מיומנה של טלפנית: כשהנפטר שולח לאשתו "ירושלים של זהב"

כידוע, המציאות עולה על כל דמיון. והפעם, מעשה בשני יהודים יקרים ותמונה אחת.

המקרה ששמענו השבוע במוקד הידברות, יש בו כל הנתונים למקרה שעליו אפשר לומר "אם זה לא היה קורה במציאות, היו צריכים להמציא אותו".

פנה אלינו אדם בשם פנחס דואני, ומסר שתרם לפני כשנה להידברות בכנס שנערך בצפון. שם השתתף גם בהוראת קבע שבה אמור היה לזכות בתמונת ירושלים, תמונה מפוארת וממוסגרת ועליה עיטורי זהב. התמונה נשלחת בדרך כלל לבית התורם לאחר חיוב ראשון. הוא התלונן שעדיין לא קיבל את המתנה שהובטחה לו. בדקנו במערכת את הפרטים, וראינו במו עינינו שכתוב שהתמונה אכן נשלחה ולא חזרה. אין מצב של טעות כשמצוין על המסך שהתמונה נשלחה. לאחר בירור רציני הבנו שאכן, מצדנו נשלחה התמונה כחודש לאחר תחילת התרומה. האמנו לו בכל לב שהתמונה לא הגיעה אליו.

הגיענו למבוי סתום, והדבר נשאר בגדר חידה.

באחת השיחות השבוע דברנו עם תורמת שקמה לא מזמן משבעה על פטירת בעלה. היא סיפרה על חייה עם בעלה שהיה אדם מדהים. מצבו הבריאותי החל להידרדר לפני כ-20 שנה לאחרונה המצב הורע במהירות, עד שנהפך לסיעודי. האלמנה המשיכה לספר איך סעדה אותו במשך 20 שנה במסירות ואהבה אותו בכל מאודה, עד כי ציינה שהייתה מוכנה עוד 100 שנה להיות לצדו ולהמשיך לטפל בו.

התפעלנו ממנה מאוד, ואז הוסיפה לספר שכשנה לפני הפטירה הם סיימו לשפץ את הבית, וכשבעלה נכנס לסלון המשופץ, אמר לאשתו "כאן צריכה להיות תמונה. בעזרת ה' אקנה לך תמונה של ירושלים. אני מבטיח לך תמונה של ירושלים מזהב".

"שמחתי מאוד", המשיכה היא לספר. "התרגשתי מההבטחה שלו, כי זה הזכיר לי את רבי עקיבא, שכך הבטיח לרחל אשתו, ירושלים של זהב. מאז לא הפסקתי לחלום על תמונה. ידעתי שבעלי אומר ומקיים, וחוץ מזה תמיד רצה שיהיה לי טוב. הכנתי מקום לתמונה והתכוננו לקנות, אך לצערי, בעלי נפטר.

 "באמצע השבעה דפק בדלת שליח מהידברות. הוא הגיש לי תמונה גדולה, ממוסגרת. שאלתי אותו . מה זה, הרי לא הזמנו כלום. אז הוא הראה לי טופס משלוח שכתוב בו שמו של בעלי שנפטר, פנחס דואני שמגיעה לו תמונה על כך שעשה הוראת קבע".

"עמדתי המומה. בעלי כבר סיעודי הרבה זמן. מתי ואיך עשה הוראת קבע? ואם כן, לא מתאים לו לא לספר... וחוץ מזה הוא כלל לא היה בכנס בצפון. מיד אורו עיני. זה בעלי שדאג לי משמיים. הוא הבטיח בהיותו חי, וקיים לאחר פטירתו. התרגשתי שנעשה לי נס מעל הטבע.

"התמונה מרגשת אותי בכל פעם שאני עוברת על פניה. זה אות חיים מבעלי שכבר איננו".

המשכתי לשמוע על הנס במיוחד שנעשה לאשה הנפלאה הזו, ותוך כדי התבוננות, נדהמתי כשהבחנתי בשמות התואמים של שני היהודים השונים. קלטתי בעודי נרעשת שהתמונה הנעלמת שטרחנו לחפש הגיע ב"טעות" לפנחס אחר, ואיך הקב"ה מתזמן  את המאורעות, כך שאחד תרם וזכה בזכויות רבות, בעוד השני קבל את התמונה כדי לקיים את ההבטחה לאשתו האלמנה, ואיך הנס הולבש כביכול על מקרים שבטבע.

נפל לכולנו האסימון, והחידה נפתרה. הסיבוך במציאת הפתרון היה שיעור חי של בורא עולם המושך בחוטים, מזמין ומתזמן לכל אחד את המגיע לו, ורק מידי פעם נותן לנו רגעים של הארה להבין כמה אנו רק משתדלים, אבל רק הוא עושה.

 לאחד היתה זכות לתרוםף ולנפטר זכות לקיים הבטחה. ועוד אישה אחת שזכתה לתמונת ירושלים של זהב.

בשולי הדברים: הידברות דואגת גם לתורם הראשון, שיקבל את המגיע לו.