מצוות הלווית המת: כל מה שרציתם לדעת על הכבוד האחרון שחולקים לנפטר

מצוות לווית המת הינה מצוות הליכה אחר מיטתו של מת, ללוותו בדרכו האחרונה. כאשר הגוף שב אל האדמה, ואילו הנשמה – שבה אל האלוקים שבשמים. מצווה זו נכללת בציווי התורה "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט), ונחשבת "גמילות חסד שבגופו".

חכמינו ז"ל האריכו בכמה מקומות על גודל מצווה זו, ואמרו שכל מי שרואה את המת ואינו מלווה אותו חייב בנידוי ומאידך (מסכת כתובות ע"ב, ע"א) מי שכן מלווה את המת זוכה שגם אותו ילוו למנוחות.

הלווית המת היא אחת מהמצוות "שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא".

חשוב להבין כי האדם מורכב משני 'חומרים', גוף ונשמה, רק כאשר שני כוחות אלו מחוברים האדם חי, ברגע שהגוף כושל - הנשמה לא תוכל להימצא בו. הנשמה היא כח שממלא את הגוף והיא הרואה ושומעת הכל, הגוף הוא בעצם הלבוש שלה.

כאשר אדם נפטר, הנשמה שלו נמצאת וחופפת על גופו, והיא פשוט רואה ושומעת הכל, ויודעת את כל מה שמתרחש מסביבה, והיא גם מרגישה לא פחות מאדם חי. כשם שאדם הולך למקום מוכר הוא היה רוצה שמישהו ילווה אותו, כך המת – הולך לעולם העליון, ונשמתו זקוקה לליווי, לתמיכה ולכבוד.

ההלוויה קרויה גם "חסד של אמת". בתהליך הקבורה טומנים באדמה את גופת הנפטר כשהיא עטופה בתכריכים לבנים, כשם שגונזים ספר תורה שנפסל, באשר היא היוותה לפי האמונה הדתית משכן לנשמה נצחית, כחלק מהאמונה בהישארות הנפש ובתחיית המתים.

סדר ההלוויה והקבורה

על פי מסורת הספרדים, כך מתנהל סדר הלוויה והקבורה:

* הספד - נאמר בחדר הספדים או ליד הקבר.

* האבלים אומרים קדיש.

* אומרים משנה ממסכת אבות (ג', א'): "עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה: דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון".

* אמירת מספר פסוקים: "גדל העצה" וכו'.

* אחד מאנשי חברה קדישא אומר קדיש.

* בקשת מחילה מהנפטר/ת.

* במהלך ההלוויה אומרים לנפטר - את מזמור צ"א בתהילים הנקרא שיר של פגעים, ולנפטרת - את פרק ל"א בספר משלי פסוקים י' - י"א הפותח במילים "אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא".

* בירושלים נוהגים להקיף את מיטת הנפטר 7 פעמים ליד הקבר או בבית.

* לאחר הורדת המת לקבר אומרים "והוא רחום".

* אומרים נוסח "צידוק הדין".

* אומרים את נוסח ההשכבה.

* האבל מברך "ברוך דיין האמת", ולאחר מכן קורע חולצתו כשהוא מעומד.

על פי מסורת האשכנזים

* זמן ומקום אמירת ההספד משתנה - ליד בית כנסת בו הנפטר התפלל או בחדר הספדים או ליד הקבר.

* האבל מברך: "ברוך דיין האמת" ולאחר מכן קורעים לו את חולצתו - לילדי הנפטר קורעים בצד שמאל באזור הלב, ולשאר האבלים בצד ימין באותו אזור.

* בזמן הוצאת המיטה אומרים את הפסוק מתהילים: "צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו" (תהילים פה, יד)".

* כשארון הקבורה בחוץ אומרים את המשנה ממסכת אבות (ג', א'): "עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה: דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון".

* חברה קדישא אומרים "גדל העצה" (ירמיהו לב,יט) (בימים שאומרים תחנון).

* האבלים אומרים קדיש.

* במהלך הלוויה אומרים לנפטר "שיר של פגעים" ולנפטרת, "אשת חיל".

 לפני הקבורה אומרים "הילודים למות".

* אומרים שוב "גדל העצה".

* מורידים את הנפטר לקבר מפני כבודו, כדי שלא יתבזה. בזמן הורדת המת לקבר אומר החזן שלוש פעמים את הקטע "והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית".

* לאחר סתימת הגולל אומרים את תפילת "הצור תמים פעלו", ולאחר מכן הרב או האבלים אומרים קדיש. בימים שאין אומרים תחנון אין אומרים "הצור תמים פעלו".

* בסיום ההלוויה נהוג לגשת לאבלים ולנחמם במילים: "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד".

כמה פרטים הלכתיים:

* טוב שילווה את המת עד הקבר, אך אם אינו יכול, לפחות ילוונו ד' אמות (כשתי מטר),ואז ימתין על מקומו עד שתיעלם המיטה מעיניו וילך לביתו.

* יש מצווה גדולה לקחת ולישא את המיטה עצמה.

* צריך ללכת אחר המיטה ולא לפניה שזה נקרא ליווי.

* לפי הזהר הקדוש אין לנשים ללוות את המת כלל אלא תעמודנה בפתח החצר ולא תלכנה אחר המיטה ולא תלך גם לבית הקברות.

* על פי מנהג ירושלים, צאצאי נפטר זכר אין מלווים אותו.

* האנשים ההולכים בלוויה יאמרו את פרק צ"א בתהלים: "יושב בסתר עליון", הנקרא "שיר של פגעים", או שיאמרו פרקים אחרים, כמקובל. המלווים יתפללו לה' שירחם על הנפטר להצילו מעונשים בזכות אבותיו.

* ראוי לתת צדקה בעת הלוויה.

* הנכנס לתוך ד' אמותיו של נפטר, צריך לכסות את ציציותיו.

* הרואה לוויה עוברת, ילווה אותה בהליכה לפחות ארבע אמות. ישנן דעות, שלאחר מכן הוא ממשיך לעמוד במקומו עד שהלוויה תעלם מעיניו.

* בשעת הלוויה מתנהגים בכובד ראש כראוי לאותה שעה. ראוי להתבונן בעת הלוויה שחייו של האדם הינם קצובים עלי אדמות ולאחר פטירתו עליו לתת דין וחשבון על מעשיו לפני בית דין של מעלה. רק לדברי התורה ולמצוות שקיים האדם בחייו יש ערך נצחי לאחר פטירתו ורק עליהם הוא מקבל שכר. וכן שנו חכמים (מסכת אבות פרק ו'): "בשעת פטירתו של אדם אין מלווים לו לאדם, לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד, שנאמר: 'בהתהלכך תנחה אותך, בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך'. בהתהלכך תנחה אותך - בעולם הזה, בשכבך תשמור עליך - בקבר, והקיצות היא תשיחך - לעולם הבא".

* ביציאה מבית העלמין, חייבים כל הנוכחים ליטול את ידיהם, שלוש פעמים בכל יד, בשל הטומאה השוררת בסביבת מת.

* עם סיום הקבורה וסגירת הקבר בעפר - מתחילה האבלות.

הרב זמיר כהן – מי הם שלושת החברים הטובים ביותר שלך?

להלכות הלווית המת, לחצו כאן.

שריפת גופות ביהדות: 7 עובדות על חומרת האיסור

קבורה יהודית: 10 עובדות שאולי לא ידעתם