"השם מנער אותנו, ואנחנו חושבים שזה רק אבק": טור דומע בעקבות המגיפה

"מסביב יהום הסער. מדינה שלמה, בפרט להקת זאבי התקשורת החילונית, עם כתבנים ושדרנים בגרוש, מכפישים את הציבור החרדי, בועטים, חובטים, יורים במתק שפתיים מתוך דאגה, כביכול 'אמיתית וכנה', לבריאותו", כותב הרב שמואל ברוך גנוט בטורו הקבוע בעיתון "קוראים אלעד".

"ואנחנו? מה איתנו עצמנו? היכן הלב שלנו?", ממשיך הרב גנוט בכאב. "נכון לכתיבת השורות, נפטרו ממחלת הקורונה כ-2554 יהודים. מאות מונשמים. אלפי יהודים סובלים משלל תסמינים קשים. עלה המוות בחלונינו, השם ירחם וישמור.

"אם כך, הרי צריך לקרוע את השמים. להרבות בתפילה ובתחנונים, להרבות בעסק התורה הקדושה, אשר היא מגינה ומצילה, במצוות ובמעשים טובים. לפשפש ולמשמש בתשובה ולזעוק אל המלך, רופא כל בשר ומפליא לעשות.

"ומה איתנו? פה ושם עושה איזה ש"ץ טובה לאנושות ומנדב מעצמו ומקהל המתפללים דקה של פרק תהילים. ואז הסובבים שואלים איש את רעהו: 'קרה משהו? מי חולה?'.

"מי חולה???", זועק הרב גנוט.

"יותר מאלפיים נפטרים נפטרו כאן בארץ בשמונת החודשים האחרונים, ועוד אלפי יהודים נפטרו בחו"ל. מאות חולים מונשמים. אלפי יהודים סובלים כאבים בגופם, ורבבות יהודים סובלים מקשיי פרנסה חמורים.

"עולם התורה, הישיבות ותלמודי התורה נמצא תחת איומים, וכל קול של סירנה מרעיד את הלבבות של עמלי התורה. אלפי קשישים נמצאים ספונים בבתיהם כבר חודשים ארוכים, ורבבות סבים וסבתות לא פגשו את בני משפחותיהם מפסח האחרון, כולל בפסח.

"חתונות מתקיימות במרתפים וחצרות, עם כמות מוזמנים זעומה וצער עצום לכלות ולחתנים. כל מוסדות החינוך לבנות סגורים על מנעול ובריח ואין ספור צעירים וצעירות ירדו לבארות שחת, עד שהגיעו מים עד רפש. ואנו מתהלכים כאילו לא קרה כלום? כן מסכות-לא מסכות, כן בידודים-לא בידודים, כן לפתוח-לא לפתוח. וזהו?

"השם יתברך מדבר אלינו, מנער אותנו ואנחנו מביטים וחושבים שזה רק אבק…

"האנשים בטבעם אוהבים מה שהורגלו בו ונוטים אליו, עד שאתה תראה אנשי הכפר כפי מה שהם ממיעוט רחיצת ראשם וגופם, והעדר ההנאות וצוק הפרנסה, ימאסו המדינות ולא יהנו בהנאותם, ויבחרו העניינים הרעים המורגלים על פני העניינים הטובים שאינם מורגלים, … ולפי זאת הסבה ג"כ ימנע האדם מהשיג האמת ויטה אל מורגליו" (הרמב"ם בספרו מורה נבוכים, ח"א פל"א).

"ואמרו במוסרים: ההרגל על כל דבר שלטון" (שערי תשובה לרבנו יונה שער ב, ל).

"ניתן להתרגל לכל דבר ולהופכו לחלק מאיתנו, בדרך כלל מבלי לשים לב. התרגלנו למתים, התרגלנו לחולים. שכחנו שהקב"ה הביא עלינו את המגפה הנוראה הזאת, שלקחה מאיתנו אלפי קרבנות כבדים מנשוא, ביניהם גאונים וצדיקים, ראשי אלפי ישראל.

"'רגע, הוא היה ב'קבוצת סיכון? היו לו מחלות רקע?'… 'בן כמה הוא היה?'… 'היא נפטרה רק מקורונה או שהיו לה עוד בעיות?'… 'הם הלכו עם מסכות או שהם ממכחישי הקורונה?'… 'אני יצאתי מהעיר בלי שום בעיה'… 'אותי עצרו בכניסה לעיר'… 'המשטרה הגיעה אליכם או לא הגיעה?'… 'נתנו קנס של חמשת אלפים שקל?'…

"רק זה מה שמעסיק אותנו? זהו?", תווה הרב גנוט. "הרי הקב"ה רוצה שנתייחס אליו עצמו. הוא עשה ועושה ויעשה לכל המעשים. הקב"ה רוצה שנזעק, שנשתפר, שנשפר את המעשים והמידות, שנתחזק בלימוד התורה, במצוות, בתשובה, בבין אדם למקום ובין אדם לחבירו. שנזכור שכל ישראל ערבים זה לזה. לא רק בחבישת מסיכה ושמירה על מרחק, אלא בעיקר בתשובה, תפילה וצדקה, המעבירין את רוע הגזירה.

הרב גנוט מסיים את דבריו בתפילה: "יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם לְרַחֵם עָלֵינוּ וְעַל פְּלֵיטָתֵינוּ. וְלִמְנוֹעַ מַשְׁחִית וּמַגֵּפָה מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל עַמּוֹ בֵּית יִשְֹרָאֵל: יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם לְקַיֵּים בָּנוּ חַכְמֵי יִשְֹרָאֵל. הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם. וְתַלְמִידֵיהֶם וְתַלְמִידֵי תַלְמִידֵיהֶם. בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם: יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם שֶׁנִּשְׁמַע וְנִתְבַּשֵֹר בְּשֹוֹרוֹת טוֹבוֹת. יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת".

הרב יגאל כהן - קצת להוריד את האגו והכל מסתדר: