היוצרת של ’משפחה חרדית בקורונה’ נחשפת: "לא חלמתי שזה יגיע לכל כך המון אנשים"

"אני באמת לא יודעת מה יש בסרטון הזה שהפך אותו לכל כך ויראלי", אומרת זהבי סגל, היוצרת של הסרטון 'משפחה חרדית בימי קורונה', אשר חרך בימים האחרונים את הרשת, הועבר במהירות על ודומה כי הגיע לכל מקום אפשרי.

אם גם אתם נתקלתם בסרטון הייחודי הזה והסתקרנתם לדעת מה מסתתר מאחוריו, מציינת זהבי כי גם היא מתקשה להסביר את עובדת היותו כה נוגע ללב. "צילמנו עבור הסרטון את משפחת בלוך - משפחה חרדית סטנדרטית – הורים שעובדים כמורים, עשרה ילדים ודירת ארבעה חדרים. ביקשנו מהם לפתוח לנו את ביתם כדי שנוכל להבין מה עבר עליהם בימי הסגר האחרון. באמת שלא היה שם שום דבר יוצא מגדר הרגיל, אבל כנראה שדווקא הפשטות, האנושיות, וחוסר הרצון להרשים, הם אלו שגרמו לסרטון הזה לעשות את מה שעשה ולהגיע לתפוצה חסרת תקדים".

אתגר של קידוש ה'

מבחינה של זהבי התחיל הסיפור ביום חמישי לפני כשבועיים, בשעה שמונה בבוקר. מנכ"ל מועצת רכסים יצר איתה קשר באופן בהול: "ביום ראשון הקרוב גמזו ומשלחתו  מגיעים לרכסים, חייבים לצלם עבורם סרט, היום", הוא הודיע.

ברגעים הבאים היא כבר הבינה: מדובר בסרט שנועד למטרה אחת ויחידה – להבהיר לפרויקטור הנכבד ולצוות המתלווה אליו את הנחיצות שבפתיחת המוסדות לילדים החרדיים; להסביר באופן המוחשי ביותר את האתגרים הניצבים לפתחה של משפחה חרדית בימי הקורונה, אשר אינם ברי השוואה כלל לאלו של משפחות אחרות.

"כבר אז הבנתי שהולך להיות פה סרט של קידוש השם", אומרת זהבי. "התחלתי להבין שזו יכולה להיות שליחות של ממש, אבל לרגע לא העליתי בדעתי שהסרט יופץ בתקשורת ויגיע לכל מקום אפשרי. מירי בלוך, האמא המופיעה בסרטון, סיפרה לי שפנו אליה אחר כך כמעט מכל גופי התקשורת כדי לראיין אותה ולשמוע על מאחורי הקלעים של הסרט. היא סירבה, כי גם ככה הם מרגישים שנחשפו מספיק, אבל אין ספק שהצלחנו לגעת לאנשים בלבבות, ובימים בהם ההסתה משתוללת, זהו הישג ענק".

אתם מראים בסרטון משפחה חרדית בבידוד, איך זה שהצלחתם להיכנס אליה לבית במצב כזה?

"ההסרטה לא צולמה בתקופה בה הייתה המשפחה בבידוד, אלא ביום של סגר כללי", מסבירה זהבי, אך מדגישה כי כפי שהסבירו לה ההורים, דווקא הזדמן להם להיות במשך החודשים האחרונים מספר פעמים בבידוד משפחתי, עקב כך שאחד מילדיהם הוא בעל צרכים מיוחדים ונחשף במוסד בו למד לילדים שהיו חיוביים לקורונה. "בעקבות כך החליטו ההורים לא לשלוח אותו ללימודים בתקופה זו, מה שכמובן משפיע על חיי היום-יום בבית והופך אותם למאתגרים פי כמה וכמה".

