קידוש השם: מה כוללת המצווה? בואו להכיר

מצוות קידוש ה' היא אחת מתרי"ג המצוות, והיא כוללת חובת מסירות נפש במקרים בהם יש דין של "ייהרג ואל יעבור". בקיום המצווה מתקדש שמו של ה' בעיני האנשים, הרואים שמאמיניו דבקים בו אף במחיר חייהם.

פרטים נוספים בקיום המצווה:

* התנהגות נאותה, שגורמת לשבח את ה' ומאמיניו.

* אמירת שבחי ה' במניין.

* נכונות והסכמה למסירות נפש, במחשבה בלבד.

מקור המצווה

מקור המצווה הוא בספר ויקרא (כ"ב, ל"ב),  יחד עם מצוות לא תעשה של חילול השם: " וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי,  וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה', מְקַדִּשְׁכֶם".

גם בחומש במדבר מובא הפסוק: "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל", ובחומש ויקרא "בקרובי אקדש".

מסירות נפש

מסירות נפש הוא החובה להסכים למסור את הנפש כאשר מחייבים אותו לעבור עבירה בפרהסיא. כה מובא במדרש "תורת כהנים": "כשהוא אומר 'ונקדשתי', מסור עצמך וקדש שמי. יכול ביחידי? תלמוד לומר 'בתוך בני ישראל" המרובים'". מצוות עשה למסור את הנפש כשמחייבים את האדם לעבור עבירה בפהרסיא.

הרמב"ם בספר המצוות (מצווה ט') מבאר את המצווה: "שאנו מצווים לפרסם דת אמת זו ברבים, ושלא נירא בכך מהזק שום מזיק, עד שאפילו יבוא אלינו אנס עריץ ויקרא אותנו לכפור בו יתעלה - לא נשמע לו, אלא נמסור את עצמנו למות בהחלט, ואפילו לא ניתן לו לחשוב שכפרנו, אף שלבנו מאמין בו יתעלה.".

בספר החינוך (מצווה רצ"ו) כתב: "שרש מצוה זו, ידוע כי האדם לא נברא רק לעבד בוראו ומי שאינו מוסר גופו על עבדת אדוניו איננו עבד טוב, והרי בני אדם ימסרו נפשותם על אדוניהם, קל וחומר על מצות מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".

פרטי המצווה נידונו בהרחבה במסכת סנהדרין פרק ח', ברמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה' ובשולחן ערוך יורה דעה סימן קנ"ז.

חילול ה'

במסכת יומא (פ"ו, ע"א) מובא שאדם הלומד תורה, אך אינו מתנהג ביושר בענייני ממונות, ואינו מתנהל בנינוחות עם הבריות, הרי הוא מחלל את ה': "אבל מי שקורא ושונה ומשמש ת"ח ואין משאו ומתנו באמונה ואין דבורו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לאביו שלמדו תורה אוי לו לרבו שלמדו תורה פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו".

על פי דברים אלו, פוסק הרמב"ם שאדם המתנהג באופן נעים ומכובד, הוא מקדש בכך שם שמים. כה דברי הרמב"ם: וכן אם דיקדק החכם על עצמו, והיה דיבורו בנחת עם הבריות, ודעתו מעורבת עימהם, ומקבילן בסבר פנים יפות, ונעלב מהן ואינו עולבן, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן, ולא ייראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין, ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין, והוא שלא יתרחק הרבה, ולא ישתומם הרבה, עד שיימצאו הכול מקלסין אותו ואוהבין אותו, ומתאווין למעשיו: הרי זה קידש את השם, ועליו הכתוב אומר: 'ויאמר לי, עבדי אתה ישראל, אשר בך אתפאר' (ישעיהו מט,ג)".

באלו דרכים אפשר בטעות ליצור חילול השם, וכיצד מכפרים על כך? הרב אליהו עמר על חשיבות אופן הדיבור וההתנהגות בחיי היומיום:

אמירת דבר שבקדושה במניין

במסכת ברכות (כ"א, ע"ב) ובמסכת מגילה (כ"ג ע"ב) מוסבר הפסוק הנ"ל: "ונקדשתי בתוך בני ישראל" שאת שבחיו של הבורא הנאמרים באמצעות קדיש, קדושה, ברכו, חזרת הש"ץ, ברכת כהנים וקריאת התורה ניתן לומר רק בעשרה. כה נאמר: "אמר רב אדא בר אהבה: 'מנין שאין היחיד אומר קדושה, שנאמר: 'ונקדשתי בתוך בני ישראל'. כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה". מפסוק זה נלמד גם שחובת מסירות נפש היא רק באונס לעשות עבירה ליד או בידיעת מניין יהודים – כך נפסק להלכה גם ברמב"ם (הלכות תפילה וברכת כהנים ח', ו') ובשולחן ערוך (סימן נ"ה).

באמירת קדיש, קדושה, ברכו, חזרת הש"ץ, ברכת כהנים וקריאת התורה במניין – פוסק הרא"ש כי באמירתם במניין מקיימים את מצוות קידוש ה'. כך הורה גם האר"י בשער הכוונות: בשעת אמירת קדושה לכוון לקיים מצוות קידוש ה'. כן פסק גם המשנה ברורה (סימן קכ"ה ס"ק ד').

קידוש השם במחשבה

ניתן לקיים את מצוות קידוש ה' גם במחשבה. בתשובות הרשב"א (חלק ה' סימן נ"ה) מובא שבעת אמירת המילים "ובכל נפשך" בקריאת שמע, יש לכוון למסור את הנפש על קידוש ה'. בכך מקיימים את מצוות קידוש השם, "כי כל המסכים על זה כאילו עשאו".

רבי אלימלך מליז'נסק כתב (צעטיל קטן, סעיף א'): "בכל עת ורגע שהוא פנוי מן התורה ובפרט שהוא יושב בטל לבדו בחדר או שוכב על מטתו ואינו יכול לישן יהיה מהרהר במצות עשה זו של 'וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' (ויקרא כב, לב) וידמה בנפשו ויצייר במחשבתו כאלו אש גדול ונורא בוער לפניו עד לב השמים והוא בשביל קדושת השם יתברך שובר את טבעו ומפיל את עצמו לאש על קידוש השם יתברך ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ונמצא שאינו שוכב ויושב בטל רק מקיים מצות עשה דאורייתא".

הרב אליהו עמר בסיפור אמיתי ומצמרר - ילדה של קידוש השם: