"היא משתלטת לי על החיים!". אתה בטוח?

חיים: אני יוצא לקנות ספר לבר המצווה של מוישי.

חיה: אתה לא קונה ביותר מ-50 שקל!

חיים: אבל...

חיה: בלי אבל. אני עובדת קשה על הכסף, לא בשביל ספרים לאחיין שלך!

חיה: ותסדר את החולצה. איך אתה יוצא ככה שלומפר לרחוב?

חיה: אגב, הודעתי להורים שלי שאנחנו אצלם בשבת.

חיים: אבל...

חיה: הפעם אתה מכין דבר תורה. אבא שלי מאוד מאוכזב ממך לאחרונה, ואני מתביישת. ואת העניבה שלבשת בפעם שעברה שביקרנו שם זרקתי לפח. היא לא מתאימה לאדם כמוך. אז אולי תעבור גם באיזו חנות ותקנה עניבה. שחורה. משהו מכבד כזה...

חיים למטפל: היא משתלטת לי על החיים!

* * *

אם ניתן לכל אחד מכם הקוראים לנתח את הסיטואציה הנ"ל, מסתבר שרובכם תכעסו על חיה. היא באמת שתלטנית! חיים ממש משועבד תחת אישה דורסנית וקשה מנשוא! הוא הרי מתלונן על כך.

יהיו גם המיעוט שיאמרו כי חיים חופר לעצמו את הבור, ואי אפשר להשתלט על מישהו אם הוא לא נותן לשני לעשות זאת. משהו בהתנהלות של חיים כושל ורופס, ואצלו ה"בעיה".

המשותף בין שני הצדדים הוא כי אתם רואים את חיה כאשה עצמאית וחזקה. חזקה יותר מידי, עד כדי כך שחיים "נעלם" לידה. את חיים, לעומתה, אתם רואים כמי שיש להצילו מהמצב העגום בו הוא נמצא, ואתם עסוקים בשאלה מי אשם ואת מי צריך לחנך.

מה אם אומר לכם כי חיים וחיה נמצאים על אותו רצף של חוזק/חולשה/תלותיות? הזוי? בואו ונראה...

ובכן, לו הייתי שואל את חיה: מדוע אכפת לך כל כך איזו עניבה חיים עונב אצל הוריך? או: מדוע משנה לך אם הוא יאמר דבר תורה על השולחן או לא? מה כואב לך כשהסביבה רואה בו "שלומפר"?

מסתבר שהיא הייתה עונה בנוסח "חזק". משהו בסגנון "כי הוא צריך / כי הוא חלש ולא יודע להסתדר / כי הוא...". היא לא תדבר על עצמה. אך זוהי בדיוק החולשה!

המיקוד שלה נמצא אצלו. תחושותיה בשבת וחווייתה החיובית או השלילית מהביקור בבית הוריה נתונות בידיו של בעלה, לשבט או לחסד. ברצותו הרי היא חשה בנוח ומאושרת, וברצותו היא תכעס ותתמרמר. היא נתונה כל כולה לשליטתו המלאה של בעלה על ידי התנהגותו!

חיה אישה תלותית!

מולה עומד חיים. נכון, כפי שחלקכם אמרו, אצל חיים ה"בעיה" היא שהוא נותן לה להשתלט עליו. אך שימו לב: זו אינה "בעיה". לא צריך ללמד את חיים איך להסיר מעליו את שתלטנותה לכאורה של אשתו. הוא אינו חפץ בכך! נכון שהוא מתלונן עליה ואומר שהיא משתלטת עליו, אבל גם כאשר הוא מתלונן, הוא מדבר על חיה. הוא תלוי בה! הוא לא רוצה להילחם, אף על פי שהוא יודע שיוכל להשיב לעצמו את חירות ההחלטות העצמיות וחופש הפעולה, כי הוא יודע שאז חיה לא תהיה מרוצה, וזה מאיים עליו. הוא מצפה שחיה מעצמה תהיה מרוצה, מבלי להשתלט עליו.

אם חיה לא מרוצה, חיים אינו מרוצה. זו הסיבה לכך שהוא אמנם מתוסכל אבל נמנע מלפעול ומחכה לשינוי מצד אשתו היקרה שהוא כל כך רוצה לפייס ולרצות.

חיים אדם תלותי!

אך האמת היא, שהוא גם שתלטן. הוא יכול לפעול ולשנות את המצב, ועל ידי כך לשחרר את חיה מהתלות הנוראית שלה בו, אבל הוא בוחר להשאיר את המצב על כנו. נוח לו שרגשותיה של חיה נתונים לחסדיו ולהתנהגותו, והוא אף בוחן לא פעם כי זה אכן כך, על ידי שהוא מצער אותה פה ושם...

חיים אדם שתלטן!

בלבלתי אתכם? מצוין!

בואו נישאר מבולבלים, וניתן לשופטים ולחורצי הדין למיניהם לפסוק אצל מי ה"בעיה", ומי הרשע או המסכן מבין השניים. אותנו זה לא מעסיק בכלל.

מה שכן מעסיק אותנו הוא המרכיב שאנחנו מזהים בבירור במערכת, והוא: התלות.

בכל מערכת זוגית שהיא ישנה תלות הדדית. אך ישנו גבול, שכאשר עוברים אותו - התלות הופכת למעיקה ומטרידה. הגבול נקבע על פי הזוג עצמו, והשלב בו הוא בוחר להתלונן על כך. לעולם לא נחליט עבור מישהו כי התלות שלו בעייתית, כל עוד הוא חש בטוב...

הפתרון למצב בו התלות מעיקה ומכבידה הוא פיתוח העצמאות והעצמיות של כל אחד מהצדדים.

כאשר חיה תיחשף יותר לעצמיותה ולייחודיותה בעולם, ותגלה עולמות פנימיים עמוקים הקיימים בנפשה, היא תוכל יותר ויותר להפוך לעצמאית, ולא לתלות את מצב רוחה בהתנהגותו של חיים. וכן להיפך.

אדם בוגר רואה עצמו כיחידה נפרדת בעולם, עם מערכות יחסים נצרכות ורצויות בין המערכת האישית שבו אל העולם החיצון. הוא יכול להישען על עצמו ועל תחושותיו, ועל הקב"ה, ולהסתמך פחות על סביבתו. הוא אינו נתון לשליטת מצבי רוח או התנהגויות כאלה ואחרות של הזולת.

המפתח לכך הוא קודם כל ההבנה. הבנה שאם התנהגותו של האחר משפיעה עלי, מחובתי לבחון עם עצמי מדוע אני תלותי כל כך וזקוק לתמיכה מהסביבה כדי לחוש בנוח עם עצמי.

השאלה הקטנה הזו מובילה ברוב המקרים לבירור מעמיק, אשר סופו מי ישורנו.

העבודה הזוגית הופכת לתהליך מרתק, וכאשר בני הזוג עושים זאת יחד, הם מעמיקים את הקשר והאהבה ביניהם, ומתרגשים מבניין ביתם הנפלא, העמוק והקסום.

פינחס הירש הוא יועץ זוגי. Pini41133@gmail.com