יניב הדר, הקול שכולנו שומעים בפרסומות: "תביעה על סך חצי מליון ש"ח? מה בורא עולם עושה לי?"

את הרגע בו החליט יניב הדר לצאת מעסק האירועים שהיה בבעלותו, הוא לא ישכח לעולם. "חיכינו אז לילד ראשון, היה עליי לפרנס משפחה, ומצאתי את עצמי שואל 'מה אני עושה עכשיו?' עוד קודם לכן עסקתי קצת בקריינות, והיה ברור לי שדרכי בתחום הזה סלולה. התחלתי לשווק את עצמי בדרכים שונות, אך לא הגיעה אליי כמעט אף עבודה, למרות שסביבי ראיתי אנשים פחות מוכשרים ממני, שעשו חיל בתחום. אחרי הבחירה לעזוב את עולם האירועים למען בורא עולם, היה ברור לי שהוא לא יאכזב אותי, וצפיתי להצלחה גדולה בתחום הקריינות, אבל פתאום ביום אחד הרגשתי איך הברז נסגר. מחשבות לחוד ומציאות לחוד - בדיעבד שמעתי באיזה שיעור תורה שאחד המבחנים שמביאים על בעל תשובה בתחילת התהליך שלו הוא עניות, ובמבט לאחור הבנתי שזה כנראה מה שעבר עליי. ממציאות של משכורת שמנה ומאפשרת הגעתי למצב בו בקושי הצלחתי לגרד כמה שקלים, ומעבר לכך - אחרי שהורגלתי בעולם שוקק של אירועים, לקוחות, שואו גדול והרבה גאווה, פתאום נשארתי רק עם הריק והשקט בבית. ואם גם זה לא מספיק, לא הרבה אחר כך נחתה עליי כמו משום מקום תביעה בגובה חצי מיליון ש"ח. לא האמנתי שזה מה שקורה לי, בזמן שמצבי הכלכלי הוא גם ככה קשה".

השיחה עם יניב, בה הוא מגולל את סיפור חייו, מתארכת הרבה מעבר למצופה. יש לא מעט טלטלות שעבר בדרך לעולם התורה, אך במקום להישבר בחר להקשיב לקול שבוקע מתוכן וללכת אחריו. לא תמיד הוא ידע מה לעשות ואיך להתמודד, ורק עם תפילה שבקעה מעומק הלב, החל לגשש את דרכו באפלה. כיום, במבט לאחור, הוא מצליח לראות את התמונה השלמה, וגם מקווה להחזיר לקב"ה, ולו במעט, על הדרך בה זכה ללכת". 

את ילדותו החל יניב (38) באזור הקריות, וכבר בגיל 15 פתח עסק עצמאי משלו. "מאז שאני זוכר את עצמי הייתי מחובר לכל מה שקשור למוזיקה - רדיו, תקליטנות, נגינה ועוד", הוא אומר. "בכל טקסי בית הספר הובלתי את הנושא, וכך בגיל 15 פתחתי עסק רשמי לתקליטנות. אהבתי מאד את התחום והעבודה פרחה, ובגיל 20 כבר הייתי מוכר מאד באזור מגוריי, והצלחתי להתפתח גם לנישות נוספות הנושקות לעולם האירועים. העסקתי 10 תקליטנים, הבאתי אטרקציות שונות לאירועים, ייצגתי זמרים בארץ ובעולם, וגם פתחתי סניף נוסף. עבדתי ממש סביב השעון, עשיתי הכל בשתי ידי, וליבי היה מלא גאווה על ההישגים אליהם הגעתי".

אלא שאז הגיע אחיו של יניב מחו"ל, והחל לדבר על דברים שיניב ובני משפחתו לא הכירו. "אחי עסק באותו זמן בחקר מחלת הסרטן בבוסטון, ותוך כדי שיחות עם חבריו הגויים החל מהלך של לימוד והעמקה בקשר ליהדותו. תהליך התשובה שלו צבר אט אט תאוצה, ולאחר תקופה הוא חזר לישראל. משפחתנו נהגה להתאסף יחד באופן קבוע לארוחת שישי, ובכל שבוע הוא היה מדבר איתנו על האור והיופי שיש בחיי בתורה. אנחנו מצידנו אמרנו לו 'נפלת על השכל, אל תכניס אותנו לזה', אבל הוא היה מרדן מקצועי, והמשיך לשוחח על כך מידי שבוע בהתלהבות אדירה".

