פאנל מומחיות מרתק: השפעת הקורונה על בני הגיל השלישי ודרכי התמודדות עם המשבר

כולם מדברים על ההשפעות השונות של הקורונה על המצב הכלכלי, על הזוגיות, חינוך הילדים, קשיים לימודיים שנוצרו ועוד. אבל אף אחד לא מדבר עליהם. על בני הגיל השלישי, הנפגעים העיקריים מהקורונה ומכל ההשלכות שהיא הביאה איתה לחיים שלנו. הם סובלים מבדידות מתמשכת, חוסר תעסוקה ונטייה חמורה לדיכאון. כדי לתת את הדעת על הקשיים ובמיוחד על הפתרונות, יצאנו להיפגש עם נשות מקצוע מובילות, מטפלות רגשיות ומומחיות, כדי להביא אליכם את התשובות לכל השאלות שרציתם לשאול ולא היה לכם את מי, על השפעות הקורונה על הגיל השלישי.

בכתבה הזו נפגוש את בת שבע רייס, מטפלת רגשית הוליסטית ומאמנת קוגניטיבית התנהגותית, שושי שפר, מנתחת התנהגות ומרים גולדשמידט, מטפלת רגשית לנשים. שיתנו לנו כלים לגישה נכונה להורים וקרובי משפחה בני גיל הזהב וגם לבני הגיל בעצמם שיאפשרו להם לעבור טוב יותר את התקופה המאתגרת.

בת שבע רייס

נפתח בשאלה המתבקשת, מה לדעתכן הדבר שהכי קשה או מאתגר את בני הגיל השלישי במצב הנוכחי של הקורונה?

בת שבע רייס פותחת ואומרת שתקופת הקורונה אתגרה מאד את גיל הזהב וחשפה בפני המבוגרים שינויים דרמטיים באורח החיים. ''אלו שינויים בתפקוד היום יומי, כמו רכישת מזון, תחזוקה רפואית שוטפת, בדיקות שגרתיות ועוד. כמו כן, קיימת גם אי וודאות בכללים ובהנחיות. האי וודאות גורם לחוסר ביטחון. הדבר הקשה ביותר, לדעתי, הוא ריחוק מרשת תמיכה חברתית ומשפחתית. ההרחקה של המבוגרים מיקיריהם וכן מבני המשפחה - יש לה השלכות גדולות על בריאות הנפש ועל איכות החיים, ובקשר ישיר הן משפיעות על המצב הפיזיולוגי - בריאותי''.

בת שבע מוסיפה כי 3% מאוכלוסיית גיל הזהב חיים בבתי אבות ומוסדות גריאטריים אחרים, ואילו 97% אחוז מהם חיים בבתיהם ובחיי הקהילה. בשני המצבים, אוכלוסייה זו זקוקה לחיי משפחה וחברה ולמשענת. בת שבע טוענת שהסגר גובה מחירים גבוהים בבריאות הנפש והגוף, ולכן תסמיני חרדה ופחדים מתעוררים כל העת בקרב אוכלוסייה זו. ''אנשים נמנעים מלבצע בדיקות וטיפולים רפואיים שוטפים מחשש להגיע למרפאות, וזה גורם לחששות ופחדים שמשהו מתפתח ואין יכולת לבדוק''. אומרת בת שבע. ''הבידוד שהצטווינו עליו כעת אינו בהכרח בדידות. יש הבדל משמעותי בין להיות לבד לבין להיות בודד. תחושת בדידות מובילה להזדקנות מואצת, ובני הגיל השלישי צריכים מאוד תמיכה בזמן הזה. בדידות אינה פונקציה של מספר האנשים שאתה בקשר איתם, אלא פונקציה של איכות הקשר. בדידות היא מצב נפשי בו אנו מרגישים חוסר שייכות. להיות לבד זה מצב פיזי שאין לידינו אנשים אחרים, אבל אנחנו עדיין יכולים להרגיש שמחים. הבדידות היא משהו אישי וסובייקטיבי, לכן אנשים שחווים בדידות יכולים להיות דיכאוניים יותר, מה שיכול להוביל לירידה בתפקוד המערכת החיסונית''. 

מרים גולדשמידט מסבירה לנו שכשמדברים על אוכלוסיית הגיל השלישי, חשוב להבין שמדובר על מנעד רחב של אוכלוסייה: ''מבחינה תעסוקתית - חלקם בפנסיה, חלקם עדיין עובדים. מבחינה רפואית - חלקם בריאים ומתפקדים, ואילו חלקם עם בעיות בריאותיות שונות. גם מבחינה רגשית - חלקם עצמאיים, ואחרים תלויים יותר בעזרה. חלקם נוטים לראות קושי בכל הזדמנות, ואחרים את ההזדמנות בקושי.

