איך הנחש לא מכיש את עצמו? 5 נקודות למחשבה

איך בעלי חיים ארסיים לא נפגעים מהארס שלהם?

נחשים מכישים, צפרדעים ארסיות, עכבישי רעל, חיפושיות מפציצות ועוד. יש בטבע המון יצורים מופלאים ומסוכנים מאוד - בעלי חיים ארסיים המשתמשים בארס ורעל בכדי להגן על עצמם מטורפים, או כדי להמם וללכוד את הטרף שלהם.

נשאלת השאלה, כיצד בעלי חיים ארסיים אינם פוגעים בעצמם? איך הארס לא פוגע בבעל החיים הארסי?

שיטה אחת היא אחסון בטוח של חומרי הרעל הללו. בעלי החיים הארסיים מתגוננים מהארס הנמצא בגופם באמצעות ייצורו ואחסונו באיברים ייעודיים, המונעים מגע שלו עם שאר מערכות הגוף. אצל הנחש, למשל, זה קורה באמצעות תא בגוף המכיל את הארס והוא בעל יציאה אחת בלבד (לכיוון התוקף).

השיטה השנייה להגנה היא פיתוח של "תנגודת" לחומרים הללו,מעין חיסון המאפשר לבעלי החיים להתמודד עם חומרים מסוכנים בגופם, מבלי להיפגע מהם. אם בעלי החיים הארסיים מחדירים את הארס כדי לצוד טרף, עליהם למצוא דרך להתגונן מפני הארס שהם עצמם הזריקו לו. לבעלי חיים כאלה יש בדרך כלל אנזימי עיכול המיועדים לפירוק הארס של עצמם, כך שחלבוני הארס מתפרקים כבר בתהליך העיכול, ואינם מגיעים לדם ומסכנים את הטורף. אלמלא הייתה להם התאמה כזו, הם לא היו חיים. כך תמצאו, למשל, בגופם של נחשי צפע, חלבון המנטרל את הארס.

רעל או ארס הם ממנגנוני ההגנה וההתקפה היעילים והמופלאים ביותר בטבע.אזמיהו ה"מדען" שיצר את הנוסחה הכימית הרעילה הזו בגופם של בעלי החיים הארסיים, ואת הנוגדנים שלו בהתאם? מיהו ה"כימאי" שטבע את המינון המדויק הזה? מי "רקח" את הארס המסוגל להמית פיל בהכשה אחת? ישנן אינספור דוגמאות פלאיות מעולם החי. ואני שואל: האם במוחם הקטנטן של אותם בעלי החיים הארסיים (נחש, עכביש, חיפושית ועוד), יש ''שכל'' לשמור על חייהם בצורות כה מתוחכמות - או שהדבר מעיד בבירור על הבורא, שצייד אותם בכל הדרוש להם, וטבע בהם את האינסטינקט להשתמש בציוד זה?...

מילה אחת שמעידה שאנחנו העם הנבחר! 

אם אומר לכם שיש מילה אחת, מילה אחת שמעידה שאנחנו העם הנבחר, מילה שמוכיחה שהעם היהודי ממשיך את דרך האבות, מילה אחת שמעידה שכל אומות העולם גם מכירים בכך, לרוב, אפילו מבלי לשים לב לכך?

לא התבלבלתי. המילה היא אַנְטִישֵׁמִיּוּת. מונח שפרושו - שנאת יהודים או שנאת ישראל.

רגע, מה הקשר אנטי ל" שמי"? למה העולם לא מבטא מונח זה בשם "אנטי יַהוּד" / אנטי ג'וּייש" או כל מילה אחרת שמזכירה יהודים? זה לא מוזר בעינכם שכל אומות העולם, ללא יוצא מן הכלל, מגדירים שנאת יהודים במונח אנטי שמי? ומה הקשר בין הפירוש המילולי של המונח "נגד השֵמִיִים" - דהיינו שנאת כל בני הגזע השֵּׁמִי, לשנאת יהודים?

אלא כל אומות העולם יודעים, מה שאנחנו לצערי לפעמים שכחנו. אנו היהודים "שמים", כי אנו הולכים בדרכו של "שֵׁם".

שֵׁם היה בנו של נוח, אח של חם ויפת. שֵׁם היה תלמיד חכם גדול, שהקים את ישיבת "שם ועבר" לאחר המבול, בה למדו אברהם יצחק ויעקב. התורה מלמדת אותנו שבני ישראל נחשבים לממשיכי דרכו של שם: "וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר, אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל" (בראשית י', כ"א).

