לא כולנו יכולים להיות פרופסורים, רבנים ולורדים. אבל אנחנו יכולים לעשות

יש לי סיפורים אישיים רבים על הרב יונתן זקס, שנפטר בשבת האחרונה. התארחתי בביתו בלונדון לפני כשנה, ועבדנו יחד בכמה פרויקטים, ביניהם שיתוף פעולה עם ישי ריבו.

יש גם דברים כלליים רבים לומר עליו – על רוחב האופקים, על השילוב הייחודי בין ישן לחדש, על הכבוד שעורר בכל העולם כלפי המורשת שלנו.

אבל נדמה לי שזה לא מספיק להספיד את הרב זקס ולדבר עליו. צריך לדבר עלינו.

הוא היה סטודנט צעיר כשנכנס למשרדו של הרבי מלובביץ' וביקש לשאול אותו שאלות. הרבי החליט לשאול אותו שאלות בחזרה: כמה סטודנטים יהודים יש בקמפוס? מה אתה עושה כדי לערב אותם יותר בחיי היהדות? הרבי הסביר לזקס, שהתלבט בין לימודי כלכלה למשפטים, שהעולם היהודי במשבר. שהבּוֹרוּת היא האויב המרכזי שלנו כרגע. לכן עליו לעזור, ולהשתמש בכישרונותיו כדי ללמוד וללמד תורה. זקס, שלא היה דתי, הפך לבסוף לרב הראשי של בריטניה, וגם היה לפרופסור וללורד בבית הלורדים הבריטי. "כששמים את היהדות בראש סדר העדיפויות – לא מפסידים מאומה", הוא נהג לומר.

האם כולנו יכולים להיות פרופסורים, רבנים ולורדים? לא. אבל כל אחד יכול להשתמש בכישרונותיו. כל אחד יכול לדמיין את עצמו עומד כך מול הרבי מלובביץ' ונדרש לענות. כאשר אדם שמשימת חייו הייתה הנגשה והפצה והסברה נפטר בשיא כוחו, נוצר חלל. כך קרה גם לפני כמה שבועות, כשנפטר הרב עדין שטיינזלץ, הפרשן הגדול של התלמוד והחסידות והתנ"ך.

גם אם לא נגיע לדרגתם, אי אפשר רק להתאבל על כך שהם נפטרו. כל אחד, בדרכו שלו, במקומו, עם כישרונותיו, צריך להיענות לקריאה, לנסות למלא את החלל.

סימן שאתה צעיר

אתם מכירים אנשים צעירים שהם זקנים מאוד? ואנשים זקנים מאוד – שהם ממש צעירים? פרשת השבוע נפתחת בתזכורת לכך שהגיל הביולוגי שלנו הוא לפעמים רק מספר:"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים, שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה". למה הגיל של שרה אימנו נכתב בצורה מפורטת כל כך – מאה שנה, עשרים שנה ושבע שנים? פרשנינו מסבירים: בגיל מאה שרה הייתה כמו בת עשרים, ובגיל עשרים – היא הייתה כמו בת שבע. תמיד צעירה, תמיד בתחושה שהחיים הם דף חלק ונקי שעוד ממתין לה.

תקופת הקורונה עלולה להפוך את כולנו לקצת זקנים, לגרום לנו לאבד את הרעננות והתקווה. רבי נחמן מברסלב, אלוף ההתחלות מחדש, כותב כך, על שרה ועלינו: "זה עיקר השלמות – שיתחיל לחיות בכל פעם. ואפילו כשמגיע לימי הזקנה, יהיה בעיניו עדיין תינוק לגמרי, כאילו לא התחיל לחיות ולעבוד את ה' כלל, ויתחיל לחיות בעבודתו יתברך בכל פעם מחדש. וכך לגבי שרה אימנו, שכל מה שמזקין הצדיק – הוא עדיין תינוק בעיני עצמו, ועל ידי זה מוסיף בעבודתו בכל פעם".

הלוואי.

להתפלל עליהם

כך כותב המורה יואל שפיץ: "כשהתחלתי לחנך, המחשבה שיש לי 32 תלמידים על הכתפיים העמיסה עלי משהו שגדול ממני. כאילו נתנו לי לנהל תיק בורסה של אנשים אחרים, שערכו 32 מיליון שקל. אהבתי את התלמידים מאוד, אבל תחושת האחריות הטריפה אותי. הפתרון הגיע די מהר, ובאופן טבעי: לקחתי את רשימת השמות של הכיתה והנחתי אותה בסידור שלי. כשהתפללתי בו, בימי חול ובשבתות – ראיתי את שמות התלמידים והתפללתי עליהם. המנהג הזה הקל עליי. הרגשתי שאני פונה לבוס הגדול ומשתף אותו במה ששייך גם לו.