יניב הדר בעבר

מלאכים היו שם ושמרו על התינוקת שלי

לא היה נראה שיש לאחיו של יניב סיכוי, אבל אז קרה משהו שאי אפשר היה לעבור עליו לסדר היום. "שלושה חודשים אחרי הולדת ביתנו הבכורה, הגעתי לחדר כדי לומר משהו לאשתי, שבדיוק טיפלה בתינוקת על שידת ההחתלה", הוא אומר, והמתח נשמע בקולו. "אשתי הסתובבה אליי לשנייה, ולפתע נפלה בתנו על הרצפה. שמענו סביבנו שקט צורם, שנינו נכנסנו ללחץ רב, ומרוב פחד לאבד את היקר לי מכל, יצאה מפי זעקה אדירה של 'שמע ישראל'. באותו רגע החלה בתנו לבכות, מה שהרגיע אותנו מעט, ואנחנו 'טסנו' ברכב כדי לקבל טיפול עזרה ראשונה. כשהגנו למר"ם בדק רופא באופן מיידי את התינוקת, ובסיום הבדיקה נראה קצת מבולבל. הוא שאל אם היא אולי נפלה על שטיח או משהו רך, אבל אני חזרתי והסברתי לו שהיא קיבלה מכה ישירות מהרצפה. הרופא ביקש שנגיע שוב ביום למחרת, ולאחר בדיקה נוספת אמר, 'אין דרך להסביר את העובדה שהיא בסדר, מלבד אולי מלאכים שהיו שם ותפסו לה את הראש'. במשך זמן רב לא הצלחנו לעכל את גודל הנס, ובראשי התרוצצו מחשבות על כך שחיינו היו יכולים להשתנות באותו רגע מן הקצה לקצה. היה ברור לי שיש מישהו שגרם לכל זה, וגם החזיר לנו ילדה מדהימה ובריאה במתנה. מקרה זה הוביל אותי להתבוננות בהשגחה האלוקית, והיה ברור לי שעליי להתחיל לבחון את מה שאחי אמר".

לא הרבה אחר כך, ראה שוב יניב איך ההשגחה הפרטית מובילה את המתרחש בחייו. "התגוררתי בבניין בו לא היתה לי חניה, ושכנה מבוגרת מאחת הקומות הסכימה שאחנה את רכבי בחניה שלה", הוא נזכר. "יום אחד יצאתי מהבניין, בלחץ להגיע לעבודה, וראיתי רכב שחונה ממש מאחורי וחוסם אותי לחלוטין. הכעס לגעוש בתוכי, ותהיתי מה אותו אדם חשב לעצמו. במשך 20 דקות ארוכות ניסיתי לחפש אותו, לצפור חזק ומה לא, אבל אף אחד לא הגיע. לבסוף יצא בחור מהבניין, והחל ללכת לכיוון אותו רכב. אני פניתי אליו בכעס ושאלתי איך הוא מעז לעשות כזה דבר, אבל הבחור שתק והמשיך בדרכו. צעקתי שוב, רותח כולי, והוא עדיין שותק. הבחור נכנס לרכבו, נסע בלי להעיף אפילו מבט לעברי, ואני נותרתי המום מגודל החוצפה. יום למחרת ראיתי מודעות אבל בבניין אשר הודיעו על פטירתה של השכנה המבוגרת, ונודע לי שאותו בחור הוא הבן שלה. באותם רגעים לא ידעתי איפה לשים את עצמי מרוב בושה. רציתי מאד לתקן את מה שעשיתי, אך לא ידעתי איך. היה זה ערב שבת, ולקראת ערב פתחתי את דלת ביתי כדי לצאת. בדיוק אז ראיתי את אותו אדם שאתמול נזפתי בו עומד מולי, ממש כאילו חיכה רק לי, ושואל אותי אם אני יכול לבוא להשלים מניין. עמדתי מולו נבוך, ואז עליתי אחריו לביתה של השכנה. כאשר חזרתי הביתה פרצתי בבכי מר, גדוש ברגשות מעורבים, ועם זאת הייתי מאושר על כך שהסיפור הזה הסתיים בטוב. זו היתה הפעם הראשונה בחיי בה הרגשתי שלא אני מנהל את העולם, וראיתי גם איך מזמנים לי משמיים את האפשרות לתקן וללמוד מהי כף זכות".