אגב, כפי שגם ניתן לראות בסרטון, מיכאל – הילד המיוחד - הוא היחיד במשפחה שיש לו גישה למכשיר הטאבלט. זהו המסך היחידי שקיים בבית, וגם הוא הוכנס רק בתקופה זו, כדי לאפשר לו תעסוקה בימים כה ארוכים ומשמימים. מעבר לכך, הילדים אינם חשופים כלל למסכים ואת שעות היום הם מעבירים במשחקים פשוטים, בקריאה ובניסיון ללמוד דרך הטלפון, שכפי שמירי, האם, מסבירה, הוא קצת הרבה בעייתי. "אין מספיק מכשירים עבור כל הילדים, הקווים קורסים ומתנתקים, ובנוסף לכל – גם אני ובעלי צריכים להקליט את עצמנו במסירת שיעורים, מאחר ששנינו מורים".

"מיד כשהגעתי לבית גיליתי אווירה כיפית ומאוד חמה", מציינת זהבי, "משפחת בלוך לרגע לא הציגה הצגות, אלא פשוט נתנה לנו לראות את המציאות. כך גם נוכחתי שהמצב הוא בלתי אפשרי. דירת ארבעת החדרים אינה גדולה כלל, ואמורה לאכסן בתוכה גם את שלושת הבחורים הגדולים, תלמידי ישיבת חברון, ששבו הביתה בעקבות הסגר לזמן בלתי מוגבל. הם מנסים לשמור על סדר ולתת לכל אחד את הפינה שלו, אבל אי אפשר להתעלם מהערמות של הבגדים, המזוודות, כלי הנגינה והחפצים הרבים של הבחורים. בנוסף, יש גם את הילד עם הצרכים המיוחדים וכן תינוקת בת חצי שנה שנולדה בגל הראשון של הקורונה. בין לבין יש עוד בנים ובנות בכל הגילים, כל אחד מהם זקוק לתשומת הלב שלו ולמילוי צרכיו. מה שבשגרה רגילה עמוס וכיף הופך לאתגר חייהם. כי כמו שמירי הסבירה כמה פעמים – מאתגר מאוד להיות בבית אחד, שתים עשרה נפשות, ולנסות לתמרן עם המצב. גם בעלה, יעקב, המחיש לנו באופן נוגע ללב עד כמה שהוא משקיע את כל חייו בחינוך, משקיע לשם כך את כל המשאבים ואף משלם למורים פרטיים, אבל במשך כל התקופה האחרונה הוא נאלץ לשבור את הראש ולהבין מה עושים ואיך להעסיק את הילדים, כי אי אפשר באמת ללמוד בלי מסגרת".

דוקו חרדי

איך זה שהמשפחה הסכימה להיחשף באופן כה גלוי? היא לא נבהלה מהחדירה לפרטיות?

"באמת לא היה קל לשכנע אותה", מגלה זהבי, "ברגעים הראשונים לאחר שנכנסתי לבית הרגשתי שבני המשפחה חשים ממש במבוכה, היה להם מאוד לא נעים להיחשף מול המצלמה ולאפשר לה להסתובב במקומות הכי פנימיים ואישיים שלהם. גם מירי עצמה הרגישה מאוד לא נעים לעמוד מול המצלמה, כאישה חרדית היא גם ממש לא התלהבה לחשוף את עצמה. עם זאת, ברגע שהם הבינו שמדובר בקידוש ה' גדול הם מאוד שמחו על כך. מבחינתם הם עשו זאת ממש לשם שמיים".

זהבי מציינת שגם היא אישית הרגישה זכות גדולה להיות שותפה לקידוש ה' שנוצר. "אני חושבת שיש משהו כל כך אוטנטי ונכון בכך שכאשר אנו מביאים משפחה שמייצגת את המגזר החרדי, אנו בוחרים במשפחה שלא מתלוננת ולא מגיעה מתוך תחושה של 'מגיע לנו' או 'תעשו לנו'. משפחת בלוך ממחישה לנו כל הזמן את האמת – 'בחרנו להיות חרדים, אנו אוהבים את זה ולא בדיעבד. פתחנו את ביתנו כדי להראות לכם את המציאות, ממש לא כדי לבכות או להתלונן'".

