מצמרר: 2 סיפורים על דמעות שהחיו את המתים

הזוהר מספר מעשה נורא: יום אחד רבי אלעזר, בנו של רשב"י, אומר לחבריו: 'חבריה קדישא, בואו ונגמול חסד עם הרימון שהיה מלא!' מי זה הרימון? אומר הזוהר: רבי יוסי דמן פקיעין נפטר. אמר להם רבי אלעזר: נעשה לו טהרה, תכריכים, ונקבור אותו.

הלכו התנאים הקדושים והגיעו לביתו של רבי יוסי. הייתה שם ילדה קטנה, שלא אפשרה להם להיכנס. הם שומעים בכי מזעזע של ילד קטן ומבקשים מהילדה: "ילדה, תני לנו להיכנס!". אמרה הילדה: "אחי לא מסכים בשום אופן!".

פנו התנאים אל הילד בבקשה: "תן לנו להיכנס!", והילד מתעקש: "לא! בשום פנים ואופן!".

הם רואים שם את הילד הקטן - יתום טרי השוכב על הגוף של אביו, הפה שלו על הפה של אביו רבי יוסי, הבטן שלו על הבטן של התנא הקדוש שנפטר, והיה בוכה ומצווח, ולא הניח לחברים לטפל בו.

והם שומעים מעבר לדלת, שהילד בוכה ואומר: "ריבונו של עולם! כתבת בתורתך (דברים כ"ב, ז'): 'שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם, וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ' - איך לקחת את האבא לפני הילדים?! איך השארת אותי ואת אחותי לבד בעולם?!".

ממשיך הילד ואומר כשהוא שוכב על אביו: "מה נגיד? שלח תשלח את האם ופה זה האב? הקב"ה! הרי אתה יודע כי את האמא כבר לקחת לפני מספר שנים, השארת לנו אבא, שהיה גם אבא וגם אמא, גם אותו לקחת מאתנו?!". כך היה בוכה וצווח כשהוא שוכב על אביו.

מספר הזוהר - אמר רבי אלעזר לחבריו: "אני לא יודע מה יהיה פה, אבל יהיו פה אותות ומופתים! אין דבר שיכול לעמוד בפני דמעות כאלה!".

והילד ממשיך לבכות...

לא עבר זמן רב ורבי יוסי פותח את עיניו וקורא לרבי אלעזר ולחבריה קדושה להיכנס לחדר. הם נכנסים ורואים את רבי יוסי מלטף את בנו הקטן, עיניו זולגות דמעות, והוא אומר להם: "דעו לכם, הייתי כבר בבית דין של מעלה, הכינו שם 300 כיסאות, אך הדמעות של הבן שלי העיפו את 300 הכיסאות מהמקום שלהם, ואז הנשמה שלי ירדה למטה...".

לומדים מכאן על כוח התפילה של כל אחד ואחד. שהרי במי מדובר? בילד קטן! זה לא אליהו הנביא המחיה מתים, זה לא אלישע הנביא המחיה מתים – אלו בסך הכול דמעות של ילד קטן! הרי שגדול כוחה של תפילה אפילו להחיות מתים.

הרה"ג רבי חזקיה יוסף קרלנשטיין שליט"א סיפר את הסיפור הזה בליל ראש השנה בקריית הרצוג ב"ב. ניגש אל הרב לאחר תפילת ראש השנה יהודי, המתנדב בארגון "הצלה", ואמר לרב: "אתה מספר סיפור שהתרחש לפני 2500 שנה - אני אספר לך סיפור, שקרה ביום חמישי האחרון!". מספר אותו יהודי: "קיבלנו בקשר הודעה שיש רכב הפוך בין באר שבע לירוחם. לא הייתי באזור, אך חבר שלי נסע בכביש ממול, ומייד כשקיבל את ההודעה בקשר, הוא טס למקום. הוא היה שם עם בנותיו. הוא מספר: 'ראיתי רכב הפוך. הייתה שם אשה, שהייתה מרוסקת לגמרי – לא הייתה אפשרות להציל אותה, לידה שכב ילד בן 10, שנראה היה שלא נפגע, הוא היה בריא ושלם".

מספר איש ה"הצלה": 'תפסתי את הילד, הוצאתי אותו בכוח מהרכב, העברתי אותו אל הרכב שלי, בו ישבו בנותיי, ואמרתי להן: "תשמרו על הילד הזה שלא יזוז, אמא שלו עוד מעט הולכת מן העולם! זה סיפור של עשר דקות!". חשבתי שעוד כמה דקות האשה תמות, אני אכסה אותה בסדין ואקבע את מותה, וחבל שהילד יראה את אמו מתה לו מול העיניים.

לפתע הילד בן העשר, חילוני לגמרי, תפס את המשמעות של העניין; הוא שאל את הבנות: "יש לכן כיפה בשבילי?", וכשהן ענו שאין להן, הוא ביקש שיקשרו לראשו סמרטוט. היה שם איזה חיתול של ילד קטן, הן קשרו לו אותו על ראשו, והילד פרץ מהרכב. אי אפשר היה להתגבר עליו. הוא נעמד מול אמו, שהייתה מרוסקת לגמרי, ופרץ בבכי מר, צרח צרחות נוראות, וכך אמר: "אמא יקרה! אבא אין לי בעולם, אני בן יחיד שלך, תעשי לי טובה! אל תלכי לי מהעולם!".

אנשי ה"הצלה" עובדים ומטפלים באמא, שכמובן, הייתה בלי הכרה, ואז לאחר תשע דקות שהילד בוכה ומתפלל ומבקש: "אמא, תעשי לי טובה אם את תפתחי את העיניים ותראי לי שאת חיה עדיין!" – קרה הבלתי ייאמן... אי אפשר להסביר את הנס הזה! האמא, שכמעט הייתה בעולם האמת, פותחת זוג עיניים ענקיות, ואחרי שנייה עוצמת אותן.

מספר איש ה"הצלה": "עבדנו עליה קשה, והיא פונתה לבית החולים. בערב ראש השנה התקשרתי לחברי והתעניינתי במצבה, והוא סיפר לי, שהאשה מאושפזת בבית הרפואה 'סורוקה' בבאר שבע, לא חולה אנושה, לא חולה קשה - היא חולה בינונית".

לומדים מסיפור זה מה כוחן של דמעותיו של ילד יהודי. הקב"ה מחכה לנו, מחכה לתפילות שלנו!
מתוך הספר "102 סיפורים ששינו לאנשים את החיים" של הרב צבי נקר. לרכישת הספר, לחצו כאן.