נפרד מהשפע, עובר לעניות

בתור התחלה לתהליך ההתחזקות שלו, החליט יניב לנסות לשמור שבת אחת. "אמרתי לאשתי שבוודאי לא נפסיד מזה, ולכן כדאי לנו לנסות. החלטנו להשאיר את הטלוויזיה פתוחה מראש, ולשים אותה על ווליום שלא יפריע לנו לישון, ועם כל חוסר ההיכרות, התאהבנו בשקט ובמנוחה", אומר יניב בחיוך. "עדיין לא הבנו מה כל כך משמח את הקב"ה בזה שאנחנו נחים, ובכלל נגענו רק בסממנים החיצוניים של השבת, אבל זו היתה נקודת ההתחלה. אחר כך התחלתי ללכת לבית הכנסת בליל שבת, ובכל פעם שהגעתי לשם אפפה אותי תחושה מיוחדת במינה. בהמשך קראנו ספרים רבים, שמענו שיעורים, וערוץ הידברות הפך לברירת המחדל בטלוויזיה שלנו. התחלנו ממש ליהנות מהעניין, זו היתה הנאה שאי אפשר להסביר במילים, משהו שהוא מעבר לשכל, ואליה הצטרפה גם תחושת שלווה שלא היתה שם קודם".

אשתך מיד זרמה איתך, בלי להתנגד?

"פחות או יותר כן, ואני חייב לומר שבאמת זכיתי. היא טיפוס ממש לא אנטי, וראתה שיש כאן דרך שמובילה למקום טוב בחיים. בנוסף, אני לא הלכתי באופן קיצוני, אלא מאד ביחד איתה, ולכן היא ראתה שזה לא מזיק לה ועם הזמן התחברה. התחלנו גם לראות יחד איך הקב"ה שולח לנו מסרים. כך למשל, אחרי שהיא כבר קיבלה על עצמה צניעות, שאלה אותה אמה באחד הימים מדוע היא רק לבושה בצניעות ולא מכסה גם את הראש. אשתי מצידה ראתה בכך כעין דיבור שהקב"ה שולח לה, ומיד אחר כך החלה לכסות את ראשה. כמובן שלא הכל הלך באופן חלק לכל אורך הדרך, והיו גם שלבים קשים יותר, בהם הרגשנו שנפער בינינו פער. הקב"ה לא חסך את זה מאיתנו, אבל התמודדנו יחד, והצלחנו לצמוח מתוך המשברים".

בשלב זה החל יניב להרהר בדבר עסק האירועים שלו. "היו לי לפעמים 2-3 אירועים ביום, והעסק הצליח מעל ומעבר למצופה, אבל בשלב מסוים התחלתי לחבוש כיפה, והיה קשה לי להיכנס לאירועים לא צנועים באופן הזה", הוא מספר. "היצר הרע עבד חזק באותו זמן, והסביר שלא כדאי לי להשתגע כמו אח שלי. הוא גם הוסיף ואמר שאפשר להתקדם לאט ובכלל שזה מיועד עבור פרנסה. מן הצד השני, החל המצפון שלי לצעוק חזק יותר ויותר, ואני השתדלתי לנהל את האירועים מאחורי הקלעים, ולהגיע כמה שפחות לאולמות עצמם".

הצלחת להמשיך כך בעסק?

"לא בדיוק. השותף שלי, שראה את מה שקורה תפס אותי יום אחד לשיחה. הוא אמר לי, 'אני אוהב אותך, אבל אתה לא מגיע לאירועים וזה לא מצליח ככה. אז מה תרצה שנעשה?' הוא הציע לי לחזור לעבודה רגילה או לפרק את השותפות בינינו ולהיפרד כידידים. ברגע הראשון החזה המנופח שלי עלה ורציתי לצעוק לו: 'אני התחלתי כאן את הכל, על מה אתה בכלל מדבר?' אבל הבנתי שזו לא הדרך הנכונה, והחלטתי שאני לא נכנס למלחמה. זו היתה עבורי הפעם הראשונה בה לא שמתי את עצמי מיד למעלה, אלא הקשבתי לקול הפנימי שאמר לי שהאמת היא אחרת. החלטתי לעזוב את העסק, מתוך הבנה שכאדם שומר מצוות אין לי איך להמשיך איתו".

איך אשתך הסכימה לכך שתעזוב עסק כזה מצליח?

