"תקופה מאתגרת, אך תורמת ומצמיחה": איך מחזקים את הזוגיות בתקופת הקורונה?

תקופה מבולבלת. בידודים וסגרים מתרגשים עלינו לסירוגין, עסקים סגורים ואי וודאות מכביד. כל יציאה הופכת לסימן שאלה, ואפילו בני משפחה אהובים ותומכים נותרים הרחק, בשם חובת הזהירות. במשך תקופה כה ארוכה, כל הקשיים הללו מתנקזים ומצטברים בקן הפרטי של כל אחד ואחת. הבית, במקום להיות אי של שלווה הפך למקום מסוגר ומבוצר, האוצר בחובו התמודדויות חדשות בניחוח קורונה.

האם אפשר לנצל את התקופה יוצאת הדופן לשיקום וחיזוק הקן? חני מזרחי, מאמנת ליצירת זוגיות יציבה ומאושרת, מנחת הורים ומדריכת כלות מוסמכת, מאמינה שכן. "זוהי תקופה מאתגרת לכולם, אך דווקא בימים האלו ניתן להעצים את הזוגיות ולהתקדם בצוותא. זו עבודה לא קלה, אך גם תורמת ומצמיחה. והרי זו עבודת החיים של כולנו".  

אתגרי הקורונה

אילו קשיים בזוגיות מתפתחים דווקא בימים אלו?

"כל זוג והאתגרים העולים בשלב שלהם בחיים. הזוגות הצעירים חוו קשיים גדולים בעיקר בתקופת הסגר, כאשר הם היו סגורים בבית, ביחידה קטנטונת או במחסן. ברוב המקרים, לא מכירים אחד את השני, לא רגילים לחגוג יחד, ללא שגרה וללא תעסוקה הגיונית, שוהים ימים ארוכים ללא אף נפש חיה נוספת. רבים מהם מאותגרים עד עכשיו כשאין אפשרות לבקר את ההורים המבוגרים, והזוג הצעיר נותר להתמודד ללא תמיכה משפחתית. כך, חג אחרי חג אחרי חג, הם לבדם, עם הרגלי חיים חדשים ולא מוכרים, וללא פינה קטנה של פרטיות לכל אחד מהם בפני עצמו.

"גם הזוגות המבוגרים חשים בודדים מאד בימים האלו, כאשר ילדיהם לא יכולים להתארח אצלם. לאחר שנים שהם רגילים לארח בחגים ובשבתות, ליהנות מהמולת ילדים ומהסחות דעת תדירות, הם מוצאים פתאום את עצמם רק שניהם לבד. זו זוגיות חדשה ואחרת ממה שהורגלו בשנים האחרונות. ויש גם רגשות לא נעימים כמו פחדים וחרדות, לצד געגועים לילדים. בנוסף לכך, מוטל עליהם עול טכני חדש, כאשר אין עזרה פיזית מהילדים, וכל הקניות, הניקיונות וניהול הבית מתבצעים על ידי זוג מבוגרים עייפים ולא ממש בעלי כוחות.

(צילום: shutterstock)

"זוגות 'באמצע החיים' עם ילדים עוברים קושי מסוג הפוך: הילדים בבית כמעט בלי הפסקה, תלוי בבידודים, בקפסולות ובסגרים. הם לא מוצאים כוחות, זמן ופניות להשקעה בזוגיות. העומס הטכני, המולת הילדים, האווירה המבולבלת ואי הוודאות, ולחלקם גם נוספה עבודה דוחקת בתנאים בלתי אפשריים, כך שבתוך כל אלו, שימור הזוגיות הופך לפרויקט בפני עצמו".

חני מבקשת להתייחס לקבוצה נוספת עם קושי מאתגר ושונה בפני עצמו, קבוצת הרווקים והרווקות הלא צעירים. "אומנם אין להם קושי בזוגיות, אך יש להם קשיים בעקבות הזוגיות שאיננה ובדרך הארוכה אליה... הצעירים חווים בימים אלו חוסר וודאות מוחלט לגבי הקמת ביתם: זה התחיל בתקופות הסגר, כאשר צעירים שהיו בתהליכי פגישות והיכרות הוגבלו ביציאה מהבתים, בזמנים ובמקומות, ורבים התקשו להיפגש בתנאים לא מוכרים להם. מעל הכול מרחף צל מאיים על איסור חתונות באולמות, ובחורות רבות אמרו לי בדמעות: 'כל החיים חלמתי על האירוע הגדול שיהיה גם לי. ואחרי כל ההמתנה נערוך חתונה בבית כנסת?!' קשה להם לחשוב על כך, וצעירים רבים החליטו בתחילת המגיפה להפסיק לשמוע שידוכים.

