הרב ראובן אלבז: כך הגיע הגנב להחזיר לנשדד 5 לירות סטרלינג

ביום השלישי למילת אברהם הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה, ואברהם הצטער על כי נמנעה ממנו מצוות הכנסת אורחים, מצוות החסד שכה אהב.

"וישא אברהם... והנה שלושה אנשים" - אברהם לא ידע כי מדובר במלאכים, האורחים נראו בעיניו כערביים המשתחווים לאבק רגליהם, אך אברהם אינו מהסס, כה שמח הוא בחסד שהזדמן לפתחו. מיד כאשר מבחין בהם "וירא וירץ לקראתם" - אברהם אבינו ראה את הערביים ורץ לקראתם, הוא לא התחשב בחולשת גופו – אדם בן תשעים ותשע, לאחר ניתוח קשה, בחום לוהט, רץ בזריזות לקראת עובדי אלילים!...

נכון, הם עובדי עבודה זרה, משתחווים לאלילים ולאבק רגליהם, רשעים גמורים! אך אברהם אבינו, מפיץ האמונה הגדול ביותר, מלמדנו מהו היחס הראוי לכל אדם, והיאך היא הדרך לקירוב רחוקים.

עלינו לכבד אף את הרחוקים ביותר, לנהוג כלפיהם ביחס מקרב ומחבק, להראות להם עד כמה חשובים הם בעינינו - "וישתחו ארצה... אם נא מצאתי חן...". הדרך להצלחה בקירוב היא על ידי מילה טובה, חיבוק, נישוק, הרעפת חום ואהבה.

ביחסינו לרחוקים משמירת תורה ומצוות יש לדעת לחלק בין שני עניינים: מחד גיסא יש להיזהר לא ללמוד ממעשיהם הרעים, לשמור על ריחוק שישמר אותנו מן הקלקול והכיעור, ומאידך גיסא אין לזלזל בהם ובצלם האלוקים שבהם, אלא לקרבם בעבותות אהבה.

אתם עושים לי טובה...

אברהם נהג באורחיו בכל הידורי הכבוד, והעניק להם תחושה שהם גומלים עמו חסד עצום.

הוא פונה אליהם בכבוד: "אדני" - אתם האדונים שלי, כל ביתי לרשותכם, ומתחנן בלשון רכה: "אם נא מצאתי חן בעיניך, אל נא תעבור מעל עבדך...". איני עושה לכם טובה, אלא אתם עושים לי טובה.

מיד הוא שולח את שליחו להגיש להם מים לרחוץ את אבק רגליהם, "והשענו תחת העץ" - תנוחו מעט... וכיוון שאני יודע שאתם ממהרים, אני מבטיח לא לעכב אתכם; "וימהר אברהם האהלה" – בזריזות הוא מביא לחם, חמאה וחלב, שרה ממהרת ללוש ולעשות עוגות, ואברהם מזדרז אל הבקר להכין לאורחיו את הבשר המשובח והרך ביותר.

"כי על כן עברתם מעל עבדכם". כאשר אדם גומל חסד עם הזולת, הטוב ביותר הוא להעניק לו תחושה כי המקבל הוא זה המיטיב עם הנותן.

כוחן של מחמאות ומילים טובות

סוחר יהודי המתגורר באנגליה קיבל סכום עתק של מיליוני לירות סטרלינג בעסקה מוצלחת שביצע.

הוא יצא ממקום ביצוע העסקה כשארנק הכסף בידיו, והנה לקראתו חבורת גנבים אלימים, שהתחקו אחר העסקה בדרכים שונות וארבו לו בפינת הרחוב, ובנשק חם ואקדחים שלופים צעקו לעברו קריאה מקפיאה: "עמוד!".

אך הסוחר הפיקח לא איבד עשתונותיו. את פחדו הנורא כלא בלבו פנימה, ובשלווה מדומה התבונן בקבוצת הפורעים וראה כי אחד השודדים נותן את ההוראות, ושאר חבריו נשמעים לדבריו ומכבדים אותו.

היהודי הסיק כי הוא ראש החבורה, ופנה אליו: "האם אוכל לשוחח עמך ביחידות?".

מנהיג השודדים לקחו הצדה בפראות, כשאקדחו מכוון אל היהודי.

לתדהמתו של השודד האכזר, פתח הנשדד ברוגע, כשחיוך נעים על שפתיו: "התבוננתי בך והבחנתי, כי פניך מעידות שהנך אישיות מיוחדת, יש בך נשמה רחמנית, שמתי לב כי טבועות בך תכונות של מנהיג, אתה מתנהג בגינוני כבוד, וזאת בנוסף לרמת המשכל הגבוהה שבה ניחנת...".

לאחר שבחים אין סוף עצר היהודי, ופנה אליו בנימה רכה ומרחמת: "אני רואה שהנך זקוק לכסף. האם תוכל לומר לי לשם מה נחוץ לך ממון, אולי בשביל שתייה?".

והנה זה פלא, השודד הקשיב לדבריו ונענה: "צדקת! איני יכול בלי הטיפה המרה! בכל ערב אני חייב להיכנס לבר ולשתות עוד ועוד!".

שאלו היהודי: "באיזה סכום הנך קונה כל ערב?".

"חמשה סטרלינג".