"מצד אחד היא חיפשה ביטחון כלכלי, וזה לא היה קל עבורה, כמו כל אישה, ומצד שני - היא היתה בטוחה לחלוטין שלא אתן לבית לקרוס, והאמינה ביכולות שלי ובכיוון אליו שאפתי. אני הבנתי שעליי לפנות עכשיו לתחום הקריינות, שהיה עד אז אצלי על אש נמוכה, וכמי שהקריב כל כך הרבה עבור הקב"ה, היה ברור לי שהוא יעזור לי להצליח בגדול".

אלא שאז החלה תקופה לא פשוטה, כזו שיניב לא יכול היה לתאר לעצמו. "ידעתי שאני קריין מעולה, רמה אחת מעל כולם, והיה ברור לי שאמצא בתחום הזה עבודה בקלות. אבל בפועל הייתי יורד מידי יום לאולפן הביתי שלי, שולח מיילים, מנסה לשווק את עצמי בדרכים שונות, ובלי שום סיבה הגיונית - לא הצלחתי להכניס כמעט שום פרויקט. לאורך כל שנות עבודתי, עשיתי רק את מה שאני ממש טוב בו, ובקריינות היה ברור לי שאני כישרוני ממש, אבל במציאות לא הצלחתי לסגור את החודש, ותחושת הכישלון הזו אכלה אותי מבפנים. כמה חודשים קודם חשבתי שאני מסודר כלכלית עד סוף החיים, ופתאום גיליתי שאני בקריסה".

עד מתי זה נמשך כך?

"במשך שנה וחצי הברז היה סגור, ולפעמים הרגשתי כאילו מנסים לשבור אותי מלמעלה. זו היתה תקופה לא קלה, ואז שמעתי באיזה שיעור, שיש הנהגה בעולם שנקראת מידה כנגד מידה. הרב שדיבר שם הסביר שה' לא חייב לתת לאדם כלום וסיפר על אישה שנתנה מהדברים שהיא מוכשרת בהם לבורא עולם ובעקבות זה נפתח גם לה פתח של ברכה. הרגשתי ש'נופל לי האסימון'. אמרתי לעצמי, 'אתה שואל איך אתה כזה כשרוני ולא מצליח לעבוד, אבל בורא עולם נתן לך במתנה יכולת וורבלית, קול יפה, ומה עשית עם זה לכבודו ולכבוד הילדים שלו?' התשובה היתה שלא עשיתי עם זה דבר, ולכן הבטחתי לה' שאתחיל להשתמש ביכולות ובמתנות שהוא נתן לי כדי לעזור לאחרים. הצעתי לגופים מסוימים עזרה בקריינות כתרומה, עשיתי סרטוני התרמה לעמותות חשובות, וגם התחלתי לפרסם קטעי קול שכתבתי לזיכוי הרבים. חיפשתי איך אני יכול לתת מעצמי, ועשיתי זאת בשמחה ובהתלהבות, וכך נפתח גם הברז, והחלו לזרום אליי עבודות של ממש. עם זאת - עדיין לא הצלחתי להביא בסוף החודש סכום כסף מספק. זו היתה איזו סוכריה שה' זרק לי, אבל הייתי זקוק ליותר".

"תביעה על סך חצי מליון ש"ח? מה בורא עולם עושה לי?"

באותו שלב, במקום רווחה, הגיע ניסיון נוסף. "קיבלתי תביעה על סך 500,000 ש"ח, ובתוך הקושי הכלכלי שאלתי את עצמי - מה הולך פה? מה בורא עולם עושה לי?", משחזר יניב ברעד. "בכתב התביעה נאמר שלקחתי כמה שנים קודם קטע מיוטיוב של אמן לא מוכר מאחד המקומות הנידחים בעולם, ומסתבר שהיו עליו זכויות יוצרים. כמעט אף אחד לא צפה בקטע הזה, אבל אותו אמן גילה דווקא את הפרת זכות היוצרים הלא מכוונת שלי והחליט להגיש נגדי תביעה. ואם לא די בזאת, ראיתי שעומד מאחוריו מו"ל חזק, אשר שכר חברת עורכי דין אדירה, עם אנשים שיודעים לעבוד ברצינות". 