בשבוע שעבר היו בבית הספר ישיבות פדגוגיות. חשבנו על כל תלמיד, שלחנו מכתבי חיזוק, התקשרנו לבדוק מה קורה, ואני מרגיש שאנו כבית ספר עושים הרבה מאמצים. ובכל זאת, המצב באמת סבוך. הכלים שיש לי בדרך כלל בתור מורה (שיחה מחויכת במסדרון, יציאה לחצר בהפסקה, טפיחה על השכם בשיעור) – פשוט אינם.

היום היו לי שני שיעורי זום קשים. המסך דלק, אבל התלמידים היו כבויים. ניכר שהם במצוקה מהבדידות הזו, וכמעט ולא הייתה שמחה בלימוד.

אז ישבתי היום שבור מול המסך ואמרתי לעצמי: איך אני עוזר להם? איך אני מוציא אותם מהמצוקה שהם נתונים בה? ואז – נזכרתי מה אני צריך לעשות".

לעשות יותר ממה שמבקשים

פעם ניגש מישהו לרב העיירה בערב פסח, ושאל אותו אם אפשר לערוך את ליל הסדר עם ארבע כוסות חלב במקום ארבע כוסות יין. הרב ענה שלא, ואז נתן לשואל סכום גדול מאוד של צדקה. שאלה אותו אשתו מדוע, הרי ארבע כוסות יין לא עולות כל כך הרבה, והוא ענה: נתתי לו כסף בשביל כל סעודת החג. מתוך השאלה הבנתי שאין לו שום מצרכים לליל הסדר, הוא הרי לא ישתה חלב בסעודה בשרית.

הרב שלמה וולבה נהג לספר את הסיפור הזה כשעסק בפרשת השבוע, פרשת חיי שרה: כשעושים חסד, אי אפשר להיות מצומצמים. לא צריך להיות רובוטים של חסד, שעושים רק מה שביקשו מאיתנו. צריך לעשות מעל ומעבר, ביצירתיות, ולבדוק מה מסתתר מאחורי הבקשה הפשוטה. רבקה פוגשת בפרשה את אליעזר. הוא מבקש לשתות, אבל היא משקה גם את הגמלים שלו, בשפע ובנדיבות. הוא מבקש להתארח ללילה אחד, אבל היא מציעה אירוח ארוך יותר בבית המשפחה.

אלה ימים שבהם רבים מאיתנו במשבר, ולא תמיד נעים בכלל לגלות ולחשוף. אם מישהו פונה אלינו עם מצוקה קטנה, אנחנו נוטים רק "לעשות וי", "לסתום את החור". צריך לחשוב מה באמת האדם שמולנו צריך, ואיך אפשר לעזור הרבה יותר ממה שהתבקשנו. התכונה הזו, החסד המיוחד הזה – הם שהופכים את רבקה להיות רבקה אמנו.

אין שתי שליחויות

גם אברהם אבינו וגם שרה אמנו נפטרים בפרשה. על שניהם מסופר כי ניצלו היטב כל יום בחייהם, הם מיצו והפיקו את המירב מכל רגע. הרב ירוחם ליבוביץ' מצא בספר בראשית סוד לניצול זמן: כידוע, שלושה מלאכים באו לאוהל של אברהם ושרה. אחד הגיע כדי לבשר לשרה על לידת יצחק, אחד כדי להפוך את העיר סדום, ואחד כדי לרפא את אברהם אחרי ברית המילה. למה צריך שלושה מלאכים, במקום מלאך אחד שיבצע את שלוש המשימות? רש"י כותב על כך: "אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות". כלומר, אפילו כשמדובר במלאך, נותנים לו משימה אחת בכל פעם, שליחות אחת שהוא מרוכז בה, ולא שתיים. זה לא דבר פשוט ליישום: אם אנחנו לומדים כעת – זוהי המשימה שלנו, בלי הסחות דעת. אם אנחנו מבלים זמן עם הילדים – זו השליחות, בלי לנסות להספיק עוד מלא דברים תוך כדי.

אנחנו בעידן שבו הקרב על הקשב והריכוז הופך קשה יותר ויותר. הרב ירוחם ליבוביץ' קורא לנו לזכור – אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות. לא כדאי לבלבל את עצמנו במטלות רבות בבת אחת אלא לשאול תמיד: "מה בדיוק אני עושה עכשיו?". כך ניצלו אברהם ושרה כל רגע מימי חייהם.