זהבי מוסיפה שהיא עצמה נמנית גם כן על הציבור החרדי ומגיעה ממשפחה ברוכה של 14 ילדים. "אני מכירה את ההתמודדות הזו מקרוב, אבל בכל זאת מצאתי את עצמי מתפעלת מההרמוניה המיוחדת שיש בבית. אפשר להרגיש כל הזמן איך שההורים רואים את הטוב, רק את הטוב, ואפילו כשהם באים להסביר את תחושותיהם למישהו שלא מבין, הם לרגע לא מתריסים או מאשימים, אלא לוקחים את מלוא האחריות על עצמם. אני חושבת שזה מאוד מיוחד".

ומה תגידי לאנשים שיטענו: "הבאתם משפחה מיוחדת, לא כל החרדים הם כאלו"?

"זה נכון, באמת הבאנו משפחה מיוחדת במינה, אבל יש עוד הרבה משפחות מיוחדות כאלו בציבור החרדי. לצורך הדוגמה, בבניין בו אני מתגוררת יש לפחות שלוש משפחות עם למעלה מעשרה ילדים כל אחת, ואני מרגישה שיכולתי להיכנס לביתה של כל אחת מהן ולהרגיש אותו דבר. ישנו דבר מדהים שאפשר לראות רק במשפחות ברוכות ילדים – את היכולת לוותר על הפינה שלי, לדעת לשתף ולתת, ולא לשמור כל דבר לעצמי. העניין הוא שהמשפחות האלו בדרך כלל אינן נחשפות, לכן הציבור פחות מכיר אותן. זו גם הסיבה שכל כך מרגש לראות את משפחת בלוך".

באופן אישי מציינת זהבי שהיא התפעלה בעיקר ברגע בו שלפו בחורי הישיבות את כלי הנגינה שלהם, והתברר שכל אחד מהם מנגן לפי שמיעה באופן מקצועי על כלי אחר. "ממש יצאתי מכליי", היא מתרגשת, "הבנתי איזו נפש עשירה יש להם, והערכתי כל כך את ההורים שמצד אחד שולחים אותם לאחת הישיבות המובחרות ביותר בציבור החרדי, אך מצד שני לא מונעים מהם להעשיר את הנפש. זהו סוג של פתיחות עם יראת שמיים גדולה ביחד".

לשבור את המחיצות

כפי שזהבי סגל מציינת, כבר מהרגע הראשון היא הבינה שהסרט עומד לעשות קידוש ה' גדול, אך לא שיערה עד כמה. "הייתי בטוחה שהוא יוצג לפני גמזו ומשלחתו ובכך יסתיים הסיפור. אבל מרגע שמישהו העלה אותו לווטסאפ הוא כבר גלש הלאה ולא היה ניתן לעצור את הפצתו. מאותו רגע קיבלנו גל עצום של תגובות מהדהדות שהמחישו לנו עד כמה שהוא פעל את פעולתו ודווקא בימים כאלו של הסתה, נגע בלבבות והצליח ליצור סוג של הזדהות.

"הייתה מישהי שיצרה איתי קשר וסיפרה שהיא מתגוררת בבית שמש, באזור מעורב. לדבריה, עד היום היא פחדה לצאת מהבית, כי הרגישה את המבטים שננעצים בה. 'מהרגע שראיתי את הסרט התמלאתי בגאוות יחידה ואני כבר לא חוששת יותר', היא אמרה לי. הייתה גם מישהי מרמת אביב ג' שביקשה להעביר את הסרטון למכריה, וציינה כי הוא שובר מחיצות.

"זה לא שאני חושבת שאנחנו אלו שנגרום באופן פלאי לעצירת ההסתה ולהשכנת השלום בין כל הציבורים בישראל", מדגישה זהבי, "אבל אני בטוחה שתמונה שווה אלף מילים וסצנה בסרט שווה אפילו עוד יותר. את הצעד הראשון בהפלת המחיצות כבר עשינו, כעת צריך לחשוב איך פועלים הלאה".