"ההתמודדות שלהם לא הפכה קלה יותר עם השהות הממושכת בבית: האחים הקטנים מציקים או מתערבים, הנשואים שעקפו ונישאו לפניהם, 'דורכים על היבלת' בכוונה או שלא בכוונה, ההורים רואים את הכאב מול העיניים כל הזמן והלחץ שלהם גובר. אין מפגשים עם חברים לתמיכה ושיתוף, אין טיולים לפריקת אנרגיה ולחצים, ובמקרה שהבחור/ה לא יוצאים לעבודה בגלל ההגבלות, הקושי מתעצם שבעתיים עם חוסר תעסוקה הולמת וחסר במקום מפלט. כל מערכות היחסים של הרווקים המבוגרים, שגם בשגרה איננה קלה, מאותגרת כעת הרבה יותר".

ומה ניתן לעשות מול הקשיים הנתונים והגבלות הקורונה?

"ראשית כל, חשוב להכיר בהתמודדות, לזהות את נקודות הקושי ולא להתעלם. הדחקת הבעיה היא רק פתרון זמני. כשנותנים שם לבעיה ומבינים מול מה אנו עומדים, קל לנו להתכונן נפשית וטכנית לאתגר, והקושי מתגמד במובן מסוים ומקבל את ממדיו האמתיים. אחת הבנות שהגיעה אלי לאימון אמרה לי: 'אני פשוט שוכחת וממשיכה לחיות כרגיל'. היא כאילו שכחה אך היא בעצם מדחיקה וסובלת. האנרגיה הרגשית השלילית לא נעלמת מעצמה בלי שחרור. אם לא שחררנו את מצבור האנרגיה הרגשית בצורה מבוקרת, היא נאגרת בגוף הכאב ומכבידה עלינו, עם תוספת מטענים שליליים שהולכים ותופחים. עד שמגיע הרגע בו נלחץ לנו הכפתור הרגשי האישי, והכל מתפרץ החוצה בתגובה אוטומטית: מלחמה או בריחה. התגובות האוטומטיות יתבטאו בהתפרצויות כעס, תגובות לא פרופורציונליות או התכנסות והשתבללות פנימה. ואלו גורמים לריחוק במערכות היחסים שלנו. לכן חשוב להכיר במצב, לא להתעלם. לזהות כשאנחנו נופלים להישרדות, לזהות את הטריגר שגורם לכך, ואז גם נוכל לחפש פתרונות מתאימים".

כחלק מהכרת הבעיה, חני מזרחי מפרידה בין קשיי זמני הסגר לשגרת קורונה:

"בשנה האחרונה חווינו תקופות עם סגר מהודק, ותקופות ללא סגר אך עם הרבה הגבלות קורונה. בסגר מתעצמות הבעיות, אך גם כשהסגר משוחרר נותרים קשיים לא פשוטים: אי וודאות, פחדים, קשיים כלכליים, דאגה להורים ודאגה לילדים, וכללית- כולנו חווים בימים האלו הרבה לחץ ועומס רגשי גבוה".

וכיצד הלחץ המתמשך משפיע עלינו?

"בחסדי ה', אנו מסוגלים להתמודד עם תקופות קצרות של לחץ: הגוף משחרר הורמונים מיוחדים שעוזרים להתמודד במצבי סטרס, רזרבות בגוף ובנפש מנוצלות וכל מערכות הגוף פועלות בנוהל הישרדות. זהו מנגנון מופלא שברא הקב"ה ונועד לסייע לנו לצלוח פרויקטים נקודתיים זמניים, כמו ערב חתונה, טרום בר מצווה ושאר זמני עומס קצרים בהם אנו דוחפים ללוח הזמנים שלנו מספר גבוה מדי של מטלות. כאשר מדובר בפרקי זמן קצרים אנו מתמודדים עם הלחץ בשלום. אולם במצבים מתמשכים כמו עכשיו, אנו במצב סטרס מתמשך, הרזרבות מידלדלות ואין כל צפי לסיום התקופה. או אז הגוף מתעייף ומתקשה לתפקד כרגיל, הנפש חלשה ורגישה יותר, וזה לא פלא".

