תחרות הסיפור הקצר: החביתה של בקרשטיק

הסימנים הראשונים לתופעה צצו בשנים הראשונות של בית הספר היסודי, כשעזרא בקרשטיק נהג להעיר לחבריו לכיתה על שגיאות כתיב, איחורים, ועל שלל עניינים נוספים שאין כל כך טעם להרחיב בהם. בפעמים הראשונות, התלונות של בקרשטיק התקבלו בכובד ראש וטופלו בצורה עניינית, אך לאחר שדברי הבלע והנרגנות המשיכו לצוץ כפטריות לאחר גשם שוטף, המגמה השתנתה והסביבה החלה להגיב בחוסר סובלנות, ולהתעלם כמעט באופן טוטאלי מההערות שהוא השמיע ללא הרף. למרות זאת, גם בשנים שלאחר מכן בקרשטיק המשיך לדבוק במטרה, לרגע לא זנח את תפקיד המבקר, וכל מי שבא איתו במגע חטף מנה עסיסית של ביקורת מדוקדקת. למרבה הצער, כל הנסיונות לחלץ את בקרשטיק מאותה נרגנות מאוסה נתקלו בחומה בצורה של עקשנות וחוסר שימת לב.

הכל המשיך להתנהל על מי מנוחות, פחות או יותר, עד לאותו יום גורלי. באותו יום, בקרשטיק, שהיה כבר בחור ישיבה ממושקף וחמור סבר, פיספס לראשונה בחייו את ארוחת הבוקר בישיבה. הוא החליט ללכת למכולת השכונתית "מטעמי הבית" ששכנה בסמוך לישיבה. המכולת היתה, משום מה, עמוסה בלקוחות שטיילו הלוך ושוב ברחבי החנות הצפופה, והקשו על בקרשטיק את הגישה למדף רחב עליו רבצו עשרות כריכים מסוגים שונים. מיודענו חיפש ונבר בין שלל סוגי הכריכים, ולבסוף נטל לידיו סנדויץ' ארוך וצר שבצבץ ממנו גוש צהוב של ביצה מטוגנת.

"סליחה!!!", קרא בקרשטיק לעבר המוכר, בעוד הוא נדחק ועוקף את הלקוחות שהמתינו בתור.

המוכר העיף לעברו מבט קל, ובקרשטיק תבע בהמהום - "ממתי הכריך הזה?".

"שבועיים בערך!", השיב המוכר בעוקצנות, כשגיחוך קל נשמע על ידי אחד הלקוחות.

בקרשטיק התלבט, הוא בחן את הסנדויץ' העסיסי שבידיו, ואז שאל בנימת אכזבה: "כמה זה עולה?".

"עשרה שקלים!", אמר המוכר בפסקנות, "ובשבילך - תשע ותשעים אגורות...", הוסיף בחיוך.

בקרשטיק שילשל את הסכום המבוקש לכף ידו המחוספסת של המוכר, וזאת לאחר שמנה מספר פעמים את הסכום המבוקש. "אני ממש רעב, וזה ודאי פיקוח נפש!", הרהר לעצמו בקול רם.

כשבקרשטיק חזר לישיבה, סדר הלימוד היה בעיצומו. הוא נטל את ידיו ואף טרח לזכות את ישעיה פומפר, החברותא, בעניית אמן על ברכת המוציא. הסדר המשיך כרגיל, כשפומפר קורא את דברי הגמרא בניגון משובב לב, ובקרשטיק מהמהם לסירוגין כדי להוכיח שהוא מקשיב לדברים הנאמרים.

לאחר סיום הארוחה הדשנה וברכת המזון, הפטיר בקרשטיק כהרגלו: "הסנדויץ' הזה לא היה משהו".

לקראת סיום הלימוד בחברותא, בקרשטיק פנה לפתע בתחינה לפומפר ואמר: "אני מבקש ממך בכל לשון של בקשה – שמחר תעיר אותי בזמן". פומפר קלט שבקרשטיק מאד חושש מהוצאה כספית נוספת על ארוחת בוקר...

השעות חלפו, ובשעות הערב המוקדמות, בקרשטיק החל לפתע לחוש בכאבים עזים שפלחו, כביכול, את בטנו. הוא התפתל במשך מספר דקות ולבסוף נשכב על רצפת בית המדרש. רק לאחר שהבחורים סביבו היו משוכנעים כי הפעם לא מדובר בתלונות סרק ובמחזה שווא, אחד הבחורים הזמין לבקרשטיק טיפול רפואי.

האמבולנס, שהגיע לאחר כעשר דקות בלבד, פינה את בקרשטיק, שהיה כבר על סף עילפון,  לבית הרפואה "באר מרים". לאחר צילום קצר, הרופאים החליטו לבצע לבקרשטיק ניתוח פנימי עם אמצעים משוכללים מאד, שכללו הכנסת קפסולה מיוחדת המאפשרת טיפול פנימי ללא חתכים ותפרים.

מספר רגעים לפני שבקרשטיק הוכנס לחדר הניתוח, פנה אליו הרופא התורן, ד"ר אלברט גלוכובסקי, ושאל אותו: "תגיד, מה אכלת היום???".

בקרשטיק לא הזדקק למאמץ מיוחד כדי לזכור את הפרט הזה, ומלמל חלושות: "סנדויץ' חביתה מלפני...", אך בטרם סיים את דבריו, עפעפיו כרעו תחת זריקת ההרדמה שניתנה לו מספר רגעים קודם לכן.

