שחם אוחנה: "לא ידעתי כלום על היהדות, וערב אחד משהו בי נשבר"

במשך שנים רבות הוא ניהל מה שהוא מכנה "רומן" עם היהדות, אך לא העז לקחת את זה צעד אחד קדימה. הוא ניגן עם האומנים הכי מוכרים בארץ, התפרנס ממוזיקה מגיל צעיר, וחי כרווק בתל אביב, בלי שום מחשבות על חזרה בתשובה. הרגע בו החליט ללכת עם זה עד הסוף היה דווקא בבלגיה, עם אשתו ובתו, שם גילה את האור האמיתי של הקב"ה, ומאז הוא רק פורח, גם ביהדות וגם במוזיקה.

שחם אוחנה (42) גר היום באלפי מנשה, רחוק מאוד מימיו בנווה צדק, שם עשה את צעדיו הראשונים בתשובה. הוא בכלל נולד בירושלים וכשהיה בכיתה ב', הוריו עברו לכפר סבא, שם גדל עד שהתגייס ללהקה צבאית. "מגיל קטן מאוד התחברתי למוזיקה", הוא אומר. "אבא ניגן בגיטרה ולסבא הייתה אורגנית וניגנתי עליה. כשהתבגרתי למדתי בתיכון אלון ברמת השרון במגמת מוזיקה, נטשתי את האורגן והתחלתי לנגן בגיטרה בס. שם בעצם התחלתי ללמוד לנגן בצורה מקצועית".

לאחר שסיים את לימודיו, זה היה רק טבעי להמשיך לשרת בלהקה צבאית. שם הכיר שמות בכירים מתעשיית המוזיקה, ומיד עם שחרורו, ניגן שחם הצעיר עם האומנים הכי מוכרים בארץ, כמו רמי קליינשטיין וריטה, דנה ברגר, ריקי גל, אריאל הורוביץ, שוטי הנבואה, קרולינה ועוד. הוא עבד על פרויקטים רבים, ובמקביל היה חלק מלהקת Fאנקנשטיין, להקת גרוב ו-Fאנק חלוצה שהוקמה כלהקת קאברים בשנת 98 על ידי אלרן דקל וגורי אלפי.

בעולם שמתבסס על חיצוניות, מה גרם לך לחפש משהו פנימי יותר?

"המסע שלי עם המוזיקה הוביל אותי לחיפוש רוחני. כשאתה על הבמה, מנגן, אתה מתחיל לאבד את עצמך, נכנס למצב מדיטטיבי, וזו חוויה מאוד רוחנית. תמיד התעניינתי ברוחניות, בהודו, בבודהיזם, אבל אף פעם לא נתפסתי בכלום. יהדות בכלל לא הייתה אופציה. בבית ציינו את החגים בארוחות וזהו. גדלתי בלי הרבה חיבה לדתיים. אני זוכר שהייתי הולך לאזכרות בבית הכנסת, ורואה אנשים שמבקשים תרומות לצדקה. זה היה נראה לי כמו ביזנס, הרבנים נראו לי קשוחים, וזה ממש לא דיבר אליי".

"ישנתי באוהל במדבר, הייתי מבסוט על החיים"

למרות הסקרנות שלו לרוחניות של המזרח, את הטיול הגדול הוא לא הספיק לעשות אחרי הצבא. "מיד לאחר שהשתחררתי, התקשרו אליי לבוא לנגן. זה התגלגל מהר וברוך השם התחילו לקרות הרבה מאוד דברים. לא הרגשתי שפספסתי, הרגשתי שיצאתי לחופשי. יצאתי מהבית, עברתי לתל אביב וממש לא הייתי לחוץ לטוס לחו"ל. אפילו לא הייתי צריך לחפש את עצמי, השם עזר לי למצוא את עצמי. המוזיקה תפסה אותי והתחלתי להתפרנס בכבוד. אהבתי את זה".

