי כרגיל".

אלא שיחד עם העלייה לארץ, מצא ויקטור את עצמו כשהוא מתחיל להתעניין ביהדות. "כשהיינו באוקראינה לא ידענו כמעט כלום. אמנם הוריי השתדלו לצום ביום כיפור וגם אכלו מצות בפסח, אבל אני בכלל הייתי בטוח שמצות זה עוגיות. כשהגענו לארץ הדברים השתנו לגמרי. פתאום ראיתי משפחות שלמות שצועדות לבית הכנסת, ראיתי איך שאנשים חוגגים את החגים ושומרים שבת. בבת אחת הרגשתי שאני לא רק קרוב לזה, אלא ממש חלק מזה. כאילו הדברים מוכרים לי כבר מזמן".  

בשנים האחרונות עבר ויקטור תהליך נוסף של התקרבות לדת, וכחלק מכך הוא גם החליט שברצונו לעבור ברית מילה. "מכיוון שהיו לי עדיין חששות, בגלל הסיפורים ששמעתי בעבר, ניסיתי לברר היכן אפשר לעבור ברית מילה במינימום כאב, והמליצו לי לפנות לארגון 'ברית יוסף יצחק'. כך הגעתי לרב אלכס אסנין, האחראי על ההסברה והוא הסביר לי בדיוק מה מצפה לי ומה עליי לעבור. החלטתי שאני עושה את זה. ממש ציפיתי ליום בו אזכה לעבור את הברית".

ביום בו עבר ויקטור את הברית הוא יצא ממקום עבודתו בשעה מוקדמת. "אמרתי לחברים שלי שאני 'יוצא לברית מילה'. כמה ימים לאחר מכן, כשחזרתי לעבודה, סיפרתי להם לראשונה על כך שאני זה שנימולתי בברית. הם היו בהלם, עד אותו רגע היה ברור להם שאני מוזמן לברית כאורח".

ויקטור גם מציין שהוא הכין את הבוס שלו לכך שייתכן ויהיו לו כאבים והוא לא יוכל לעבוד כרגיל. "בסופו של דבר לא היו לי כאבים כלל, ממש שום דבר, אבל חבריי לצוות התחשבו בי מאוד, ומכיוון שהעבודה בה אני עובד היא עבודה פיזית, הם דאגו שלא אצטרך לסחוב דברים כבדים ולא אתאמץ במשך מספר שבועות אחרי הברית".

ימים ספורים לאחר ברית המילה חלם ויקטור חלום נוסף. "ראיתי את עצמי יושב בעגלה עם סוסים, מסביבי אש ועשן, ופתאום אני מרגיש בנוח ומסתכל על העולם במבט טוב יותר. זה היה חלום כל כך חיובי, ועד היום, גם במציאות, אני מרגיש שהחיים שלי השתנו. אני מרגיש שלם יותר עם עצמי, מרגיש שהעולם כולו הפך עבורי לטוב יותר".

ארתור אברהם: "נולדתי מחדש"

קשה לשוחח עם ארתור אברהם מכפר חרוב בלי להתרגש. "זכיתי, פשוט זכיתי", הוא אומר שוב ושוב, כשהוא מספר על היום המיוחד בו נכנס בבריתו של אברהם אבינו.

"אני בן 53", הוא מציין, "וכשנולדתי בקייב הוריי לא היו מעוניינים להכניס אותי בברית. הם אמנם יהודים, אך ברית מילה היה מאוד לא מקובל באזור בו התגוררנו. אבא עבר ברית כתינוק, אך כששאלתי אותו מדוע הוא לא מל גם אותי, הוא השיב לי שבתקופה שנולדתי לא היו כמעט משפחות בסביבה שלנו שעשו ברית מילה, אז הוא ואמא בכלל לא חשבו על כך".

לפני כמעט שנה החליט ארתור לעשות מעשה. "החלטתי שאני רוצה להיות יהודי לפי כל מה שכתוב בתורה, וגם לעבור ברית כדת וכדין", הוא אומר. "זה היה אחרי תקופה ארוכה בה התחלתי להתקרב ליהדות, שמעתי שיעורי תורה וגם הנחתי תפילין. הבנתי שאם אני רוצה באמת להיות חלק מהעם היהודי, אני צריך לעשות צעד קדימה, וכך פניתי לרב ירון עמית, העומד בראש ארגון 'ברית יוסף יצחק'. הוא ביקש לראות מסמכים שונים כמו למשל תעודת לידה, ולאחר מכן הוא אישר את קיום הברית וקבענו תאריך.