הוריו ושתי אחיותיו הצעירות של בקרשטיק המתינו מחוץ לחדר הניתוח, ואמרו בכאב ובדמעות מרובות פרקי תהילים ותפילות. בראשם של כל בני המשפחה נקרה המחשבה מה יש לעזרא, מה גרם לכאבים המשונים האלו? "זה בגלל שהוא לוקח הכל ללב", אמר לפתע אבא בקרשטיק. "הוא פשוט לא יכול לקלוט שלא כולם מושלמים!", הוסיפה אמא בקרשטיק כשהיא מתייפחת ומתקשה לעצור את הדמעות ששטפו את לחייה ללא הפוגה.

בחסדי שמים, לאחר כשלוש שעות של ניתוח מורכב ומסובך, בקרשטיק התעורר סוף סוף, אך עדין לא היה מסוגל להוציא הגה מפיו. הניתוח, ברוך השם, הוגדר כמוצלח.

כבר בדקות הראשונות בקרשטיק עסק בתכנון ראשוני של תביעת ענק כנגד בעל המכולת.

"סנדויץ' מלפני שבועיים???? הוא פשוט לא נורמלי!!!", חשב לעצמו וגנח בקול שבור.

בלבו של בקרשטיק גמלה ההחלטה שלא לעבור לסדר היום. הוא קימץ את פיו, ובשארית כוחותיו נופף את ידו הימנית לצדדים, משל עומד הוא בבית הדין ומתנה את טענותיו. "הפעם אני לא מוותר", סיכם לעצמו.

לאחר התאוששות משמעותית, הועבר בקרשטיק לחדר המתנה. למראה פניו, הוריו ואחיותיו הזילו דמעות מהתרגשות, כשהם חוזרים ואומרים במקהלה: "ברוך רופא חולים!".

"אל תדאגו", לחש להם עזרא בחצי חיוך כשעיניו היו נפוחות קמעה - "אנחנו הולכים להיות עשירים גדולים ...".

את המפגש המשפחתי המרגש קטע קולו העבה של ד"ר גלוכובסקי שהגיע לחדר. הוא הביט בבני המשפחה הנרגשים, ואמר בנימה סמכותית: "אדון בקרשטיק! היה לך נס למעלה מן הטבע, ההגעה המהירה שלך לבית החולים היתה קריטית ביותר".

הוריו של בקרשטיק נדו בראשם בשמחה מהולה במתח רב, והביטו בד"ר גלוכובסקי, שהמשיך בדבריו. "הבוקר אכלת כריך חביתה עם ירקות - בהשגחה מהודרת...".

בקרשטיק הנהן בראשו ונופף באצבעו כאילו אמר לנוכחים סביבו: "הנה, הנה בדיוק מה שרציתי להגיד לכם ...". שמחה הציפה את לבו של בקרשטיק על עצם העובדה שעדות הרופא יכולה להוות משקל מכריע לטובתו בתביעת הענק נגד "מטעמי הבית".

אך, לפתע, האצבע של בקרשטיק קפאה במקומה, הוא הביט בד"ר גלוכובסקי ששלף באותם שניות מכיס חלוקו אריזה שקופה, ובתוכה חתיכת ניילון נצמד. על חתיכת הניילון, שהונפה לנגד עיניהם המשתאות של בני משפחת בקרשטיק, היתה צמודה מדבקה צבעונית, עליה היה מודפס בכתב גדול ומודגש "כריך חביתה עם ירקות", ובצידה מדבקת הולוגרמה צבעונית בה טבוע סמל ההכשר המהודר.

"אדון בקרשטיק", אמר הד"ר בחיוך מאולץ - "בארוחת הבוקר שלך בלעת גם את הניילון הנצמד שעטף את הסנדויץ'!!!".

שתיקה רועמת שררה למשך מספר רגעים, ומול פניהם המשתוממות של בני משפחת בקרשטיק, הרופא חתם את דבריו במילים ברורות "בקרשטיק! הבנת???". המילים הללו הצליחו לעקור את כל הביקורות של עזרא בקרשטיק כלפי העולם כולו, מאז ועד היום.

-----

לאלו שרוצים לדעת מה התרחש מעבר לסיפור המרכזי, נספר כי בקרשטיק אכן למד הפעם את הלקח, ושיפר די במהירות את סגנון התנהלותו בחיים מקצה לקצה. ממבקר מקצועי, נרגן וחסר מנוח, הוא החל לחפש נקודות טובות אצלו ואצל הזולת, הוא הגדיל להעביר על מידותיו אף כשנראה שהכל מכוון נגדו. הוא החל לבלוע בשקיקה דברי תוכחה שנאמרו כלפיו, והטה אוזן כרויה לכל מבקריו. הוא למד גם לשכוח, לסלוח ולוותר, ולאחר כמה חודשים הוא אף פתח בסדרת הרצאות ברחבי הגלובוס, בהם תיבל במתק לשון, הומור משובח וחכמת חיים – ושוחח על הרווח העצום של הנוהגים במידת הוותרנות ותולדותיה, ועל הסבל והמרורים שיהיו מנת חלקו של מי שלא ישכיל לשרש מתוכו כל שמץ של נרגנות.

באותם ימים, בקרשטיק זכה אף להוציא לאור את ספרו הראשון, "החביתה שלי". בספר נרשמו בפרוטרוט תיאורי המסע של בקרשטיק מנרגנות לוותרנות, ומחושך לאור. יודעי דבר מספרים שהספר נמכר במאות אלפי עותקים מודפסים ודיגיטליים ואף תורגם לעשרות שפות, והיה במשך שבועות רבים בראש רשימת רבי המכר בארצות הברית כשהוא מלווה בביקורות נלהבות שרובן הדגישו שהפעם לא מדובר בסתם ביקורת.

אז למה אתם מחכים? התחילו לכתוב, ושלחו את הסיפור הקצר שלכם (עד 1500 מילים) לדוא"ל debi@htv.co.il, עם הכותרת "תחרות הסיפור הקצר".