"פתחו לנו את בתי הכנסת, אבל זו לא יותר מבדיחה עצובה"

"הגבאים של בתי הכנסת בישראל חווים בחודשים האחרונים את הדבר הכי גרוע שאפשר לחוות", במשפט זה פותח אלי בן הרוש את שיחתנו, כאשר בקולו נשמע צער נוקב.  

בן הרוש, העומד בראש 'התאחדות בתי הכנסת' הוא אחד האנשים שרואה מקרוב את המתחולל בבתי הכנסת בימים אלו, ומעיד עד כמה שמצבם קשה. "אומרים שאין שמחה כהתרת הספקות", הוא אומר, "ולכן אפשר להבין שהדבר הגרוע ביותר שיכול להיות הוא מצב של אי וודאות. לצערי, זה בדיוק מה שעובר בתקופה האחרונה על הגבאים והמתפללים.

"ישנם ברחבי הארץ בתי כנסת רבים שפועלים כבר שנים, הם הצליחו לרכז בתוכם קהילה ולבנות מרקם חברתי מאחד, אך הקורונה שנחתה עלינו והובילה לסגירתם, פרקה את כל המרקם החברתי שהגבאים יצרו במשך שנים רבות, והשאירה אותם במצב נוראי של חוסר וודאות לגבי מה שיעלה בגורלם. הם נותרו בלי שום אופק ובלי שום צפי לגבי מועד בו יוכלו להיפתח באופן מלא ולשקם את עצמם".

(צילום: יעקב כהן)

אבל השבוע התקבל אישור של קבינט הקורונה לפתוח את בתי הכנסת מחדש.

"התקבל אישור?" הטון הכאוב ממשיך ללוות את דבריו של בן הרוש. "להגיד שיש אישור לפתוח את בתי הכנסת זו לא יותר מבדיחה עצובה. הרי מה שהממשלה מאשרת כעת זה לפתוח כל בית כנסת לעשרה מתפללים בלבד. מה גבאי אמור לעשות עם הנתונים האלו? האם הוא אמור לעמוד בכניסה לבית הכנסת, למנות את האנשים ולעצור אחרי העשירי? ומה יקרה אם נכנסו עשרה ופתאום מישהו צריך לצאת בדחיפות? לא יהיה להם מניין? תארו לעצמכם מצב בו מגיע מתפלל וותיק, אך לא יכול להיכנס כי הוא מספר אחת עשרה. כל ההתנהלות הזו נשמעת מגוחכת מאוד. ידוע לי שיש בתי כנסת שלא נפתחו כלל השבוע, בדיוק מהסיבה הזו.

"בנוסף, צריך להבין שכל עוד לא פותחים את בתי הכנסת, ממשיכות להתקיים תפילות תחת כיפת השמיים. מכיוון שהשבוע כבר החלו לרדת גשמים, אז רוב מנייני הרחוב הפכו ליצירתיים וסגרו את עצמם בדרך כזו או אחרת. הם הפכו בעצם להיות דומים מאוד לבתי הכנסת המקוריים, כך שלא הרווחנו דבר".

(צילום: יעקב כהן)

"בתי הכנסת במצוקה אדירה"

את התאחדות בתי הכנסת הקים בן הרוש לפני כ-11 שנים, במטרה לשים את הגבאי במרכז. "רצינו להוציא את הגבאים מהכובע של השמשים ולהפוך אותם למרכז הקהילה, כיאה למעמדם", הוא מסביר. "הרי כל בר דעת מבין שגבאי הוא בעצם מרכז הקהילה ועליו היא מושתתת. רק שמשום מה הוא אף פעם לא קיבל את המעמד הראוי לו".