"נוהגים לומר על אנשים ממוצא רוסי שהם קרי מזג, גם אני לא אדם רגשן, אבל ביום של הברית התרגשתי מאוד", הוא מודה. "הגעתי למקום בו התקיים הברית, ויחד איתי היו עוד כמה אנשים שהוזמנו לעבור ברית בגיל מאוחר, אבל הם היו צעירים ממני, בשנות ה-20 לחייהם".

דבר נוסף שייחד אותו היה בכך שהוא עבר לאחר מכן גם פדיון הבן, מאחר שהוא בכור. "בארגון דאגו להזמין כהן, הניחו עליי תכשיטים והעבירו לו מטבעות", הוא נזכר, "הייתה תחושה כזו שמשהו בי הופך להיות מושלם, הנה, עשיתי מה שמוטל עליי. ברוך ה' גם ההתאוששות הייתה קלה מאוד, לגמרי בלי כאבים. זה היה בונוס, כי הייתי בטוח שיהיה לי קשה הרבה יותר".

הוא שותק לרגע ואז מוסיף: "במחשבה שנייה, זה רק טבעי שעברתי ברית. אבא סיפר לי תמיד שאנו קרובי משפחה של רבי זושא מאניפולי ושל הבעל שם טוב, אז בסך הכל הצטרפתי לאבותינו".

איתמר גולני: "מרגיש שלם"

איתמר (לשעבר איגור) גולני זכה אף הוא לעבור ברית מילה בשנה האחרונה, וכשהוא מספר על כך נשמע קולו מלא בסיפוק. "אני בן שלושים ושבע", הוא אומר, "כבר לא תינוק קטן, אבל בשנים האחרונות התחזקתי מאוד, התחלתי להאמין והגעתי למסקנה שחשוב לי לעבור ברית מילה, כי הרי זהו הדבר הבסיסי ביותר של כל יהודי".

הוא נולד ברוסיה, בעיר אורנבורג. "באזור בו התגוררתי לא הייתה קהילה יהודית", הוא מסביר, "אמנם פה ושם התגוררו יהודים, אך קהילה מסודרת לא הייתה. הוריי העדיפו שלא לעשות לי ברית, לא רק בגלל שחששו מהתגובות, אלא גם כי לא רצו שהבן שלהם יהפוך להיות שק אגרופים".

איתמר גולני

ההשתדלות שלהם לא ממש צלחה. "גדלתי כערל, אך בכל זאת חטפתי לא מעט מכות בבית הספר, הילדים בכיתה הרביצו לי כל הזמן, כשהם מדגישים שוב ושוב שהם עושים זאת בגלל שאני יהודי".

בבית הוא לא ממש ראה סימנים ליהדות, ואף יותר מכך – הייתה לדבריו התעלמות מוחלטת ומכוונת מהנושא הדתי. "יש לי זיכרונות מסבתא שלי שהייתה מדליקה נרות ואוכלת מצות, אבל ההורים שלי לא הקפידו על כלום, היה רק רישום בתעודת זהות ולא שום דבר נוסף".

בתחילת שנות ה-90 התחיל לחדור לרוסיה נושא הדת, ולבית הספר בו למד נוספו שיעורי דת. "הייתי צריך לשבת בכיתה ולשמוע איך צלבו את מנהיגם של הנוצרים", הוא נזכר. "קשה לומר שזה היה לי נעים במיוחד".

בגיל 15 הוא עלה עם משפחתו לארץ. "הדבר המצחיק ביותר הוא שדווקא אני התחלתי באותן שנים ללמוד בישיבה, אמנם לא תורנית במיוחד, אבל בהחלט עם זיקה לדת. שם כבר הבנתי היטב את הפער שיש ביני לבין חבריי, גם ידעתי שאני לא נימול, אבל לא הרגשתי שיש לי בעיה עם זה. לא חשבתי לרגע לעבור ברית מילה, כנראה שעוד לא הגיע הזמן".

הפעם הראשונה בה עלתה בראשו מחשבה בסגנון הייתה בצבא. "רציתי לעבור ברית בצבא ולקבל בזכות זה שחרור מוקדם, אבל ברוך ה' שהתכנית לא יצאה לפועל, כי אני לא חושב שמן הראוי לעבור דבר קדוש כל כך, כשהכוונות אינן טהורות".