השינוי של שחם הגיע ממקום לא צפוי. בשיא ההצלחה שלו, הוא עבר לגור בנווה צדק, ממש מעל בית כנסת שכונתי. "בכל פעם שעברתי ברחוב, הרב היה אומר לי: 'צדיק, בוא שב איתי קצת'. זה לא קרה כל כך מהר, אבל פעם אחת הסכמתי לבוא וישבתי איתו. הוא התחיל לפרוס בפניי את הדברים הרוחניים שלא ידעתי שקיימים ביהדות. אני זוכר שיום אחד מישהו עבר וראה אותנו, אז הוא שאל את הרב למה הוא מלמד אותי את זה, והרב ענה לו 'אם לא אותו - אז את מי אני אלמד?!'. הוא פשוט גילה לי עולם חדש, דברים שלא ידעתי לפני, ואז התחלתי לעבור תהליך של התקרבות".

שחם התחיל לכתוב את אלבום הסולו הראשון שלו, שראה אור בשנת 2006, וחווה חוויות שלא חווה בעבר. "התחלתי להגיע לבית הכנסת מדי פעם, לשמור שבת פה ושם, אבל לא ידעתי כלום על היהדות. היו צריכים ללמד אותי איך להניח תפילין, מה זה תפילת שמונה עשרה, ממש הכול. ערב אחד הגעתי לתפילה ופתאום התחלתי לבכות. אני לא אשכח את זה. משהו בי נשבר, הרגשתי מעין כמיהה פנימית לאלוקים. משם בעצם הכול התחיל".

(צילום: תמר חנן)

התחיל, אבל לא בדיוק. שחם התחיל להגיע לבית הכנסת השכונתי, להניח מדי פעם תפילין, לשמור מדי פעם שבת, וניהל מעין רומן עם היהדות, לדבריו. יום אחד, הוא נסע להתארח אצל חבר ביישוב שחרות שבנגב והתאהב במקום. "חבר טוב שלי התחיל לנהל שם חאן והזמין אותי להתארח. כשהגעתי – פשוט התאהבתי במקום. באותה תקופה היה לי רצון להתנתק מהכול, והמעבר לשם היה נראה לי הדבר הכי הגיוני לעשות. התחלתי לעבוד אצלו במטבח, אפיתי פיתות, ישנתי באוהל, הייתי מבסוט על החיים. ישבתי במדבר, התחלתי להתפלל, לבד, צעקתי לקב"ה. שם ממש התחלתי להתחזק בתפילה, אבל עדיין לא לקחתי על עצמי עוד מצוות, למרות שהיה לי טוב".

מאיפה הגיע השינוי הקיצוני הזה?

"זה אופי כזה. אני אוהב שינויים קיצונים והמקום קסם לי. היה שם נוף מדהים, אווירה מדהימה ושקט מדברי מאוד עוצמתי. השינוי הבא שלי היה עוד יותר קיצוני. אחרי שנה במדבר, קיבלתי טלפון מחבר שעבר לארה"ב, שסיפר לי שהוא עובד באולפנים נחשבים בניו יורק, והזמין אותי לבוא אליו. כך, מהמדבר עברתי לברוקלין. לקח לי חצי שנה להבין שזה לא המקום בשבילי. היה לי כיף, הופעתי, עבדתי, אבל המקום היה נראה לי קר ומנוכר, אז חזרתי לארץ".