''לכן חשוב להבין שמדובר על הכללה רחבה ומשתנה מאוד מאחד לשני. אולם, באופן כללי, הקושי העיקרי הינו מגבלות היציאה מהבית, אשר משפיעים על שלושה תחומים עיקריים:

א. אופן רכישת ואספקת הצרכים כמו מזון ותרופות. שלא כמו הצעירים שעוברים בקלות רבה להזמנות דיגיטליות, בני הגיל השלישי בחלקם הגדול מתקשה לתפעל מערכות ממוחשבות ולהסתגל לשימוש בהם.

(צילום: shutterstock)

ב. על הקשר עם בני משפחה וחברים. לא ניתן לארח או להתארח, לבקר או להיפגש, מצב שעלול לגרום להרגשת בדידות או נטישה. בני אדם שהיו רגילים לפגוש ילדים ונכדים, חברים ומכרים ועמיתים, מוצאים את עצמם לפתע בודדים ומסוגרים.

ג. על היכולת להסתייע בשירותי בריאות וסיוע שונים. כמו קופת החולים, רופאים, מרפאות חוץ ועוד''.

שושי שפר טוענת: ''הדבר הכי קשה לדעתי, זה הריחוק החברתי מהמשפחה. הקושי להשתתף בשמחות של הקרובים לליבם, וגם החוסר בתעסוקה''.

אז איך אתן ממליצות להם להעביר את התקופה הלא פשוטה הזאת, מה לעשות עם כל ה'לבד' הזה, בלי ליפול לדיכאון או להישבר חלילה?

מרים טוענת שפעמים רבות תחושת הבדידות היא תוצאה של תלות ב''אחר''. ולכן, אם ה''אחר'' לא יצר קשר, לא צלצל, לא עידכן, לא הזמין, החוויה תהיה בדידות. ''כדי לא ליפול לעצבות או לדיכאון'', היא אומרת, ''מומלץ ליזום קשר, להתעניין באחרים ולדרוש בשלומם. ככל שאדם יצא מעצמו, יצא ממחשבות על מצבו העגום ו'יחליף הילוך' למחשבה על מצבם של אחרים, ועל דאגה ואכפתיות לזולת, כך ייקל עליו להתגבר על תחושת הבדידות ולהתמלא מבפנים. בנוסף, עצם ההתעניינות בשני מזמינה את האחר להרגיש אהוב ונחשב, ואף הוא יחזיר באותה מטבע''.

''אפשר לשמוע הרצאות, לראות סרטים, לסרוג, או לפתח את תחום האומנות'', מציעה שושי, ''אפשר לרכוש חוברות של מנדלות למבוגרים, לתת הרצאות למי שיכולה בקווים, או לעשות שיחות זום עם המשפחה''. 

בת שבע: ''מי שיש לו נפש בריאה ויציבה מסוגל להתמודד עם מציאות משתנה בצורה יותר קלה. התפקיד של בני הגיל השלישי עכשיו הוא לתת משמעות חדשה לחיים. חיים של משמעות הם הסוד אריכות ימים. ככול שאדם יהיה חיוני יותר, הוא ירחיק ממנו את ההידרדרות הפיזיולוגית. לכן חשוב ליזום פעילויות מהנות''. 

תכל'ס, מה עושים?

מה אתן ממליצות לעשות כדי להתגבר על הקושי של הריחוק החברתי, והמצב שלא מאפשר ביקורים או השתתפות באירועים ושמחות של המשפחה? 

''ראשית, יש מבני הגיל השלישי שהיו מעדיפים שלא להשתתף באירועים'', מקדימה מרים, ''המתח הנפשי שמלווה כל יציאה, בפרט כזו שמחייבת מפגש עם אנשים רבים, אינה קלה עבורם. יחד עם זאת, יש רצון להיות שותפים, גם אם לא במובן הפיזי. ולכן כדאי לחשוב על דרכים להשתתף גם אם לא מתאפשר מפגש קרוב. ניתן ליזום מפגשים במרחב הפתוח. אם המצב אינו מאפשר לצאת, ניתן להיפגש בחצר או מתחת למרפסת הביתית. ישנן עדויות מרתקות על בני משפחה שבאו לשמח את ההורים מתחת לחלון, או בחצר הבית- עם הפרדה של ניילון באמצע. יש שאף יצרו 'קפסולות' שקופות עבור אנשים מבוגרים, המאפשרת שהות מבודדת בתוך אירוע רב משתתפים, עפ''י ההנחיות, כמובן''.

