מופתעת לגלות את עצמך במראה? אולי הגיע הזמן לעצור את המירוץ הבלתי פוסק

השנים חולפות ואת לא נעשית צעירה יותר. החלומות שלך נותרו אמנם צעירים להחריד, אבל לגוף תכניות משלו. הכוחות כבר לא אותם כוחות, וחוץ מהקילוגרמים שהוספת למשקלך וכבר לא כל כך פשוט להוריד אותם, שיערך עליו הייתה גאוותך הלבין כולו. גם טווח התנועה שלך התקצר משמעותית, את מתעייפת הרבה יותר מהר, וגם הזיכרון לא בדיוק מה שהיה. אבל יותר מכל את מופתעת כל בוקר מחדש, לגלות את האישה המזדקנת הזו שמתבוננת בך דרך המראה... מספרת לך בהכנעה כי עור פנייך ספג לתוכו עוד קמט, המעיד ללא מילים כי כבר עשית כברת דרך...

בעולם ה"שייך לצעירים" והסוגד לנעורים, את מוצאת את עצמך נלחמת ללא הרף להישאר רלוונטית ובנטייתו הטבעית של גופך "להתרכך" ו"לצנוח". את מוזילה מזמנך ומהונך להיראות צעירה ו"מהודקת" ובהחלט לא מספיק נעצרת להעריך, לכבד ולהוקיר את מי שאת כעת. את יופיים הנוכחי והנצחי של הישגייך, את בשלותך, את מי שבגרת להיות, את בינתך וחוכמתך.

"ואברהם זקן בא בימים..." (בראשית כ"ד א), מספרת לנו הפרשה לקראת סיכום חייו.

אברהם אמנם הזדקן אבל הוא לא התיישן. הוא לא וויתר לחיים ונתן להם לסחוף אותו בתחושה של ייאוש וסופניות, אלא רק השתבח באישיותו וחכמתו ובכל מה שהשיג בחייו. ועוד יותר מזה, הוא "בא בימים" – הוא עבר בתוך כל יום ויום בעשיה ברוכה, ממוקדת ומלאת הגשמה ומימוש. הימים לא הכניעו אותו, לא טלטלו אותו ולא שברו את רוחו גם כשהיו סוערים (והם היו סוערים כידוע, אברהם אבינו נתנסה בעשרה ניסיונות לא פשוטים), כי אברהם אבינו בחר בחיים והוא "בא בימים" - עבר דרכם, יום אחר יום, כשהוא אורג כך מסכת חיים מפוארת, שלם עם עצמו ועם חייו.

המאמר מבוסס על דבריו של הרב שמשון רפאל הירש: "יש להבחין בין 'זקן' לבין 'יָשָן'. 'ישן' (שממנו מתקבל שֵׁנָה) מציין מצב של כלות כח, בו אזלו כל כחותיו של אדם, עד שנעשה תשוש וקהה חושים. לעומת זאת, 'זקן' מציין את מה שנרכש במהלך עבודת החיים, הבשלת האישיות. 'בא בימים' - ימיו לא התגברו עליו, אלא הוא פסע דרכם, כל יום שימש לו כאבן דרך בדרכו לנצחיות.

ימימה ביסמוט – yemimabismut@gmail.com