תחושת חוסר האונים היתה קשה מנשוא. "הרגשתי אז כמו אדם שחרב עליו כל עולמו ואפילו לא ידעתי מאיפה להתחיל. כאשר התאוששתי קצת מההלם, נזכרתי שמישהו אמר לי שבכל פעם שאני רוצה לשאול משהו אני יכול לפתוח ספר ולמצוא בו תשובה. שאלת רב באותו זמן עדיין לא היתה במושגים שלי, ולכן פתחתי את אחד הספרים הקדושים".

וזה עבד?

"ובכן, המשפט הראשון שהאיר לי מול העיניים הוא שגם אם אדם נמצא בגוב האריות, אל יתייאש מן הרחמים. גוב האריות מבחינתי היה כל האנשים החזקים שהולכים להילחם בי על הכסף הזה, ואותן מילים נסכו בי מעט תקווה. זה היה בדיוק חודש אלול, ואני גם קיבלתי על עצמי ללכת מידי יום לסליחות. עכשיו נותר לי רק לפעול ברמה המעשית".

כדי להתחיל להתקדם עם התביעה, פנה יניב לחבר שהיה עורך דין צעיר. "התייעצתי איתו והוא הבהיר לי שבמקום להגיע לבית המשפט עדיף לי להגיע איתם לפשרה, אך אמר כי גם במקרה הטוב ביותר אגיע לתשלום של חצי מהסכום", הוא אומר. "לסיום הוסיף החבר ואמר, 'יניב, אתה בבעיה לא פשוטה', וסיימנו את השיחה בינינו בהחלטה שהוא ידבר עם עורכי הדין מהצד השני ויעדכן אותי בהתפתחויות. במשך שבועיים חיכיתי במתח לשיחה ממנו, אך החבר כאילו שכח מהכל".

יניב הדר כיום

אחיו של יניב, אשר ראה עד כמה הוא שבור, הציע לו לעשות דבר שהוא מעולם לא ניסה. "הוא אמר לי שכדאי לי לעשות התבודדות", משחזר יניב את הלא יאומן. "לא הבנתי מה הוא רוצה, ועם מי מדברים שם בעצם. שאלתי אותו, 'מה, אני מדבר עם עצמי? או אולי חולק עם מישהו שאני לא רואה דברים שקורים לי בנפש?' אני טיפוס מאד ריאלי, שומר על כל הרגשות חבויים היטב בפנים. אבל נו, מה היה לי להפסיד? אז החלטתי לנסות. יצאתי עם אשתי לחוף הים והתיישבנו על החול. התחלתי לדבר, ותהיתי לעצמי באיזה אופן עליי להתנסח. איך מדברים עם בורא העולם? אולי בצורה רשמית כמו שמדברים עם איזה לקוח חשוב? ובכלל - מה אני יכול לומר לדבר הענק והעוצמתי הזה שמעליי ומה לא? ניסיתי להוציא מתוכי כמה דיבורים, ואז פשוט התחלתי לבכות, כל המילים התבלבלו זו בזו, ואני הרגשתי כמו ילד קטן שלא יודע כלום. ביקשתי מה' שירחם עליי, הסברתי שאני בתהליך של תשובה אבל עדיין לא יודע הרבה, ושאלתי אותו מה בעצם הוא רוצה ממני ומה אני אמור לעשות".

כך עברה לה שעה של התבודדות, עם בכיות מעומק הלב. "הייתי משלם היום כדי להגיע לתמימות והאור המיוחד שהיו במקום הראשוני הזה", אומר יניב בערגה. "משם המשכתי לסליחות ערב ערב בבכיות ובהתעוררות הלב, ותחושת שברון לב מהולה בחיבור עמוק לקב"ה החלה לנבוט בתוכי".

בתום ההמתנה המתוחה לתשובת עורך הדין, הגיעה שיחת הטלפון המיוחלת. "הוא הודיע לי באושר כי הצד השני החליט להוריד את התביעה לסכום של 80,000 ש"ח, וציפה שאני אצהל משמחה ואגיד לו שנסגור את הפשרה בזאת. אבל חשבתי לרגע ועניתי לו: 'תשאיר את זה באוויר ואל תחזיר להם תשובה עדיין'. חברי לא האמין למשמע אוזניו, והזכיר לי כי אני עלול למצוא את עצמי בבית המשפט, נידון לשלם את מלוא הסכום".

מדוע באמת אמרת לו את זה?