השתדלות ושחרור

מה אנו יכולים לעשות מול תקופת לחץ כה ארוכה?

"המענה לכך הוא להגביר את רמת האושר שלנו בעצמנו, בלי תלות בסביבה. וכיצד? השריר הכי חשוב שעלינו לאמן ולחזק בתקופה הזו הוא השתדלות עם שחרור שליטה. כלומר, עלינו להבין שהתפקיד שלנו הוא לעשות השתדלות, ולעשות אותה כמיטב יכולתנו. ומעבר להשתדלות לזכור שהכול בידי הקב"ה, כך שאנו יכולים לשחרר לחץ ולהירגע בס"ד".

מזרחי מפרטת אילו השתדלויות כדאי לכל אחד ואחד לאמץ ולעשות: "חשוב לנצל את הזמן לחיזוק האישיות, למצוא זמן איכות לעצמנו, וגם לכל אחד מהילדים בנפרד. כדאי לשיר, לשמח ולשמוח עם הילדים ועם הבעל, לשחק עם הילדים ולהרפות מהדאגות, לדאוג להורים במידת האפשר, אם לא על ידי ביקורים, ניתן לשוחח בטלפון. אפשר גם לשלוח 'משהו טוב' להורים. אנו יכולים לשמח את הילדים הנשואים במשלוחים מחממי לב מרחוק. לא מזמן, בערב חג סוכות שמעתי על מכר שנוסע משכונתנו בירושלים לתל ציון, וניצלתי את ההזדמנות לשלוח איתו דברים טובים בטעם של בית לבתי הנשואה. מצאנו גם דרך להעביר מטעמים מהבית לבחורים שלי ששוהים בקפסולה בישיבה. זה היה משלוח קטן אבל הוא שימח מאד את ילדיי, ונתן תחושה טובה מאד גם לי עצמי.

גם בני הזוג הצעירים יכולים לנצל את התקופה המאתגרת ולשמח אחד את השני. כדאי למצוא עניין משותף או לימוד של נושא המעניין את שניהם, וכך לחזק את הקשר. בנושאים שנויים במחלוקת, חשוב להתרגל לתקשורת מקרבת. שיחות והידברות בהם כל אחד מבני הזוג לומד להבין את הצרכים שלו ואת הצורך של בן הזוג. שהרי, לכל אחד מאיתנו יש צרכים אחרים. אחד יותר שקט ואוהב להיות עם עצמו, ורעהו חברתי ויותר צריך לחוש את ה'ביחד'. אחד מחפש בימים האלו את האוכל המתוק והמנחם, והשני מבכר אוכל בריא ומחזק. עלינו לשים לב מה הצורך של בן הזוג ולתת לו מענה והבנה במידת האפשר. כי אם הפרטים הקטנים הללו ממלאים אצל בן הזוג צורך פנימי, אי אפשר למחוק אותם ולהתעלם. דווקא כשממלאים את הצורך מתוך חמלה ואהבה, מגיעה גם השמחה והסיפוק ההדדי. ובעז"ה, אם הם יצליחו להסתכל על התקופה כהזדמנות מיוחדת, ולא רק כאילוץ, הם יוכלו בס"ד לבנות להם זוגיות מופלאה".

את כל זאת אפשר ומומלץ לעשות, אך מזרחי מזכירה ומדגישה, כי התוצאה נתונה רק בידיו של הקב"ה. "עלינו לשחרר שליטה, להירגע ולפעול מתוך שלווה, שמחה ואהבה. וכך גם במישור הבריאותי: חשוב להשמר מהדבקה, להתרחק, לחבוש מסכות ולהימנע מיציאות מיותרות, אך ללא פחד ועם הרבה ביטחון ואמונה בה', שרק הוא שומר ומרפא לכולנו. כך אנו מונעים תסכולים וגם מתקדמים ומנצלים את הזמן לצמיחה והתפתחות, ומגבירים את רמת האושר הפנימי".