בן הרוש עצמו היה באותם ימים גבאי של בית כנסת באלעד. "הגעתי לתפקיד אחרי שנים בהן עסקתי בפרסום, שיווק והוצאה לאור. עבדתי עם הרבה עיתונים וגופים שונים, אך כשהתחלתי לשמש כגבאי גיליתי פתאום שעם כל הידע העשיר שיש לי והניסיון שרכשתי, אין לי את הכלים כדי להתמודד עם התפקיד הפשוט ביותר. פתאום גיליתי עד כמה שחסר גוף שייתן מידע מרוכז בנוגע לאופן ההתנהלות מול הרשויות, מהן הזכויות ומהן החובות של בתי הכנסת, מול מי יש לפעול וכדומה. זה מה שקדם להקמת 'התאחדות בתי הכנסת'.

(צילום: עזריאל משה)

באותה תקופה גם הוא, כמו כולם, לא שיער לרגע שיגיע יום בו ייסגרו בתי הכנסת במדינת ישראל. "בתקופת הקורונה, בה נסגרו בתי הכנסת, ראיתי  מקרוב מראות מרגשים מאוד", הוא מציין. "בעיקר התפעלתי לראות את הערבות ההדדית שקיימת בין האנשים. כי הרי בחודשים האחרונים הוקמו הרבה מאוד מניינים קטנים ולכולם היו ספרי תורה, סידורים וכיסאות. אם מישהו תמה על העובדה הזו, אני יכול לספר לו שהכל בזכות בתי הכנסת הגדולים. הם פתחו את הלב וחילקו מספרי התורה ומהאביזרים שלהם להרבה מניינים קטנים, בלי לעשות חשבונות. דבר נוסף שריגש אותי היה לראות את חוסר הפילוג. בעבר לא יכולת להעלות על הדעת שאדם הנמנה על זרם מסוים ייכנס לבית כנסת של זרם אחר, או שיצטרף למניין עם כאלו שמתפללים בנוסח שונה משלו. בתקופת הקורונה ראינו לא מעט מנייני רחוב שקיבצו בתוכם מתפללים מכל הסוגים והזרמים. היו גם לא מעט אנשים בשנת אבל שהיו צריכים לקרוא קדיש או להיות חזנים, וגילו איך שכניהם יוצאים מגדרם על מנת לארגן להם מניינים ברחוב או לצאת למרפסות ולענות אמן. זה היה מאוד-מאוד מרגש".

אחד מבתי הכנסת שנסגר (צילום: shutterstock)

אך יחד עם זאת, בן הרוש מדגיש שיש גם בעיה מסוימת במניינים שהוקמו תחת כיפת השמיים. "ישנם אנשים שהתפללו במניין קבוע לפעמים במשך עשרות שנים, ופתאום נחשפו למניין אחר שהוקם קרוב לביתם. נכון שהוא כעת נמצא ברחוב וזה פחות נוח, אך יש גם מנייני רחוב שהפכו להיות קבועים, הם מתנהלים במקומות מקורים ולא חסר להם דבר. חלקם גם הפכו להיות פעילים באופן כזה שמתקיימים בהם שיעורי תורה, חברות תהילים ופעילויות של קירוב סביב השעון. אנשים באופן טבעי עלולים להחליט שלא לשוב לבתי הכנסת הקבועים שלהם, וזה עלול לפגוע מאוד באותם בתי כנסת שכעת מתפרקים.

"זה דומה לבית כנסת שנמצא במקום בו נעשה 'פינוי-בינוי'. נכון שמפרקים אותו מתוך מטרה טובה, כדי שבסופו של דבר יקימו מבנה גדול וחדש יותר, אך עד שבית הכנסת החדש מוקם עלולה כבר לא להישאר קהילה ולא יהיה מי שיבוא להתפלל".

ואיך כל זה משפיע על הגבאים? מה הם עשו במשך כל התקופה הארוכה הזו?

