הילד ששכח לחזור הביתה

אני נערה בת 16, ושומעת המון דעות על תזונה. מהי התזונה הנכונה המומלצת באופן כללי לגיל ההתבגרות?

גיל ההתבגרות מהווה תקופה בה הגוף זקוק לתזונה טובה, כיוון שמתרחשים שינויי גדילה מהירים. לכן צריך להקפיד על תפריט עשיר ומגוון:

פחמימות - המצויות בלחם, אטריות, קורנפלקס, תפו"א, גריסים, קטניות אורז ופירות.

חלבונים - המצויים בביצים, גבינות, דגנים, בשרים, סויה.

שומנים - המצויים בזיתים, אבוקדו, גבינות, בשרים ופיצוחים.

הסידן הינו מרכיב עיקרי של העצמות בגוף. גדילת העצם איננה מתבטאת רק בממדיה החיצוניים, אלא גם בחוזקה הפיזי. מחסני הסידן הנאגרים בתקופה זו חשובים מאוד לטווח הרחוק. הסידן מצוי בגבינה, יוגורט, חלב וטחינה.

הגוף זקוק גם לוויטמינים שאינו יכול לייצר בעצמו, אותם ניתן לספק באכילת פירות, ירקות, בשר וקטניות.

גם מינרלים המצויים במזון ובמים חשובים מאוד.

יש לשתות כמות מים של לפחות 9-12 כוסות ליום, כיוון שגופנו מורכב מ-2/3 מים.

תפריט לא מאוזן לאורך זמן יכול לשבש את פוטנציאל הצמיחה, ובמקרים קיצוניים לעצור התפתחות.

מובן שאם יש בעיה ספציפית, מומלץ להיוועץ ביועצת תזונה מקצועית.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)

* * *

התקשורת עם בתי הבכורה קשה. היא טוענת שאני מעירה לה הרבה, בעוד כוונתי לתקנה, למנוע ממנה לעשות דברים שאולי תתחרט עליהם. גם כשאני מחמיאה לה הדבר לא מאזן את התקשורת בינינו. מה עושים?

תחושותייך האימהיות נכונות, וקשה מאוד שלא להישמע לאינטואיציה הפנימית, במיוחד אם את צופה שתהיי חרטה עתידית לאחר המעשים.

מאידך – בתך חשה שאת מעירה לה משום שלך קשה להתמודד עם המצב. את בעצם רואה את עצמך דרכה, ולא באמת רואה אותה.

היא פשוט מזהה שאת מחפשת באופן תת מודע את הביטחון שלך.

ההתנהגות שלה, או קו המחשבה שלה, לא תואמים את שלך, או מאיימים על זה שאת מחזיקה בו, והפחד מהבאות, שנוצר מתובנה תת הכרתית שלך שאת לא תוכלי לשאת את המצב שהיא תביא עליך, גורר את שלל ההערות שלך אליה, ומחמיץ כל תקשורת בריאה ביניכן, שוודאי תסייע להתפתחותה הבריאה של בתך.

המחמאות לא מצליחות לחדור דרכה משום שהיא הספיקה לבנות "מערכת הגנה" ממך.

היא לא משוכנעת מספיק, ובצדק, שאת רוצה את טובתה. בשלב הזה חדלי מלהעיר, ופעלי רק להאיר אותה בתוכך. כשהתקשורת תיהפך לאישית פחות, קרוב לוודאי כי היא תרגיש "שחרור" ממך, ותיזום תקשורת בעצמה.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום)

* * *

על אף שאני מבקשת מבני בן התשע שוב ושוב להקפיד לחזור בזמן ממקומות שונים, הוא כמעט אף פעם לא עושה זאת. הוא מסוגל ללכת לחבר ולחזור שעה אחרי הזמן שביקשתי, רק כי לא שם לב או כי שכח. גם כשהוא חוזר מהכיתה, הוא בדרך כלל מתעכב זמן רב, וזה מדאיג אותי מאוד. מה אפשר לעשות?

יתכן שילדך הוא ילד סקרן, הולך ברחוב ונעצר כדי לראות כל מה שמתרחש. ילדים הם סקרנים מטבעם, ולכן אינני מתפלאת על כך.

ייתכן שילדך הוא ילד חברותי באופן יוצא דופן. הוא חוזר הביתה עם חברים, ולא מוכן להפסיד שום רגע במחיצתם.

סקרנות וחברותיות הן תופעות מצוינות, אבל ברור שכל דבר קיצוני אינו חיובי ואינו לברכה. את חייבת לגדור גדר ברור שהילד יהיה חייב לעמוד בו.

הוא חייב לחזור בזמן אם כך אמרת לו לעשות. עליך לעמוד על דרישתך, ולא רק לשאול: "למה לא חזרת בזמן?".

הקפידי על כך שישוב בזמן, אבל יחד עם זאת, התחשבי בו ובאופיו החברותי או הסקרן, ואם אין סיבה מיוחדת לזרז אותו לשוב הביתה, תני לו ליהנות, אל תלחצי עליו יותר מדי.

אינך אמורה לקבל כל איחור, אבל את כן אמורה להבין לנפשו ולברור היטב מתי חשוב להכריחו לשוב במהירות ומתי חשוב פחות, וניתן לאפשר לו ליהנות מדברים שעושים לו טוב.

עשי זאת בצורה של שיחה. הסבירי לילד שאימהות חוששות שילד מתעכב, ולכן מהיום את רוצה שיגיע בזמן. אבל כיוון שאת מבינה שיש דברים שמעניינים אותו בדרך, את רוצה לשאול אותו לכמה זמן יזדקק לפי דעתו מדי יום כדי להרגיש שלא הפסיד דבר.

הסכימו על רבע שעה או חצי שעה של עיכוב, והיפרדו זה מזה בלבביות.

כשהילד יראה שאת מתחשבת בצרכיו, ומצד שני עומדת על דעתך, הוא יתחיל להגיע בזמן ולא לשכוח לחזור.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)