"דווקא במקום הכי רחוק התחלתי להתקרב"

בגיל 29, שחם חזר לארץ, למוזיקה, עם השיער הארוך ואווירת הרוקנרול. לא היה מישהו שילווה אותו בתהליך הפנימי שהוא חווה, והחיים המשיכו כרגיל. אלא שאז הוא פגש את חגית, אשתו לעתיד, ודווקא היא זו שעזרה לו להתחבר מחדש. "חגית גדלה בבת ים, בבית שבו האבא חזר בתשובה, והיא ליוותה אותו בתהליך. היא שומרת שבת מגיל 6 בערך, למרות שחיצונית שנינו נראינו כמו תל אביביים טיפוסיים. לפני שהתחתנו, היא התחילה ללכת לשיעורי תורה ופגשה שם רב שלבסוף חיתן אותנו. בדיעבד, הייתה לנו חתונה חב"דית לגמרי, מבלי ששמנו לב. אחרי החתונה, הרב שעזר לנו בחתונה הזמין אותי לשיעור תניא. כשהגעתי לשיעור, פתאום הרגשתי שאני מקבל אור חדש לנשמה שלי. ממש התחלתי להרגיש שאני בבית, מקבל תשובות לשאלות שלי, זה היה כמו פאזל שהושלם".

שחם התחיל להתמיד בשיעורי התניא מדי שבוע, ובינתיים נולדה לבני הזוג ביתם הבכורה. "אבל אז השם הביא את המכה הרצינית", הוא צוחק ואומר: "אשתי קיבלה הצעה מהבוס שלה לעבור לבלגיה לכמה חודשים איתי ועם הילדה. זרמתי עם זה, ודווקא שם, במקום הכי רחוק מהבית, התחלתי באמת להתקרב".

בבלגיה, שחם ואשתו התחברו עם קהילת חב"ד, ופתאום גילו את היופי של היהדות. "בחו"ל, העניין היהודי יוצא החוצה. זה לא כמו בארץ שכולם יהודים ויש בתי כנסת. פתאום, כשאתה בין הגויים ורואה בית כנסת, זה מיוחד. פתאום נופלים כל המסכות וכל המסכים. אתה רק מחפש מישהו שיגיד לך: 'מה נשמע? בוא אליי הביתה, אנחנו נארח אותך'. ובאמת יצא לנו לפגוש קהילה מדהימה. הגענו בשביל לעשות כסף, אבל מה שיצא לנו היה הרבה יותר גדול. אני כבר התחזקתי ממש. התפללתי 3 פעמים ביום, ציצית, לבוש שחור לבן, הכול. זה היה שינוי מן הקצה לקצה".

אתה זוכר את נקודת המפנה שהחלטת ללכת על זה עד הסוף?

"זה הרבה מאוד דברים. זה הריחוק מהבית ומהמציאות הקודמת שלך, זה הניגונים של חב"ד, זה החוויות שלי בשבת בבית הכנסת, השירים שנכנסו לי לוורידים. הייתי קם באמצע הלילה ומתחיל לשיר אותם מתוך שינה. אשתי הייתה בדיוק באותה נקודה. כל החיים היא רצתה להתחזק אבל זה לא קרה, ופתאום שם זה פרץ".

איך ההתחזקות הסתדרה עם המוזיקה? הופעות בשבת? חשבת על זה בכלל?

"זה תמיד היה החלק הכי קשה שמנע ממני להתקדם. בכל פעם שהתחלתי להתקרב, נזכרתי שאצטרך לשמור שבת ואמרתי לעצמי: 'אין סיכוי, זה לא יקרה. יש לי הופעות בשבת, זה לא נראה לי הגיוני'. אבל ברוך השם, פתאום ההופעות בערבי שבת הפסיקו, וימי חמישי נהיו חזקים יותר. כשנסענו לבלגיה, זה כבר לא הפריע לי. גם ככה הייתי רחוק מהבית".

