היהודי החרדי שאל את בנו של ראש הממשלה, אריאל שרון: "האם לאבא שלך יש שישים צאצאים שיכולים להתפלל עליו?"

בחודש אלול תשע"ז מלאו י"ב חודש להסתלקות הרב ישראל דוד ברינגר זצ"ל מבני ברק. הרב דוד ישראל ברינגר הותיר אחריו משפחה ענפה ותלמידים רבים, שטעמו באמצעותו את ניחוח הדור הקודם.

תקראו סיפור: לפני תשע שנים הרב ישראל דוד לא חש בטוב. הוא הובהל לבית החולים, שם הכניסו אותו בבהילות היישר ל'טיפול נמרץ לב'. במחלקה הוכח שמצבו חמור מנשוא. טיפלו בו במסירות וביעילות, אולם צוות בית החולים הגיע למסקנה כי מצבו על סף מוות. המשפחה לא הייתה מודעת למצב הכל כך חמור של אביהם.

מנהל המחלקה החליט לקרוא לרבנית ולבן שליט"א, שהיו שם לצד אביהם, כדי להודיע להם את חומרת המצב.

הוא הכניס אותם לחדר, בו שהו גם סטודנטים לרפואה, שהיו אמורים ללמוד וגם לראות את הפינה הקשה הזו: כיצד רופא מודיע למשפחה על המצב האנוש של ראש משפחתם.

הוא ביקש מהאישה ומהבן לשבת, והחל להסביר את המצב המסובך מאוד בו שרוי אביהם. הוא דיבר בנימה רצינית ובכובד ראש, ואט-אט, שלב אחרי שלב, הגיע בסוף לסיכום: "'יש לו כמה שעות לחיות'...

הבן שליט"א, ת"ח ותיק, שאל: "האם אפשר רק להבין קצת או לשמוע על סיכויים ועל אחוזים – כמה סיכויים בכל זאת יש לאבא לחיות, חמישה אחוזים, עשרה?".

הרופא פכר את ידיו: "זו לא שאלה של אחוזים, ולא כדאי סתם לתלות תקוות. המצב קשה. מאוד".

הרבנית שאלה: "אבל הוא ערני מאוד, וגם משוחח אתנו?!".

הרופא הסביר: "הוא יכול לדבר אתכם, ולפתע ממש – למות. מצבו חמור. מאוד".

הרבנית יצאה החוצה ופרצה בבכי. "ואני", מספר לנו הבן שליט"א "הודעתי לאחי ולאחיותי שיעוררו בתפילות, וגם, שיידעו היטב את המצב האמתי של אבא".

ההלם הפתאומי היה גדול, והצער והדאגה - בכפלי כפליים. כמה אחים הגיעו לבית החולים פשוט כדי לעמוד לא הרחק מהאב הגדול בעת צאת נשמתו (אחד מהם הגיע עם הספר "גשר החיים" כדי לדעת בדיוק את הנוסח והפסוקים שאומרים בעת יציאת נשמה). נקל לשער את התחושה.

למעשה. לאחר שלושה ימים ושלושה לילות בטיפול נמרץ פלוס שני ימים נוספים במחלקה, אבא זצ"ל כבר עמד על סף שחרור מבית החולים; מצבו התייצב והוא התחזק, ברוך ה'.

ואני מספר לך כעת על היום החמישי, שהרופא הודיע על שחרורו לביתו...

רציתי לספר לך את עיקרו של הסיפור: בשעת השחרור, שוב במקרה, הייתי אני זה שהייתי לצדו של אבא, ואז שוב פגשנו את מנהל המחלקה, שחתם על השחרור.

לפתע פנה אלי הד"ר מנהל המחלקה ושאל: "סלח לי, האם אתה היית כאן בחדר לפני חמישה ימים?".

השבתי בחיוב.

הרופא חייך בשביעות רצון ואמר: "אתה רואה? הצלחנו, מי כמוך זוכר ויודע את המצב שהיה...".

שאלתי: "כמה אחוזים באמת היו לו לחיות אז?".

"תראה, בכזה מצב שהוא היה בו, נכנסים לכאן אלפים ויוצאים יחידים, אולי עשרות, כך שלא נתתי לך שום אחוזים וסיכויים, ובאמת לא רציתי שתתלה תקוות שווא, אבל אתה רואה – הצלחנו!".

שאלתי את הרופא: "כבוד הדוקטור, האם ברשותך, אני יכול לספר סיפור?".