הטענה עצמית

ומה עושים כשאין כוח לתת ולחשוב ולהתאמץ? לפעמים אנו עצמנו חשים מרוקנים וחסרי כל מצב רוח להשתדלויות כאלו.

"אכן, כדי שנוכל לתת לאחרים, אנו צריכים גם להיטען בעצמנו. חלק מההשתדלות היא גם כלפי עצמנו, לדאוג לבריאות הנפש והגוף שלנו עצמנו. מומלץ למצוא דברים שמשמחים אותי, מרגיעים וגורמים לי לשלווה ולשמחה. דברים כאלו אפילו אם הם קטנים, מסייעים ללב שלנו להישאר פתוח ואוהב.

כמו כן, חשוב לשחרר את הרגשות ולפרק את מצבור הרגשות השליליים שנוצרו אצלנו בעקבות המצב. לצערי, לא מלמדים אותנו על העולם הרגשי המופלא שלנו ולא נתנו לנו כלים לעבודה רגשית. ולכן אנו לא תמיד מסוגלים לעשות זאת בכוחות עצמנו, ואז אפשר להיעזר במישהו מבחוץ.

בנוסף, חשוב לשלוט על הרגשות שלנו, למרות המצב. לקחת אחריות על הרגש תוך הלימה לערכים שלנו. אם לדוגמה, כאישה עובדת מהבית, דאגתי להכין ארוחת צהרים מפנקת לילדים, ישבנו לאכול כולנו וחזרתי מיד לעבודה. לאחר סדרת טיפולים במשך שעות הצהרים והערב, בקליניקה, בזום או בטלפון, בהתאמה למתאמנת, יצאתי מותשת מהקליניקה וגיליתי כי המטבח נשאר מלוכלך בדיוק כמו שהיה כשיצאתי ממנו. הרגש האוטומטי הוא כעס ורוגז, ורצון להטיח ביקורת בילדים האדישים שלא מתחשבים באימא שלהם העובדת כה קשה. הרגשות השליליים עולים מיד, אך אני יכולה לבחור אם לאפשר להם להציף אותי ולנהל אותי או אם לקחת שליטה על הרגשות שלי ולנהל אותם, מה שיביא אותי לבחור איך להתייחס למצב ואיך אני רוצה להגיב.

במחשבה תחילה אני משנה פרשנות: האירוע הנקודתי הוא: חזרתי מהקליניקה, ראיתי מטבח מלוכלך. הפרשנות הראשונית היא שהילדים לא התנהגו כיאות, בעקבותיה עולים הרגשות הטבעיים השליליים, והתגובה האוטומטית היא הטחת ביקורת. כך התהליך מתנהל כשאנו לא בשליטה. אולם כשאנו בוחרים לשלוט על תגובותינו, אנו מתייחסים לאותו אירוע בפרשנות חדשה: הילדים בסך הכול ישבו ברוגע וסיימו לשמוע שיעורים, ובטעות שכחו מהמטבח. הם לא התכוונו להרגיז אותי ואינם נגדי. הפרשנות הזו גורמת לי להבין אותם ולחוש חמלה והבנה כלפי ילדיי. ובעקבות זאת גם התגובה תהיה שונה: אבקש בנחת ובלי כעס לקום להדיח כלים, לפנות שולחן, ולהוריד אשפה. האווירה בבית תהיה נעימה והקשר בין בני הבית מתחזק. זהו מודל אפר"ת, שעוזר לנו רבות להפחית כעסים".