מה בכל זאת קרה בשנים האחרונות?

"בשנים האחרונות חוויתי כמה וכמה ניסיונות, ברמה של סטירת לחי. הרגשתי שמשמיים מנסים לאותת ולסמן לי משהו. בנוסף, אני חייב לציין שמאז ומעולם הייתי אדם מאמין והרצון להיות חלק בלתי נפרד מהעם היהודי כנראה היה קיים, ורק חיכה לרגע הנכון לפרוץ".

בשנת 2019 הוא חשב לראשונה על ברית ואף התעניין בכך, אך ברגע האחרון הדבר לא התאפשר והתכנית בוטלה. בשנה שעברה הוא קיבל החלטה ברורה: הוא עובר ברית מילה, ולא מוכן לוותר.

היום בו התקיים הברית היה אחד הימים הגשומים ביותר של חורף תש"פ. "זוכרים את ימי השיטפונות בהם היו הצפות וכבישים נחסמו? בדיוק אז נערך ברית המילה שלי", הוא אומר. "התגוררתי באותה תקופה במעלות  וכשרציתי לצאת לברית היו חבריי בטוחים שהשתגעתי. מי נוסע בכזה מזג אוויר? בכל זאת לא ויתרתי. הודעתי להם שאני לא דוחה את הברית, והדבר המדהים הוא שמרגע בו נכנסתי לרכב ועד שחזרתי - הפסיקו הגשמים והיה רק טפטוף קל. הרגשתי שהקב"ה מחבק אותי, הוא מראה לי שמעשיי רצויים.

"גם בת הזוג שלי הצטרפה אליי, ואני בטוח שבלעדיה לא הייתי יכול לעשות את הצעד הזה, היא הייתה זו שעודדה אותי כל הזמן וגם רכשה לי תפילין".

איתמר מציין שכאשר הוא נכנס למרפאה הוא הרגיש שרגליו רועדות. "אני אדם חזק, בגובה 1.90 וממש לא פחדן, אבל בכל זאת פחדתי מאוד, וכאשר העבירו אותי מהכיסא של אליהו אל מיטת הניתוחים, תפסתי את היד של הסנדק שלי כל כך בחוזקה, עד שאני לא יודע איך הוא סבל את זה".

אלא שהפחד התגלה כחסר בסיס. "באותו יום, אחרי הברית, נהגתי בעצמי בדרך חזור. יומיים לאחר מכן כבר יצאתי להסתובב בחוץ. לא פיתחתי זיהומים ולא כאבים. גם היום השלישי שטוענים שהוא קשה מכולם, היה בסדר גמור, אם אני לא טועה יצאתי אז לקניות בקניון".

את שמו החדש – איתמר, הוא קיבל מיד לאחר הברית. "הסבירו לי שאני בעצם כמו פלוני אלמוני ועליי לבחור שם יהודי, וזה השם שבחרתי", הוא מסביר.

אבל השמחה הגדולה ביותר של איתמר היא על מה שהגיע בהמשך. "הרגשתי איך שהברית משפיע עליי, התקדמתי לאחר מכן התחלתי להניח תפילין וללבוש ציצית וכיפה". הוא שותק לרגע ואז מציין משפט מצמרר: "הקושי הגדול ביותר שלי היה לשים את הכיפה על הראש, הייתי מוכן לעבור ברית פעמיים ולא להסתובב עם הכיפה".

בימים אלו עומד איתמר לפני נישואין עם בת זוגו, והוא מציין שהם מתכננים לשמור הלכות טהרה. "זה לא שאני שומר את כל תרי"ג מצוות, הדרך עוד ארוכה, אבל אני מנסה לעשות מה שאני יכול. לאחרונה גם הפסקתי להתגלח עם סכין גילוח ועברתי למכונה, גם התחלתי להקפיד על כשרות, וזה אחרי שבעבר הייתי אוכל הכל. בדיוק בתחילת השבוע הזה התחלתי ללמוד שיעורי תורה ולהתפלל שלוש תפילות ביום, הלוואי שאצליח להמשיך להתקדם ולהתחזק".

לפנייה לארגון ברית יוסף יצחק: brit.mila.770770@gmail.com