מה שמפתיע, שגם הגויים בחרו לכנותנו בשם שמעיד על נאמנותנו ושייכותנו לדרך האבות. אנחנו היהודים נקראים בעולם "בני שֵׁם", דבר שמעיד לתפיסתם שאנו למעשה העם היחיד שממשיך את דרך האבות הקדושה בנאמנות מזה אלפי שנים ולא סטה לעבודת אלילים ותרבויות זרות.

מרתק לצפות כיצד בורא עולם מכוון את ההיסטוריה באופן כזה, שאפילו אומות העולם יכנו אותנו בשם "שמים", ויגדירו את שנאתם אותנו בשם "אנטישמיות". באופן מוזר ותמוה זה, מעידים כל העמים על כך, שהם לא מגדירים את עצמם תחת הזהות האלוקית, ולא חשים נאמנות לדרך אבותם, אלא רק העם היהודי...

מהנדס האדם

ידוע שגוף האישה ותפקודו שונה משמעותית מגוף הגבר.

לאישה מבנה אגן רחב וכתפיים צרות, ואילו לגבר כתפיים רחבות ואגן צר. המבנה האנטומי הנשי  -  אגן רחב, רגליים קצרות - תורם ליציבות גדולה יותר ולשיווי משקל טוב יותר. ואני שואל למה? מה ההיגיון בזה? למה האישה צריכה יותר יציבות ושיווי משקל מאשר הגבר? הרי האישה נמוכה מהגבר ובעלת משקל גוף נמוך יותר מהגבר?

התשובה פשוטה. מבחינה פיזית, הקב"ה ברא את האישה כדרך שבונים בניין - עם בסיס רחב מלמטה והולך ונהיה צר כלפי מעלה, כדי שיהיה יציב ויהיה כובד המשא על הקרקע ולא על הקירות. כך הקב"ה בנה את האישה, רחבה מלמטה וצרה מלמעלה, שלא תכבד על גופה נשיאת העוברים (בראשית רבה י"ח, ג')...

כלומר, האישה שנושאת ברחמה עובר, נדרשת "לסחוב" משקל של עשרות קילוגרמים לתקופה ממושכת, לשם כך, בורא עולם ברחמיו וברוב חסדיו, "הינדס" את גופה באופן שתיטיב עמה, ולא תכבד עליה נשיאת העובר.

תנו לגבר לסחוב בבטנו כמה קילוגרמים נוספים, ותראו כי יציבותו מתערערת מיד... אזמי הנדס את גוף האישה באופן שיטיב עמה, ולא תכבד עליה נשיאת העובר?

חוטבי עצים

שאלה. האם לדעתכם יש סיכוי שיצור חי כלשהו יהיה מסוגל לדפוק את ראשו בצורה חזקה ומהירה מאות פעמים ביום בעץ, והוא לא יסבול מכך מזעזוע מח? ולא רק, אלא שדפיקות אלו אף מועילות ומשרתות אותו בחיי היומיום? האם הגיוני?

תכירו את הנַקָּר, ציפור שנקישות ראשה בעצים הן עניין של שגרה יומיומית: הנַקָּר קודח בעצים (לרוב עצים רקובים או זקנים) כאשר הוא מחפש אחר מזונו - זחלים של חרקים, חוטב קן, או מכריז על נחלה / טריטוריה שלו.

הנַקָּר מקיש במקורו על הגזע, עוצר ומקשיב... הוא מנסה להאזין לתזוזתם של חרקים בתגובה לנקישות, ובנוסף הוא יכול לדעת, על פי ההד המתקבל מהנקישה, אם יש מחילה של זחל מאחורי הקליפה. ברגע שהוא שומע תזוזה, או מאתר מחילה, הוא קודח בקליפת העץ-בחוזקה ובמרץ, חושף את המחילה ושולף את הזחל העסיסי בעזרת לשונו הארוכה.

אם כן, כיצד הנַקָּר לא חוטף כאב ראש מהנקישות החזקות והמהירות שלו בעצים? שימו לב לפלא הבא: לנַקָּר עצמות ספוגיות בגולגולת, שהמבנה המיוחד שלהן משמש כבולם זעזועים ומאפשר לנַקָּר לעמוד בלחץ הרב של הניקור על ראשו.

ובכלל, מבנה ראשו של הנַקָּר מותאם לקידוח גזעי עצים: כאמור, בגולגולת מצויים בולמי זעזועים המגנים על מוחו מהמהלומות החזקות, המקור ארוך וחזק, ושרירי הצוואר מפותחים. שליפת החרקים נעשית בעזרת לשון מיוחדת במינה - ארוכה פי שניים מקוטר הראש, דביקה ובעלת זיזים.

