להיות הורים מא’ עד ת’. והפעם באות ד’: דאגנות יתר

לא קל לחיות בעולם, ולא אנחנו המצאנו את המילים: "כל העולם כולו גשר צר מאד".

אכן, לא חסרות צרות בעולם, לא חסרים סיפורים על מעשי בריונות, שוד, רצח ועוד.

אנחנו יכולים להחליט אם להביט בהם ולחיות בסיוט מתמשך, האומר: "איזה פחד! לא אעלה על אוטובוס, לא אכנס לחנות גדושה באנשים, לא אלך להתפלל בבית כנסת שמאוכלס במתפללים, לא ולא ולא", או להחליט שאנחנו בעד ה"כן". כן, אני פוחד, אבל העולם כולו גשר צר מאד מאז ומתמיד, ואנחנו פה בשביל לחיות. לחיות פירושו לצאת, לטייל, לנסוע, לנשום ולא לפחד כל כך.

לא לפחד כל כך, וגם לא להיות חרדים כל כך לילדינו.

את דאגנות היתר שלנו, כדאי שנשים לב, אנו מעבירים באופן ישיר לילדינו.

הורה שמפחד ולא מעז לעשות דברים מינימליים, או מעדיף שלא לעשותם מרוב פחד ודאגה, מעביר לילדו מסר: "העולם הוא אזור של ג'ונגל נורא. הזהר והישמר לעצמך! חיות טורפות מכל עבר, חושך ותוהו מכל כוון. זהירות, ילדי, הבט כל העת סביב. פן יבולע לך".

ילד שהוריו פוחדים פחד נורא על עצמם, על פי רוב גם דואגים דאגת יתר לו ולאחיו.

ילד כזה גדל מוגבל. הוא לא יכול להתכונן לחיים, קשה לו להתגונן בחיים, קשה לו לשים דברים שקורים לו בפרופורציה, וקשה לו, ממש כך, לנשום.

לא פעם מגיעים אלי הורים עם סיפור על אחד מילדיהם שפוחד מדברים שילדים אחרים בגילו לא יראים מהם. הוא פוחד לנסוע לבדו באוטובוס על אף שהוא בן 13 שנים; הוא פוחד לישון לבדו בחדר על אף שהוא בן 10 שנים; פוחד לרדת לבדו במדרגות, על אף שהמקום מואר, גדוש בילדים ובאנשים; וכך הלאה.

להורים כאלו אני מציעה שיביטו קודם כל בעצמם. עד כמה הם עצמם חרדים. עד כמה הם דואגים. עד כמה הם מגזימים.

אם הם חרדים מדי, שיטפלו לפני הכול בדאגות עצמן, ומהר מאד יגלו שילדיהם אינם חרדים מידי.

דאגנות יתר כלפי הילדים מאפיינת יותר ילד יחיד במשפחה, או משפחה שחוותה אירוע קשה, אבל היא מופיעה אצל כל אחד מאתנו בהזדמנות כלשהי, באופן זה או אחר.

"כל העולם כולו גשר צר מאד, והעיקר לא לפחד כלל" – זה קשה, אבל זה הכרחי.

אנו דואגים לעצמנו ולילדינו, אנו דואגים לכל אשר סביבנו, אבל הדאגה הזו לא תביא לשום מקום. ננסה לנשום עמוק, להתפלל, לסמוך על זה שעליו אנו חייבים לסמוך, ולדאוג פחות.

10 כללי זה"ב לזהירות בדרך ההורות

איך לגרום לעצמכם ולילדכם לדאוג פחות בעולם מלא דאגות?

1. למדו את עצמכם לדאוג פחות, הילד כבר ילמד מכם

הורים דאגנים מגדלים ילדים דאגנים. הורים שכל היום רצים אחרי הילדים בדאגה, גורמים לילדים לחוש רעדה.

ילדים כאלו מצויים כל הזמן בתחושה של "מי יודע מה יקרה עוד רגע...", והאמת, הם ינקו את זה בחלב אמם, לא פלא שהם דאגנים שכאלו...

הורה שדואג מידי לילד, משדר לו שדר: "אני לא סומך עליך שתצליח!", ואז סביר שהילד גם הוא יפחד מפני אי ההצלחה ו... לא יצליח!

2. קחו טעות של ילד בפרופורציה

אם תלמדו את הילד שכל טעות היא סוף העולם, הוא ידאג כל הזמן שלא לטעות, עד שמרוב דאגה לא יפסיק לטעות.

בל נשכח שרוב הטעויות הן טעויות שניתנות לתיקון, ואחרות לא הורגות ולא ממיתות. כשטעות לא הורגת, כפי שידוע, היא מחשלת.