"הגבאים לא משתעממים", בטוח בן הרוש. "במשך כל החודשים בהם היו בתי הכנסת  מושבתים, הם המשיכו להגיע כדי לטפל במקום – לשמור על הניקיון ועל התחזוקה, וכן גם היו צריכים לדאוג שלא ייכנסו למבנה אנשים זרים, ולהתנהל מול הרשויות. במקביל, רוב הגבאים גם השתייכו למניין רחוב כזה או אחר, כך שבכובעם השני הם גם היו צריכים לדאוג למניין נוסף".

(צילום: עזריאל משה)

אבל העבודה האמתית של הגבאים בימים אלו נוגעת לגיוס תרומות. "בתי הכנסת נמצאים כיום במצוקה אדירה", מסביר בן הרוש. "אולי הציבור לא יודע, אבל בתי הכנסת ניזונים באופן חד משמעי מתרומות בלבד ומנדבת ליבם של אנשים. התרומות הללו מגיעות ברובן בימים הנוראים. השנה למרבה הצער חווינו את החגים בקפסולות ומחוץ לבתי הכנסת, עם כמעט אפס תרומות. הגבאים נמצאים במשבר חמור מאוד, לרובם אין מושג איך להתנהל מבחינה כלכלית, בפרט שהמדינה לא מסייעת ולא מסבסדת אותם כלל. ידוע לי שחלקם כלל לא ייפתחו, גם אם המדינה תאפשר זאת".

אתה חושב שהייתה צריכה להיות הוראה לפתוח את בתי הכנסת למספר גדול יותר של מתפללים?

"אני חושב שניתן היה לחשוב על מתווה שיאפשר לנו לשוב לבתי הכנסת בצורה סבירה יותר, אולי באמצעות קפסולות", הוא מתנסח בזהירות. "חשוב לי להדגיש שדווקא ביציאה מהסגר הקודם, בימים בהם נשמעו קריאות לפתוח את בתי הכנסת, אנחנו לא הצטרפנו להן. הבנו שהרבנים סוברים שמדובר בפיקוח נפש ולא רצינו להסתכן. אבל כעת הדברים שונים, ואם כבר פותחים את בתי הכנסת לציבור, אז לפחות שיתנו מענה אמתי".

מההיכרות שלך עם המתפללים – אתה חושב שאם יציגו בפניהם כללים ומתווים הם יצייתו להם במלואם?

"בהחלט כן. הציבור שאני נחשף אליו הוא ממושמע ביותר. השמירה על הבריאות והציווי האלוקי של 'ונשמרתם' חשובים לו מאוד. בכלל, בכל מקום שאני מגיע אליו אני רואה עד כמה שאנשים מקפידים על מסיכות ועל ריחוק חברתי. אלו שאינם עושים זאת הם ממש שוליים שבשוליים. אני בטוח שברגע שייפתחו בתי הכנסת הציבור יהיה ממושמע מאוד, כי אכפת לו מהבריאות של עצמו. אבל חשוב לי להדגיש שאם הממשלה מתירה לפתוח, אז בבקשה שתיצמד לכללים ושלא תשנה את המתווה כל שני וחמישי, כי ההיערכות להתאמת בתי הכנסת דורשת הרבה זמן וכסף".

ועל כל פנים, גם אחרי שבתי הכנסת ישובו וייפתחו, אומר בן הרוש שעדיין מקונן החשש. "אנו בהחלט חוששים מכך שנשוב למצב בו בתי הכנסת סגורים ונעולים. אבל אני חייב לציין גם את הזווית החיובית שיש כאן – בזכות בתי הכנסת שנסגרו, היו המון גופים שהחלו לפעול להעלאת המודעות לחיזוק בקדושת בתי הכנסת, להימנעות מדיבורים בשעת התפילה וכדומה. יש גם את התחושה הכללית ביחס לבתי הכנסת שהשתנתה – אם פעם יהודי שהתפלל שלוש תפילות בבית הכנסת ראה זאת כדבר מובן מאליו, כעת נוצר מצב בו הוא צמא לכך. פתאום יש הכרה בזכות הגדולה - פשוט להיכנס לבית הכנסת ולהתפלל".