ואני שואל, מי לימד את הנַקָּר, ציפור קטנה זו, שגודלה כ-20 ס"מ ומשקלה כ-70 גרם, לחטוב עצים? מי יצר התאמה כה מושלמת בין מבנה גופו וראשו של הנקר לתפקודו? ומי הוא "מנתח המח" שהתקין "בולמי זעזועים" בראשו של הנקר?

"קַוֵּה אֶל־ה', חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ, וְקַוֵּה אֶל־ה"

כיצד יכול אדם לחזק את עצמו להמשיך להתפלל פעם אחר פעם, אחרי שראה שלכאורה לא נתקבלה תפילתו?

כל אדם צריך לדעת שאף תפילה לא הולכת לאיבוד, כי ה' שומע תפילת כל פה. כל תפילה ותפילה שאדם מתפלל ודאי מתקבלת בשמיים, והסיבות מדוע אין אנו רואים תוצאות מידיות לתפילתנו הן מגוונות. הרב שלום הרוש, בספרו "בשדי יער" (מומלץ מאד) מזכיר כמה מהן, בשביל שיהיה לאדם חיזוק בעת הניסיון, ביודעו שיש בעניין התפילה הרבה דברים נסתרים.

ראשית, לכל תפילה יש הזמן שלה: צריך לדעת שלכל תפילה יש הזמן שלה. יש תפילה שנענית אחרי 40 יום, יש תפילה שנענית אחרי עשרים יום, יש תפילה שנענית לשלושה ימים...

שנית, זהו ניסיון: מאחר שאין אדם יכול לדעת מתי קבעו בשמיים שתתקבל תפילתו, צריך הוא לרצות להתפלל כמה תפילות שנדרש שיתפלל, ולקוות עד שיתנו לו את מבוקשו, וזה הניסיון שלו. לאמיתו של דבר, זה רק לטובתו שמתעכבת קבלת תפילותיו, כי ה' יודע מתי טוב שבקשתו תתמלא. לכן צריך להתחזק באמונה שה' אוהב אותו, ועושה איתו את הדבר הטוב ביותר, ולהמתין ולהמשיך להתפלל, ולא להתייאש מהתפילה, חלילה.

מה גם, שאם אדם היה מתפלל ותכף מיד בקשתו הייתה נענית - היכן היתה הבחירה?

שלישית, הצאצאים נהנים מכך: תפילתו של אדם אינה חוזרת ריקם. אם איה מתקיימת בו, היא מתקיימת בזרעו. כלומר שלפעמים אדם מתפלל הרבה ואינו רואה שום תוצאות, ונדמה לו שהתפילות שלו הלכו לאיבוד. אבל אין הדברים כך כלל, אלא תפילתו שמורה לזרעו אחריו, ובזכות תפילותיו יבואו טובות וישועות לצאצאיו, ישועות שהם בעצמם לא יבינו מדוע זכו להן ובטח לא יעלה על דעתם שעמד אחד מאבותיהם והרבה בתפילה, ובכה ואולי גם הצטער, וחשב שאין תפילותיו עושות פירות, והם נהנים מתפילותיו עתה.

רביעית, המרה: לעיתים אדם מתפלל על דבר אחד, ונותנים לו דבר אחר. כלומר, לעיתים אדם מתפלל על דברים מסוימים שהוא מרגיש שהם נצרכים לו יותר מכל, אולם בשמיים רואים שהוא יכול להסתדר בלי הדברים שהוא מבקש עליהם, אבל ישנו דבר אחר, גדול מאד, שהוא צריך אותו מאד, או שרואים שיש עליו גזרה קשה שהוא בכלל לא מודע לה, וברור שהוא זקוק לישועה בעניין זה הרבה יותר מאותם הדברים שהוא מתפלל עליהם. לכן לוקחים את אותן תפילות שהתפלל, ועם כל התפילות הללו נותנים לו את הדבר הגדול שהיה צריך באמת, או שמבטלים לו את אותה גזרה גדולה שהיתה תלויה מעליו. נמצא כי תפילתו פעלה פעולה גדולה מאד, אלא שזה בלי ידיעתו.

העיקר להתחזק באמונה פשוטה שהתפילה תמיד פועלת ואם לא ראית תוצאות, תדע שיש לזה סיבה טובה, כי כל מה שמגלגלים משמיים הכל לטובה. צריך אדם להתחזק ולהאמין שברגע שפותח את פיו ומתפלל, כל מילה שאומר מתקבלת ופועלת את פעולתה. צריך האדם להאמין בתפילתו תמיד, ולא יתן לשום מחשבה לגרום לו להיחלש מן התפילה.