"ובכן, ברגעים הראשונים גם אני חשבתי לעצמי, 'תחטוף מהר את ההצעה המדהימה, שלם את הסכום המדובר וכך תוכל לסיים עם הסיפור', אבל משהו אחר בתוכי אמר שאם תוך שבועיים הם ירדו כל כך בדרישת התשלום, אז כנראה שיש להם סיבה לכך. היתה לי גם תחושה פנימית שאם זה מה שקרה עד עכשיו, אז בהמשך יהיה אפילו טוב יותר. לא ההיגיון דיבר שם, אלא משהו מעבר, ואני החלטתי ללכת אחריו".

יניב המשיך באמירת הסליחות, ויום הכיפורים עמד בפתח. "כמה ימים לפני יום כיפור הרגשתי צורך להשיג את מספר הטלפון של המו"ל שייצג את אותו אמן, וכתבתי לו הודעה בכמה שורות, בה התנצלתי על הפרת זכויות היוצרים. בלי להבין בכלל, הייתי בטוח בתוכי שההודעה הזו תחולל שינוי בכל הסיפור", הוא אומר וקולו רועד. "לא ציפיתי לתשובה, כי במקרים כאלה מקפידים שכל התקשורת תהיה רק דרך עורכי הדין. אבל להפתעתי אותו מו"ל ענה לי בהודעה חוזרת וביקש שאשלח לו את המייל שלי. חשבתי שהוא רוצה לרשום לי מייל על כך שנגיע לאיזושהי פשרה, אבל עד היום לא שמעתי ממנו דבר וחצי דבר. מישהו שם החליט לרדת מהתביעה, ובדיוק כפי שהיא צצה משום מקום, כך היא נעלמה. ממש יכולתי לראות בחוש מי מנהל את העולם באמת, ובמבט לאחור ברור לי שהניסיון הזה נתן לי דחיפה גדולה כלפי מעלה, כי אם לא הוא - עדיין הייתי נשאר תקוע באותו מקום".

"שלוש טלוויזיות נהרסות, אני לא מוותר"

מאותו רגע, גם מצבו הכלכלי של יניב ראה שיפור. "הרגשתי שבוטלה כאן איזושהי גזירה ושדברים פתאום נפתחו. התחלתי לעבוד עם משרד פרסום מסוים באופן קבוע, מפיקים שהכרתי בעבר פנו אליי, וחברות שונות הציעו לי פרויקטים ללא שום פרסום מצידי. הרגשתי שאני סוף סוף מתחיל לעלות על הגל, ודווקא מתוך זה הגיע ניסיון נוסף".

ההתמודדות הבאה של יניב, היתה דווקא עם הצעות העבודה שזרמו לפתחו. "ישבתי ושאלתי את עצמי מה אני יכול לעשות ומה לא", הוא אומר. "האם מותר לי להכין פרומו לתוכנית טלוויזיה שמשודרת בשבת? ומה קורה כאשר פונים אליי להצטרף לפרסומת על תוכנית שבזה ליהדות? מדובר כאן בסכומי כסף יפים, האם נכון שאוותר עליהם? עדיין לא ידעתי להתייעץ עם רבנים, ויחד עם זאת עלתה השאלה - מה, אתה כבר מתחיל לסנן עבודות? איזשהו קול מבחוץ אמר לי 'תתחיל לעלות על הגל למשך שנה-שנתיים ואז תסנן', אבל הקול הפנימי שבתוכי אמר אחרת. לפעמים נשכתי שפתיים בכל הכוח כדי לא להיכנע להצעות עבודה רווחיות מאד, וחיזקתי את עצמי בידיעה שבורא עולם יכול לשלוח לי את הכסף גם בדרכים כשרות. לא הייתי חזק כל כך מבחינה דתית אבל המשכתי בלי לוותר, ואט אט ראיתי ברכה בפרנסה, והצלחתי להתחזק יותר גם מבחינה רוחנית".

בשלב זה, קיבל יניב על עצמו להתפלל 3 תפילות ביום. "מי שעורר אותי לכך הוא דווקא קבלן שיפוצים שרדפתי אחריו כדי שיבוא לעשות עבודה בביתנו. ניסיתי לדבר עם אותו קבלן כמה פעמים, ובכל פעם שהתקשרתי אליו, הוא ענה 'אני עכשיו נכנס למנחה, נדבר אחר כך', או 'זה בדיוק הזמן של ערבית'. התפעלתי מאד מזה שהוא מוכן לפספס לקוח בשביל תפילה, וזו היתה תגלית עבורי, לראות אדם שיש דברים משמעותיים יותר עבורו מכסף. הנאמנות שלו לתפילות נתנה גם לי את הכוח לעשות זאת, וכך התחלתי להתפלל באופן קבוע 3 תפילות ביום".

