השוכר שב מחו"ל וגילה ש’אורחים’ השתכנו בדירתו

לראובן יש שתי דירות בבניין משותף. בדירה האחת הוא ומשפחתו מתגוררים, ואת השנייה משכיר לשמעון (והריהוט בדירה היה של בעליה, ראובן). והנה, בפרוס חג הפסח, שמעון ומשפחתו החליטו לנסוע למשך שבועיים לבית הוריהם שבחו"ל.

כששבו לאחר החג, גילו שאורחים ביקרו בדירתם במשך ימי החג...

התברר שהיו אלו בניו של ראובן, שהגיעו לבית הוריהם למשך כל ימי הפסח, ומאחר ובדירת ראובן לא היה מספיק מקום ללינת האורחים, הכניסם אפוא לדירתו השנייה, שמושכרת לשמעון... (יצויין, שטרם היכנסם ללון בסלון הדירה, ראובן דאג לנעול את שאר החדרים, וכמו כן האורחים לא השתמשו ולא נגעו כלל בכליו וחפציו של שמעון, אלא לנו על המזרונים שהביאו עמם, ובצאתם דאגו לנקות היטב את המקום).

כעת תובע שמעון השוכר: 'יקיריי עליכם לשלם לי את דמי שכירות הדירה עבור הימים שהשתמשתם בה...'

לעומתו טוען ראובן: 'הרי לא החסרנו ממך מאומה, כי ממילא הדירה נותרה ריקה... אילו הייתי יודע שהכנסת האורחים לדירה תגרום לי להפסדים, הייתי מוצא עבורם מקום אחר'.

עם מי הדין? (יש להבהיר, שהדיון אינו עוסק בשאלה האם היה מותר לאנשים להיכנס לדירת השוכר ללא רשות, אלא רק בצד הממוני - האם לאחר שנכנסו ולנו בדירה יש לשוכר תביעת ממון כלפיהם או לא).

הדין הוא שהדר בדירת חבירו, שלא מדעת בעל הדירה, אזי אם עשויה הדירה להיות מושכרת ('קיימא לאגרא'), צריך הדר בה לשלם לבעליה את דמי השכירות, כיון ש'אכל' את כספו של חבירו. אך אם אין הדירה עומדת לשכירות ('לא קימא לאגרא'), כך שהנאת הדר בתוכה לא חיסרה מאומה מבעל הדירה - הדר בה פטור מלשלם, כי כאשר 'זה נהנה וזה אינו חסר' - פטור הנהנה מלשלם (שו"ע חו"מ סי' שס"ג ס"ו).

לאור זאת, אמר הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, שבמקרה דנן נראה שיש לפטור את הדרים בדירת שמעון השוכר מלשלם, כי ממילא שמעון לא יכול היה להשכיר את הדירה בימי שהותו בחו"ל, שהרי בהסכמי השכירות בימינו, מצויין כי השוכר אינו רשאי להשכיר את הדירה לאחרים. ונמצא שביחס לשמעון הדירה בגדר 'לא קיימא לאגרא', ומאחר ולא נחסר במאומה מחמת שהות האנשים בדירה - פטורים הדרים בה מלשלם לו.

ושאלנו את הרב יצחק זילברשטיין: הרי שמעון יכול היה להשכיר את הדירה לראובן עצמו, ואילו היה ראובן מבקש ממנו רשות להיכנס אליה, היה שמעון תובע ממנו דמי שכירות, וממילא הדירה כן עומדת לשכר! והשיב מו"ר: אין זו טענה, כיון שראובן טוען שלא היה משלם עבור שכירות הדירה, אלא היה מוצא סידור אחר עבור אורחיו, אם כן שוב הדירה אינה עומדת לשכר.

הוספנו להעלות טענה נוספת לפני מו"ר: היות ושמעון משלם דמי שכירות, שכוללים גם את השבועיים הללו, אם כן הנכנסים לדירה בזמן זה, נהנים מחסרונו של שמעון, והאוכל חסרונו של חבירו צריך לשלם! השיב מו"ר: גם טענה זאת יש לדחות, כי אין זה נחשב ששמעון חסר מחמת שהותם של האורחים, שכן ממילא משלם את השכירות. והשוכר משלם דמי שכירות על דעת זו שיצא מידי פעם מהדירה, כי אינו מתכוין לשהות בה כבבית-כלא... כך שזו צורת הדיור בבתים בימינו, ואין כאן חיסרון לשוכר[1].

לסיכום: ראובן פטור מלשלם לשמעון דמי שכירות עבור ימי השהות בדירה השכורה.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.