"לחוזרים בתשובה אין באמת מקום"

לפני שחזרו לארץ, המשפחה והחברים הבינו שמשהו עובר על שחם ושהוא יחזור קצת...שונה, אבל לשחם זה לא הפריע. "זה אחרת לחזור בתשובה כמשפחה. אני רואה את זה על חברים שחוזרים בתשובה לבד, רווקים. אנחנו חזרנו בתשובה וזהו. התחלנו את החיים שלנו ביחד. לא עניין אותי מה יחשבו עליי אחרים. גם היום אין לי הרבה חברים. שניים שלושה חברים טובים וזה מספיק לי. אמרו לי פעם שיש חברים שאיתך בשביל הכיף, אבל כשהכיף נגמר ואתה באמת צריך לדבר איתם – הם לא שם בשבילך. ברוך השם יש לי חברים טובים שקרובים לליבי, שלא חשבו להתנתק ממני בגלל התשובה. אני כן אומר שמעגל החברים שלי הצטמצם, אבל זה היה סוג של תהליך טבעי. הקמנו משפחה עם 4 ילדים, נכנסתי למערבולת של החיים, אז למי יש זמן לחברים?!".

בכל זאת, לא רצית להתחבר לקהילה מסוימת, להרגיש שייך?

"בעיניי, החוזרים בתשובה עומדים בפני עצמם. אמנם יש כאלה שמתחברים לקהילות מסוימות כחב"ד, ברסלב, הזרם הספרדי, או הזרם הליטאי. הילדים שלנו כבר נולדו לתוך התשובה. אבל אנחנו עדיין שומעים מוזיקה מכל הגוונים. נכון שהניגון החסידי חזק אצלנו בבית, אבל יש עוד דברים שמתנגנים.

"אני מנגן עם ישי ריבו כבר 5 שנים. שמעתי בזמנו שהוא כוכב עולה ולא האמנתי איך הוא רק מצליח יותר ויותר משנה לשנה. היינו בעלייה מטורפת עד שהתחיל פסטיבל הקורונה".

(צילום: תמר חנן)

לאחר התשובה, חשבת לוותר על המוזיקה באיזשהו שלב או שהיה ברור שאתה ממשיך?

"מההתחלה הרב אמר לי לא לוותר על המוזיקה. זה נראה לי לא קשור לנטוש את זה. כשחזרתי לארץ, הפסקתי להופיע עם פאנקשטיין ועם קרולינה. בהתחלה התעלמתי, לקחתי דברים לאט לאט, אבל בסוף הבנתי שאני כבר לא יכול להמשיך, שזה לא קשור לאורח החיים שלי. למזלי, היו לי חברים שחזרו בתשובה שייעצו לי להתקדם לאט לאט, אמרו לי לא לעשות מהלכים בגלל שעכשיו אני דוס, אלא בגלל שזה מגיע ממקום פנימי שאני מחובר אליו, ואכן הגעתי לבד למסקנה שאני צריך לעזוב. היום אני מנגן עם ישי ומופיע יותר ממה שהופעתי אי פעם".

אבל אז הגיעה הקורונה וטרפה את כל הקלפים. שחם החליט לנצל את הזמן ולהקליט את האלבום השלישי שלו "חי עכשיו", שרובו הוקלט ומוקסס בבית. באלבום הוא מנגן על רוב הכלים, ולדבריו, זו הפעם הראשונה שהוא משחרר חומרים מאוד ראשוניים, בלי הרבה עריכה. "זה רצון שהיה קיים בי שנים אך לעולם לא מומש. לאומנים תמיד יש רצון לשפר ולהקליט באולפן גדול עם נגנים והפקה, אבל אני תמיד הרגשתי שיש ניצוץ מיוחד בהקלטות הראשוניות, משהו שהולך לאיבוד כשמתחילים בהפקה".

8 שנים עברו מאז תחילת תהליך החזרה בתשובה שלו, והוא עדיין מדגיש שהתקרבות לאלוקים היא תהליך של כל החיים. כשאני שואלת אם הוא מתחרט שזה לא קרה קודם, הוא עונה: "אם אני רוצה להיות אמיתי, אז אני אגיד שהכול קורה בדיוק בזמן הנכון, אין טעויות, הכול מדוייק. ברור שיש דברים שהייתי עושה אחרת, אבל אני חושב שהגעתי לכאן בזכות כל המהמורות בדרך".