משם, עלה גם נושא הטלוויזיה הביתית לדיון. "באחד הימים האכלתי את בתי התינוקת מול המסך שתלוי על הקיר, ולפתע נפלה לכיווננו כל הזרוע שהחזיקה אותה ונשארה תלויה על בורג אחד", משחזר יניב את המחזה המצמרר. "הצלחתי לקפוץ מהר עם הילדה הצידה, והטלוויזיה נשארה תלויה באוויר, מילימטר מהרצפה. ראיתי בחוש איך בורא עולם מדבר איתי, אבל זה לא הספיק. חיברתי את הזרוע בחזרה לקיר, וגם קנינו טלוויזיה חדשה לסלון. כשבאתי להתקין אותה על הקיר קדחתי בורג, ולהפתעתי הוא נכנס עמוק מידי וחורר את כרטיס הטלוויזיה. אבל אני לא ויתרתי וקניתי מסך נוסף, אלא שכאשר באתי להתקין אותו, הסיפור חזר על עצמו בדיוק. שוב לא הסכמתי להיכנע, ולבסוף עמדה טלוויזיה חדשה בסלון ביתנו, אלא שהלב שלי פנימה לא יכול היה להתעלם מן הקריאה".

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

עשית 'מסירות נפש' עבור המסך מעל ומעבר, אז עכשיו החלטת לוותר?

"זה לא קרה ביום אחד, והתחלנו - אשתי ואני - לשוחח על הנושא, לא היה קל לנו לוותר על המסך, אחרי שהתרגלנו לצפייה הממושכת. ערוץ הידברות אמנם היה פתוח אצלנו למשך רוב שעות היום, אבל לפעמים היה זה תירוץ עבורנו כדי להכשיר 'זפזופים' לערוצים אחרים. עם זאת, לאחר כמה חודשים, ושעות רבות של שיחות, לא יכולנו להשתחרר מרצף המקרים שמנעו מאיתנו להחזיר את הטלוויזיה לקיר והצלחנו להגיע להחלטה שעדיף להוציא את הרעל הזה מבית, ויפה שעה אחת קודם. לכבוד המאורע החגיגי עשינו בבית מסיבה קטנה, וגם הסרטנו את זה כדי לזכור את המאורע המרגש".

אנשים שמחים, הקב"ה בוכה

יניב ומשפחתו המשיכו בתהליך ההתחזקות, והקורונה שהגיחה לפתע, הובילה לצעד נוסף בתוכו. "קצת אחרי יום הכיפורים האחרון התחלתי להרגיש תסמינים קלים, אבל אפילו לא חשבתי להיבדק. נשארתי בבית ליתר ביטחון, ורק באמצע חג הסוכות החלטנו לעשות את הבירור", אומר יניב. "בליל הושענא רבה הגיעה ההודעה הרשמית, אשתי באה לסוכה ואמרה לי, 'אתה חיובי, אני שלילית'. באותם רגעים הכתה בי ההכרה שאני לא חסין, שאין לי באמת שליטה על הגוף שלי ושאני רק בידיים של בורא עולם. מתוך עוצמת הקושי לא יכולתי לישון, האנדרנלין בגופי עלה, ואני ישבתי לאורך כל הלילה, קורא בספר דברים, כשמעיני זולגות דמעות. לאורך כל חג הסוכות חשבתי שיהיה בסדר, ופתאום הגיעה המכה הזו והבהירה שיש לי עוד על מה להתפלל. בשמיני עצרת עשיתי הקפות לבדי סביב חומש שהנחתי על כיסא. כלפי חוץ זה היה נראה עלוב, אבל בפנים חשתי התעוררות וקרבת ה' גדולה, ממש כמו בתחילת תהליך התשובה שלי".