אז בואו לא נעשה עסק מטעויות קטנות, וילדינו לא ידאגו כל הזמן מטעויות עצמם.

3. אל תביאו את הילד פעמים רבות לתחרות עם סביבותיו

התחרות מטילה פחד על הילד, והוא חרד להצליח לגבור. אל תביאוהו לידי ניסיון.

התחרות גורמת לילד להיות כל הזמן בדאגה, כשהילד שואל את עצמו: "איך באמת אוכל להצליח כמו כל חברי במבחן קשה כל כך?", "איך אוכל להצליח לארגן את הבית, כך שימצא חן בעיני אמא?".

4. "דאגה בלב איש ישיחנה"

למדו את ילדכם לפרוק דאגה מלבו. כשפורקים דאגה מהלב, הלב מתפנה לטוב, ואז אפשר לחוש בטוב על אף הדאגה, על אף הבעיה.

ככל שילדיכם יהיו פתוחים יותר, משתפים יותר, מספרים יותר - כך יקל עליהם כל ימי חייהם.

הראו לילדיכם שאתם כרויים לשמוע אותם, שאתם אוהבים שהם משתפים אתכם, שאתם מחשיבים את דבריהם.

5. דאגה, כשהיא סבירה, היא חשובה

לפעמים צריך לדאוג. הדאגה מצביעה לעיתים על מקרה שצורך טיפול. דאגה או פחד מובילים את האדם לחקר האמת.

אולי באמת יש ממה לפחד עכשיו? אולי האדם נמצא על צוק גבוה והוא צריך לפחד לרדת משם בדרך שכל חבריו יורדים, על אף שהם החליטו שזו הדרך הנכונה?

אנשים שיודעים לפחד בגבול, הם אנשים בעלי תושייה, הם כאלו שיודעים לבחון כל נושא לגופו, ולא לעשות שום דבר בגלל שאחרים עושים.

6. הבהירו לילד שקשה לכם – כך ידאג פחות

אם חלילה אתם דואגים "דאגת יתר" כי התמודדתם עם מחלה או תאונה, דברו על כך עם הילד.

במקום להעביר לו את הדאגה, העבירו לו את הידיעה שקשה לכם. הוא ילמד מזה לדבר ולהסביר כשקשה לו.

7. אל תדאגו לילד כשבוכה בגן

האם אתם בטוחים שהוא בידיים טובות? – אם כן, לכו רגועים מהמקום. אם אינכם בטוחים שהוא בידיים טובות, טפלו בזה.

כך, לא תלכו בכל בוקר לעבודתכם כשאתם מודאגים כל כך.

היו בטוחים שהוא במקום נכון, השאירו לגננת לטפל בילד, והתפנו ליתר ענייניכם.

8. דאגו בגבול הטעם הנכון!

איך תדעו אם אתם דואגים "דאגת יתר", או שדאגתכם היא דאגה רגילה?

דאגה רגילה תביא אתכם לחשוב בראש נקי ונכון, ולהגיע למסקנה.

דאגת יתר תעסיק אתכם כל יום, כל היום, וגם אחרי שתגיעו למסקנה ולתשובה, תמשיכו לדאוג.

נטרלו דאגות מיותרות, ותרגישו שהעול הכבד יורד מעל שכמכם, ומפנה מקום לרגשות טובים ונינוחים.

9. תפילה עושה את המלאכה.

במקום לדאוג לילד – הניחו ראשיכם בפרק תהילים. חשבו על המילים, התמקדו בכוונה ותנו לפרק התהילים להרגיע אתכם. התפילה תעשה את שלה, ואתם תרגישו שהוקל לכם עד מאוד.

10. חשבו מה גורם לכם להירגע

אתם מודאגים ממשהו? התכרבלו לכם בשמיכה נעימה, במלמלה חביבה, במעיל שעושה לכם טוב.

בדקו מה גורם לכם, באופן אישי, להרגשה נכונה ונעימה, ופשוט עשו אותו בעבור עצמכם ובעבור בני ביתכם.

להתענג בתענוגים זו אינה עבירה. וזה עוזר לפעמים באופן מופלא להפגת הרגשת דאגה מוגזמת ומיותרת.

שורה אחרונה

דאגנות יתר מחבלת גם במבוגרים הדואגים, וגם בילד שלו דואגים.

שימו יהבכם על ה' אלוקים, הוא יודע מדוע קורים דברים, ולא אנחנו.

סמכו עליו, ותרגישו שאתם הרבה יותר קלילים.

מתוך הספר "להיות הורים מא' עד ת'", מאת מנוחה פוקס, לחצו כאן.