הוציא הסוחר מארנקו שטר בן עשרה סטרלינג, ובקול רך הוסיף: "הנה לך סכום שיספק אותך בשפע. אתה בן אדם יקר וטוב, ואין זה מתאים לך לפעול בדרכים שאינן הגונות".

הסוחר המפוחד לא האמין לנס הצלתו: תיכף ומיד רמז המנהיג לבני חבורתו, והם עזבו את המקום והסתלקו, בלי לנגוע בסכום הכסף העצום! הוא ניצל משוד נורא, שבמקרים רבים מסתיים במוות!

בבוקר המחרת, ביוצאו מבית הכנסת לאחר תפילת שחרית, הבחין בבהלה במנהיג חבורת הגנבים. הסוחר החל רועד בכל גופו, שיניו נקשו זו לזו, והוא לא ידע להשית עצות לנפשו...

והנה ניגש אליו השודד: "שלום, מה שלומך?", ולהפתעתו, הושיט לו חמישה סטרלינג ואמר: "סליחה, אתמול בערב נתת לי סכום כפול מהנצרך לי, רכשתי שתייה כהרגלי, ובאתי להחזיר לך את העודף".

היהודי עדיין לא הבין את המתרחש, והגנב הסביר לו: "אתה שינית את כל מהלך חיי!".

"מאז ילדותי המוקדמת לא שמעתי מילה טובה אחת אודותי. מעולם לא אמר לי איש כי אני אדם יקר, שהנני בעל לב טוב או שיש לי נשמה מיוחדת. בכל הזדמנות שמעתי הערות, גערות, פגיעות ונזיפות: 'אל תעשה כך!' 'אתה טיפש!', 'לא יוצלח שכמוך!'...

"בדבריך אמש", המשיך הלה את סיפורו, "היית האדם הראשון בחיי ששיבח אותי והחמיא לי. המשפטים החמים שאמרת לי הפתיעו אותי וחדרו ללבי. שינית את חיי! נעשיתי בן אדם אחר! איני מתאים להיות גנב ושודד!".

הוא הישיר מבטו אל היהודי ואמר: "לכן חקרתי אודותיך וחיפשתי אותך כדי להחזיר לך את כספך, כי הרי איני גנב!".

בכוח כמה מילים טובות לחולל מהפך אדיר!

מענה רך ישיב חמה

רוב אנשי העולם מתמקדים בחסרונות הזולת. בכל הזדמנות ממהרים הם לבקר את העומד מולם: את ילדיהם, את בן או בת הזוג, את השכנים והמכרים... "למה קנית?", "למה הלכת?"... אך ההערות הללו אינן מועילות, הן לא בונות ולא מתקנות, אלא אדרבה, הן מזיקות והרסניות לסביבה כולה, לאווירה ולטיב היחסים...

אם נתמקד בטוב, במעלות הזולת, ונעלה אותן על נס - נצליח הרבה יותר!

אחד הבחורים הגיע לישיבתנו לאחר שסיים את שירותו הצבאי, כיון שחש צורך להתמלא ברוחניות.

כאשר שמע על כך אביו הוא כעס מאד, ולא חפץ להכירו ולשוחח עמו!

באחד הימים התקשר האב, ברצותו לשפוך זעמו על רבו של בנו הסורר...

לשמע קולו של האב הקוצף נעניתי בהתלהבות עצומה: "אתה זכית להיות אביו של הבחור היהלום הזה! הקב"ה נתן לך בן נפלא, מרגלית המאירה את העולם! כנראה אינך יודע איזה עתיד מצפה לבנך, ומה הוא יכול להשיג! אשריך וטוב חלקך!".

המילים החמות פעלו בצורה פלאית וחוללו נס גלוי: האב נעשה בן אדם אחר! באותו יום צלצל לבנו, וסיפר  לו בהתרגשות על דברי הרב. "לא ידעתי שאתה כה מיוחד!"... לאחר מכן הגיע לבקר את בנו, וכשראיתיו מיהרתי לקראתו, חיבקתי אותו והודיתי לו בחום ובאהבה: "תודה רבה! הבאת לי מתנה מיוחדת! אני משתעשע בבנך יום יום, נהנה ממנו".

האב המאושר פנה לבנו: "בני היקר! כל מה שהיה בינינו עד היום - בטעות יסודו. לא ידעתי עד כמה הנך מיוחד. שמח אני לספק לך את כל צרכיך, אל תדאג, שב ותלמד!.

"באמת", המשיך האב, "שמתי לב לשינוי שהתחולל בך מאז הלכת לישיבה, עד כמה הנך מכבד אותי - אתה קם בפני וממהר למלא כל בקשה שאני מבקש ממך, בעוד שבעבר היית מנסה להתחמק... אתה מחפש כל הזמן הזדמנויות לסייע ולעזור, מדבר בכבוד, מבקש סליחה ומתנצל"...

זוהי דרך הקירוב שהנחיל לנו אברהם אבינו, הדרך שמפצחת אף את האגוז הקשה ביותר, הדרך המובילה להצלחה ולשמחה. דיבור בכבוד, גמילות חסד מתוך הרגשה שהזולת עושה לי טובה, ומילוי צרכי החבר בצורה מושלמת ומבינה.

(מתוך "משכני אחריך" בראשית, חלק א').