"כל זאת כאשר אנו נשארים נאמנים לערכים שלנו", מדגישה חני מזרחי ואומרת: "בלי ויתורים ותירוצים של 'מותר לי' המחלישים אותנו. ולמה כוונתי? הערכים שלנו הם הזהות שלנו ודרך החיים. אמת, צדק, שלום, שמחה, בריאות, יושר, הודיה, ועוד. כשאנו מצליחים להיות נאמנים לערכינו למרות התקופה, זה מטעין אותנו ונותן לנו כוח ועוצמה. לדוגמה, הערך שלי הוא שליחות. כשאני מגדירה לעצמי שזה הערך שברצוני לחיות לפיו, יש לי יותר כוח להתנהל במצבי קושי. בחול המועד קבלתי פניה מבחורה רווקה שחשה מצוקה גדולה. זהו זמן שאינני עובדת בו בדרך כלל, אך הפעם חשתי את הצורך שלה והשליחות המפעמת, ומצאתי זמן לשוחח איתה בהתנדבות שעה ארוכה. לא יצאתי מותשת ומנוצלת, למרות שזו הייתה שיחה ללא עלות כלל. הייתי מלאת סיפוק על הזכות שנקרתה לידי, וידעתי שכך אני חיה את הערך שלי. עוד דוגמה טרייה מהשטח: ידידה סיפרה לי שנחשפה לחולה מאומת והיה עליה להיות בבידוד. המנהלת בעבודה שלה כעסה עליה למה היא מנדבת את עצמה ודרשה ממנה להתעלם. החברה התלבטה אם להיכנע למנהלת או לעמוד על שלה. היא הרגישה שזהו מבחן על הערכים שלה: יושרה, אחריות, בריאות, והחליטה לא לוותר. כי גם אם יש אילוצי פרנסה והבוסית לא תשלם לה על ימי הבידוד, היא מעוניינת להישאר אדם ישר. וכשהיא זוכה לחיות לפי ערכיה, היא יודעת שנהגה כהוגן וחשה כוח וסיפוק".

וכיצד הבחורות הצעירות יכולות לצמוח גם בימים המאתגרים הללו?

"יש הרבה בחורות שהחליטו לנצל את התקופה הזו להתקדמות אישית. הן הבינו שהקב"ה נתן להן חלון זמן פנוי ממרוץ ההצעות, הלחצים והפגישות. פתאום היה מובן ש'עכשיו אינני שומעת' בלי שהסתכלו עליהן בעין רעה. כעת הן יכלו להתבונן בעצמן ובמה שעובר עליהן ולעשות תהליך פנימי כדי להמשיך בשידוכים מחוברות יותר, מוכנות יותר ומכירות את עצמן ואת צורכיהן. יודעות מיהו הבחור המדויק להן, משוחררות מאמונות מגבילות, דפוסים לא מקדמים ופחדים. כשנפתח הסגר הן חזרו לשמוע שידוכים כשהן מדויקות יותר עם עצמן, משוחררות מדעות קדומות ודפוסי התנהגות מגבילים, וללא פחדים. הרבה מהן הספיקו להתארס או להינשא עוד לפני הסגר השני".

איך עושים זאת? איך באמת מתקדמים ממשבצת תקועה של שנות רווקות ממושכות? האם יש חלקים במסע השידוכים שבעצם תלויים בנו?

"אכן כך. לכל אחד יש דרך פרטית משלו שעליו לעשות כדי להגיע לחיי הנישואין בצורה בנויה ואמתית. החלק הראשון של התהליך הוא חיבור לעצמי|. חני מאמינה שרק מי שמחובר לעצמו יכול להתחבר לזולתו ולבוראו. החיבור שלנו לזוגיות נעשה מן הפנים אל החוץ. על הבחורה להכיר את אישיותה, את המתנות שבה, את הערכים שלה, את הצרכים שלה, ואת השליחות שלה בעולם. ואז בחלק השני של התהליך, היא יכולה לדייק ולבחון מיהו הבחור המתאים לה באמת. לחקור את דמות האביר על הסוס הלבן שיש לה בראש, ולדעת מה באמת חשוב לה ואת מי לחפש. חשוב לערוך את 'רשימת הזהב' כפי שאני מכנה זאת: רשימה קצרה ומדויקת של נתונים שחשוב לה שיהיו בחתן שלה על מנת שהיא תהיה מאושרת לטווח הרחוק. לאחר מכן מגיע החלק השלישי בתהליך, ובו כדאי ללמוד ולבדוק כיצד ניגשים לפגישות. להבין כיצד יוצרים פגישות מוצלחות, במהלכן היא מחוברת לעוגן הפנימי שלה ומביאה את פנימיותה, ולראות כיצד מקדמים את הקשר באופן בריא ושמח.