(צילום: shutterstock)

''הטכנולוגיה היום מאוד מפותחת'', אומרת שושי ומספרת, ''חברתי ערכה בר מצווה לבן שלה, ההורים שלה היו בבית וראו בשידור חי את כל האירוע. יש הרבה אופציות, צריך בתקופה הזו להיות גמישים ויצירתיים''. שושי גם נותנת רעיון מקורי: ''אפשר להכין להורים מצגת משפחתית. אנחנו הכינו לאמא שלי ליום ההולדת מצגת מכל הנינים והנכדים. כל משפחה הכינה הצגה עם הילדים והנכדים ושלחו להם, זה ממש שימח את ליבם. אחרי כל אירוע הזוג הצעיר/בר מצוה/ הגיע לאמא שלי עם תמונות של החתונה והסרט, ועם מגש עוגות ופרחים''.

בת שבע מציעה הסתכלות אחרת על המצב: ''הקב''ה מנווט אותנו לחזור לימים הפשוטים של פעם ולראות את הטוב מכך. התחושה היא קשה, אני למשל, השתתפתי בברית מילה של נין שנולד לי דרך הזום. זה לא היה פשוט, אבל הכנסתי לעצמי מחשבות טובות, כמו לראות שזה זמני, וזה לטובתינו, ואנחנו שותפים בלב ובנפש לשמחה. ואפילו גם קצת גם הרווחנו שלא היינו צריכים לנסוע רחוק כל כך. היום יצא לי ללוות זוג שהדרכתי לאחרונה, שהחתונה היתה בזום. ממש התרגשתי כאילו הייתי שם. אנחנו בוחרים איך נרגיש, ובידינו להחליט איך להרגיש בכל מצב. ככה נקרין לסביבה שלנו תחושה טובה ובריאה, ונשלים בקלות עם העניין''. 

אתן יכולות לתת רעיונות לתעסוקה הולמת לבני הגיל השלישי במצב הנוכחי? 

בת שבע: ''זו הזדמנות להיכנס ל'עצמי הפנימי' שלי, ללמוד מי אני בעת הזאת והאם אני רואה הזדמנות לדברים שהחמצתי בעבר ולרצות לשנות. אני טוענת שעזרה אמיתית באה מבפנים ולא מבחוץ, מתוך משאבים פנימיים שלי. לכן, מי שמרגיש שיכול להתגמש בזמן כזה הוא יוכל להתגבר טוב יותר. חוץ מזה, אני מציעה לערוך מפגשים עם הנכדים דרך המדיה, לספר להם סיפורים דרך הזום, הילדים יכולים לקבל משימות להכין לפעם הבאה הצגה על הסיפור וכד'. אפשר לעשות אפילו סדנת יצירה בזום עם הנכדים, לימוד סריגה, מתכונים של סבתא ועוד. גם סבא יכול להיות שותף ולעשות יחד עם הנכדים בזום סדנת גינון עם סבא, לימוד שפות משותף, או כל לימוד אחר, סדנת נגרות וכד'. זוהי גם הזדמנות לחיזוק הקשר הזוגי, לגעת בדברים שהוזנחו, תחומי עניין חדשים, שיפוצים בבית שאנו יכולים לבצע לבד, חידוש רהיטים, סידור מגירות וניירת, חברותא משותפת, קורסים דיגיטליים שתמיד רצינו, סיורים דיגיטליים. לאפות, לבשל, להתנדב להרגיש שאני נותן וחיוני, שיחה עם אנשים בבידוד, שליחת עוגות למשפחות נזקקות וכד'. אני חושבת שפעילות גופנית זה הכי חשוב, אפשר גם בבית בעזרת אביזרים פשוטים, או הליכה בחוץ כל יום, לפי הכללים כמובן, ישיבה בשמש כל יום לפחות 10 דקות, לחייך מול המראה, וליצור קשרים חדשים עם שכנים טובים''.

מרים מציעה להתחיל עם יוזמה: ''ליזום שיחות טלפוניות, ליזום פעילויות לאימון המח, כמו: משחקי חשיבה, תשבצים, האזנה להרצאות מוקלטות במגוון נושאים מעניינים. כתיבה - לחובבי כתיבה, זה הזמן להתחיל לכתוב את הביוגרפיה שלכם לדורות הבאים, אין לכם מושג עד כמה משמעותית היא תהיה עבורם. אני ממליצה גם על פעילות גופנית, גוף ונפש תלויים זה בזה ולכן, פעילות גופנית המותאמת לגיל, הינה חיונית למניעת מצבי רוח קשים ואף דיכאון''.

מרים גולדשמידט

גוף, נפש ומה שבינהם...

לדעתכן, האם המצב הנפשי והרגשי של בני הגיל השלישי עשוי להשפיע עליהם במידה כזאת שיקבע אם יחלו חלילה, או לא?

