בלעם בן בעור: 6 עובדות על הנביא שרצה לקלל את ישראל

1. במסכת אבות נאמר: "עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע" (מסכת אבות פרק ה', משנה י"ט).
המידות הרעות של בלעם ותלמידיו נתונות לכמה פירושים:
עין רעה – יש המפרשים כי הכוונה לחוסר הסתפקות במה שיש והקטנת הדברים בהם אדם זכה. יש האומרים כי מדובר במידת הקמצנות, ויש הטוענים כי מדובר במידת הקנאה. אדם בעל עין רעה חי בהרגשה כי לשני תמיד יש יותר ממנו, ומכאן מגיע גם חוסר הרצון לתת משלו לאחר.
רוח גבוהה – הכוונה למידת הגאווה.
נפש רחבה – יש המפרשים כי הכוונה לתאווה לעבירות, ויש האומרים כי הכוונה לגסות רוח כלפי האחר.

בלעם היה בעל רוח הנבואה, אשר נאמר עליו "יודע דעת עליון", ויחד עם זאת הוא הגיע לכדי מעשים נלוזים כבעילת אתונו. ההסבר לכך הוא שבלעם היה בעל מידות מושחתות ורקובות, אשר יכולות להביא אדם בעל גדלות בחוכמה ובנבואה לידי באר שחת ואבדון.

2. בלעם רצה למות כמו האבות הקדושים שבמיתתם הגיעו הישר אל מקום האושר העליון בלי שום מעכב או זיכוך שיצטרכו לעבור טרם כניסתם למקום נחלתם, כמובא בכתוב: "תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ" (במדבר כ"ג, י'(.
בלעם לא רצה לחיות חיים של מלחמה ביצר הרע, חיים של התגברות, של יגיעה ועמל למען הקדושה. הוא רצה לחיות חיים מלאי עבירות, טומאה ותאווה ורק בסוף ימיו לשוב בתשובה, ובכך למות כצדיק עליון במיתת נשיקה.
בלעם לא זכה שבקשתו תתקבל, והוא מת במיתה קשה, כפי שמביא הכתוב: "וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב" (במדבר ל"א, ח').

3. יש רגע ביממה (שיעור אותו רגע הוא 1/53848 משעה, דהיינו שבריר שניה) שבו הקב"ה זועם על הבריאה, וכאשר אדם מקלל באותו רגע – קללתו מתקיימת.
בלעם הרשע ידע בדיוק מתי חל אותו רגע, והיה מקלל אז וקללתו הייתה מתקיימת, כפי שמביאה הגמרא: "א-ל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע וכמה רגע אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים ושמנה מאות ושמנים ושמנה בשעה וזו היא רגע ואין כל בריה יכולה לכוון אותה שעה חוץ מבלעם הרשע, דכתיב 'ויודע דעת עליון'... מלמד שהיה יודע לכוון אותה שעה שהקב"ה כועס בה" (מסכת ברכות ז, א').

4. הבעל שם טוב מסביר כי הקב"ה מנהיג את העולם בשני בחינות: חסד וזעם. אילו הקב"ה היה מנהיג את העולם בהנהגה של זעם בלבד – לא היה לעולם קיום, ואילו היה מנהיג את העולם בהנהגה של חסד בלבד – ההטבה הייתה עלולה להתפשט מעבר לגבולות ולהוביל לדרדור רוחני ומוסרי.
ה' עשה עם ישראל חסד וצדקה ובאותם ימים בהם בלעם הרשע ניסה לקלל את ישראל, הוא לא זעם על הבריאה כדי שבלעם לא יצליח לקלל את בני ישראל.
כאשר ראה בלעם שהניסיונות לקלל את ישראל לא צולחות, הוא הבין כי הקב"ה לא מנהיג את הבריאה באותם ימים בהנהגה של זעם שיוצרת הגבלות ומעצורים, אלא בהנהגה של חסד בלבד, ולכן ידע כי ניתן לנצל את המים האלה כדי לגרום להתפשטות אל מעבר לגבולות החסד. לכן ייעץ בלעם הרשע לבלק להחטיא את עם ישראל עם בנות מואב, ובכך לסלק את השכינה מהם וכך להביא למפלתם.

5. לבלעם, שהיה מאומות העולם, ניתן כוח הנבואה כדי שלא יהיה פתחון פה לאומות העולם לטעון שאם היו בהם נביאים הם היו שבים למוטב, כפי שמובא במדרש: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה – בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם. ואיזה זה, זה בלעם בן בעור” (ספרי דברים, פיסקא שנ"ז, י').
בלעם איבד את כוח נבואתו לאחר ניסיונו העשירי לקלל את ישראל, והפך לקוסם (מסכת סנהדרין קו, א').

6. אחת מעשר הזכירות שיש לזכור בכל יום היא לזכור את הצלת ה' מבלק ובלעם, כפי שמובא בספר מיכה: "עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'".