בשבוע שלאחר שמחת תורה, הוליד הבידוד בו ישב יניב משהו חדש. "היה לי הרבה זמן לחשוב, ופתאום נזכרתי בהסכם שהיה לי עם הקב"ה - לתת מהכישורים שלי עבורו. הבנתי שעם הזמן קצת שכחתי מאותו הסכם, ולכן החלטתי לפתוח מיקרופון ולהקליט קטע לחיזוק הרבים. סיפרתי על התובנות שלי מהקורונה, ערכתי את זה עם מוסיקה ותמונות, והעליתי לרשת. הסרטון הזה נגע בהרבה אנשים, ולי הוא הזכיר את הכיוון בו עליי ללכת. לכן החלטתי לעבוד על סרטוני חיזוק נוספים, ואני בטוח שהם יוכלו לעורר, ולו במעט, הרבה מאד לבבות. אני מקווה להיות שליח נאמן ולקיים את מה שקיבלתי על עצמי, ומתפלל שה' יצליח את דרכי לקדש את שמו בעולם".

הסרטון של יניב, שכבש את הגולשים:

"קודם כל - אני מודה לה' על שהוציא אותי משם בזמן הנכון, ושם אותי במקום הכי נכון, מספק ומתגמל עבורי כיום. מבחינתי, התמהיל הזה של עבודה בשעות נורמליות, יחד עם השקעה במשפחה, בלימוד התורה ובתפילות, הוא האושר הכי גדול שיש. עולם האירועים הוא הראשון שנסגר והאחרון שיחזור לפעילות, ובמבט רחב יותר, נראה לי שזהו אחד התחומים שמאוד מצערים את בורא עולם. חוסר הצניעות, החומריות ששולטת במקומות האלה, הבזבוז הגדול והצורך להיראות הכי שווים ויפים בעולם, הם דברים שאני מרגיש שה' אמר להם עכשיו 'די, מספיק, עד כאן'. כמי שהיה בעולם הזה, אני מרגיש שעל כל שמחה ואירוע מעורב שאנשים עושים, יש לקב"ה צער גדול, ולכן זה חייב היה להיעצר מתישהו, כדי שנתחיל להתבונן ולחשב מסלול מחדש. ובאמת, יש לי חברים מהתחום שזכו להתבונן בכך כבר עם פרוץ הקורונה, ופשוט הרוויחו את המשפחה והחיים שלהם בדרך חדשה ונקייה".

לסיום, אומר יניב. "נראה לי שמי שזוכה לחזור בתשובה ולהגיע למקום של שמירת תורה ומצוות, יש לו החובה להפוך לאברהם אבינו קטן, שמעביר את המסר הזה לכל יהודי. אנחנו חיים כיום בעולמות מקבילים - זה של שומרי התורה והמצוות וזה של אלו שלא, ומי שלא מכיר את עולם התורה, בכלל לא יודע שיכול להיות משהו אחר. לכן יש לנו חובה לפתוח פתח לכל יהודי, ולהחזיר טובה לקב"ה על שזיכה אותנו לפקוח את העיניים. לפעמים אנחנו מוותרים לעצמנו, אומרים שגם ככה האדם שמולנו לא יקשיב, אבל אי אפשר לדעת איפה הדברים שלנו נוגעים בו ועד כמה זה יחלחל פנימה. זה המעט שאנחנו יכולים להחזיר לבורא עולם על כל הטוב שהוא נתן לנו, וזו גם הסיבה שבגללה החלטתי אני לפתוח את סיפור חיי לרבים, ובמידה והצלחתי לעורר אפילו לב של יהודי אחד, זכיתי. אמנם לא עברתי טלטלות אדירות, כאלה שאף אדם לא עובר במהלך חייו, אך בחרתי לראות את רצף ה'סטירות' הקטנות האלו כמסר לשינוי שעליי לעשות בתוכי ובדרך בה בחרתי. כולנו עוברים הרבה מהמורות בחיינו ולפעמים מעדיפים לראות זאת כ'מקרי', אבל ברגע שאדם מתחיל לחפש את המסר בכל מקרה כזה, הוא מראה עד כמה גדול הרצון שלו ללמוד ממנו, ומתוך כך הוא גם מקרב את הישועה של עצמו"

יניב הדר בסרטון חיזוק - איך אתם מעבירים את הזמן? צפו 5 דקות, והחיים שלכם ייראו אחרת:

חזרתם בתשובה, ולא יודעים מאיפה להתחיל? צפו בעוד 5 דקות שיתנו לכם כח:

יניב הדר בסרטון מחזק במיוחד: איך לנצל את הקורונה להתקדמות רוחנית? יש רק דרך אחת. צפו