''כן, יש השפעה של הצד הרגשי והנפשי'', טוענת שושי, ''ולכן עדיף לא לשתף אותם בכל החדשות ובמקרי מוות. להשתדל לספר להם דברים משמחים ולהתפלל לשלומם כל יום. ידע זה כח, אני מציעה לתת להם ידע על הנגיף ודרכי התמודדות מולו בגדר השתדלות''.

בת שבע: ''גוף ונפש חד הם. לפעמים הגוף צועק מה שהנפש מרגישה ולפעמים הנפש צועקת מה שהגוף מרגיש, ולכן נטפל בשניהם. כמו שאמרנו, להפוך כל מחשבה שלילית למחשבה חילופית חיובית. אפשר לעשות טבלת רווח והפסד מה יכול לקרות אם לא אשמור על הכללים, לדמיין מה יהיה בעוד תקופה כשנהייה כבר מאחורי זה, בריאים וחופשיים. לתרגל הרפיה, לחזק את מערכת החיסון ולהרפות מתחים וסטרס''.

מרים: ''כמו שהזכרתי, גוף ונפש תלויים זה בזה. ככל שהנפש תהיה מלאה יותר, ככל שהאדם יספק לעצמו חוויות חיוביות, כך יגדלו סיכוייו לבריאות טובה יותר בסיעתא דשמיא. לעומת זאת, דאגות, מחשבות טורדניות, עצב, דיכאון, פחדים וחששות, עלולים להשפיע גם פיזית על האדם ולגרום לו להרגיש פחות טוב''.

יש לכן טיפים/ סודות מהחדר, שאתן יכולות לשתף עם הקוראים שלנו להקלה על הפחד מהידבקות, או לאחר הידבקות חלילה?

מרים מספרת: ''אישה מבוגרת שפנתה אלי אמרה כי המחשבה שמחזיקה אותה היא שאילו היתה כאן מלחמה המצב היה גרוע פי כמה (ורוב בני הגיל השלישי הכירו מלחמות). אמנם המצב לא קל, אבל ב"ה יש לנו אוכל זמין, חימום, בית לגור בו, חשמל ואור, כל מה שאין לאנשים שנאלצים להסתתר בבונקר, למשל. התמקדות ב'יש' ובהודיה על כל דבר קטן כגדול, מצמצמת מאוד את תחושות הפחד ובו ודאי שהסתכלות כזאת אינה מאפשרת לחרדה לגדול. עוד טיפ, הוא להעביר את הדאגה לעצמי לדאגה לאחרים. ההתעניינות בשלומם של אחרים והאיכפתיות כלפיהם מפחיתה את מוקד הדאגה כלפי עצמי''.

''סוד ההצלחה לשמור על שמחה... שמחה... שמחה... וכמובן אמונה, והרבה אופטימיות'', אומרת לנו שושי ומביאה עוד טיפים מעשיים: ''חשוב לשמור על קשר עם רופא המשפחה, לעשות את כל הבדיקות השגרתיות, לקחת תוספי תזונה כמו ויטמין סי.ו-די ולהיחשף לשמש במידה נכונה. אפשר גם לחשוף אותם לאנשים שחוו את המחלה והתאוששו, זה מקל מהחרדה והפחד''. 

(צילום: shutterstock)

גם בת שבע מציעה לנו דברים מעשיים: ''אפשר לתרגל יוגה, לעשות הרפיות, לנסות להיות בשליטה במצב, להתחבר לאנשים קרובים באמצעות כל האמצעים שהזכרנו, לטפל בבעיות בריאות שוטפות ולא להזניח, כי זה יכול לגרום להתעוררות של עוד חרדות. לקחת תוספי מזון, אבץ, מורינגה, פסיפלורה וכד'. להקפיד על תזונה בריאה ומותאמת לכם, לא לאכול בין הארוחות, להתלבש יפה, להתאפר, לחייך ולרקוד. חשוב שיהיה סדר יום למחר, מה אנחנו עושים, כמה זמן, עם מי וכד'. לחשוב חיובי, כמה טוב שיש לי בחירה בחיים ואני מעורבת בחיים שלי. להיות פחות ביקורתיים, להתמלא בהערכה עצמית. להאמין שהכל לטובה'', ממשיכה בת שבע ומסיימת, ''כך נוכל בעז''ה להתגבר על כל המכשולים ורגשות שליליים. התקופה הזאת היא צומת דרכים לא פשוטה שיש בה אי ודאות גדולה שמלווה בפחד. חשוב לזכור שהפחד הוא רק דמיון ורצף מחשבות מוטעות שביכולתינו לשנות''.