"בבקשה וברצון!". הרופא התיישב, ובבקשת סליחה מאבא, שישב אתנו בחדר פתחתי בסיפור: "מספרים, כי כאשר ראש הממשלה, מר אריאל שרון, נכנס למצבו הקשה, מצב התרדמת הממושכת, פנה בנו של שרון לרופאים ושאל בגילוי לב: 'האם בכלל היה אי מי שהיה במצב של אבי ויצא ממנו לחיים, או שאין כזו חיה ואין כזה דבר, היינו, שלהוציא את אבי מהתרדמת זה כמו להוציא מת מהקבר?'

"הרופא ענה לו, כי בהיסטוריה של המחלקה הייתה כאן פעם אחת שיצאו מהמצב הזה. הרופא חיטט במחשבים והעלה את שמו וכו'. הוא מתגורר בירושלים בשכונת גאולה.

בנו של ראש הממשלה שמע, התרגש, ופנה לדרכו לחפש את כתובתו של האיש בן השבעים פלוס מינוס. הגיע לבית, דפק על הדלת וביקש להיכנס.

"'בבקשה!'

"'אני בנו של ראש הממשלה, אריאל שרון. שמעת בוודאי כי אבי חולה כבר זמן ממושך. ניסו ומנסים בכל הדרכים האפשריות לעוררו ולתת לו מזור ותרופה, אך עד כה – לשווא. לטענת הרופאים, אתה – שתהיה בריא - היית במצב שלו, היית כבר במוסד שיקומי כ'צמח' וכנטול הכרה, ובכל זאת בסופו של יום התעוררת וחזרת לחיים, כפי שאני רואה אותך כאן מושך קצת את עצמך, אבל חי ונושם, בריא ושלם.

"'מה עשית? מה עשו לך? אולי ואולי יש בידך להחכים אותי במה שאנחנו לא יודעים, שמא תהליך מסוים שעבר עליך ובית החולים בו אבי שוהה – לא מודע לו?'.

"שקט שרר בבית הירושלמי הפשוט והצנוע.

"'היה משהו' אמר ר' יודל. 'באמת היה לי נס גדול. אכן עשו גם עשו משהו, אבל מה שעשו למעני, אבא שלך לא יוכל לעבור את זה...'.

"בנו של אריאל שרון חייך: 'אבא שלי יכול לעבור הכול, יש לו כוח, ויש לנו אפשרות להעביר אותו את הכול, וגם לא חסרה לנו שום אפשרות!'.

"'אני אומר לך, שהתהליך שעבר עלי לא רלוונטי לאבא שלך, לא מציאותי!'.

"'כראש ממשלת ישראל אני יכול להעביר אותו לכל מקום רפואי בעולם ולהביא לכאן את כל רופאי תבל. לא חסר לנו כלום, אתה פשוט מצחיק אותי, סליחה שאני מתבטא כך', כעס מעט בנו של ראש הממשלה.

"ר' יודל התעקש: 'התהליך שעבר עלי, ונולדתי מחדש, זה ממש לא מציאותי לאבא שלך, ראש ממשלת ישראל!'.

"'כן רלוונטי, לא רלוונטי - בבקשה תאמר, תספר, ושלום על ישראל!'.

"היהודי הרצין, ושתי דמעות גדולות זלגו מעיניו: האם יש לאבא שלך שישים צאצאים - בנים ובנות ונכדים, שפשוט יבכו ויקרעו שערי שמים בתפילות כדי שאבא שלהם יישאר בחיים?! שסבא שלהם ישוב הביתה?! הם התפללו מכל הלב - כל הצאצאים! האם לאבא שלך יש האפשרות הזו כעת?!'.

"עד כאן המעשה, שהיה או שלא היה, אבל כך שמעתי" – אמרתי למנהל המחלקה.

ועתה הגבהתי מעט את קולי ופניתי אליו: "הפרופסור לא נתן אפילו סיכוי קלוש לכמה שעות של חיים! דע לך, כי לאבא שלי, שיהיה בריא, היושב כאן לצדנו ושומע את מה שאני אומר לך, לאבא היקר שלי יש יותר ממאה ושלושים צאצאים, שקרעו שערי שמים בחמשת הימים האחרונים. הם בכו והתפללו לקונה שמים וארץ, הרופא כל בשר ומפליא לעשות – שיחוס וירחם על אבא, על סבא היקר שלהם, ואתה אומר 'הצלחנו'?!... הצלחנו?!".

מנהל המחלקה קם על רגליו ואמר: "ניצחת!", ונפרד מאבא וממני בתקיעת כף ידידותית, בהתרגשות מרובה ובברכת חיים ארוכים ("מוסף שבת קודש, יתד נאמן").

 מתוך הספר "102 סיפורים ששינו לאנשים את החיים" של הרב צבי נקר. לרכישת הספר, לחצו כאן.