הארכיאולוגים חושפים: "כך הובלנו לתגליות חסרות תקדים על העם היהודי"

"כשהבנתי שאני חושף עיר מימי דוד המלך, ידיי שהיו שחורות מחפירות התחילו לרעוד, ולא רק לשם המליצה",  אומר הארכיאולוג סער גנור, אשר חוקר את אזור העיר הקדומה לכיש.

במילים אלו, אשר ההתרגשות העצומה ניכרת בהן, הוא מבטא גם את תחושותיהם של עמיתיו למקצוע. כי תמיד מעניין לחפור ולחשוף עתיקות מימי קדם, אך כאשר הממצאים אינם רק עתיקים, אלא גם  מעידים על קיום חיים יהודיים ואף מלמדים אותנו עליהם, ההתרגשות גדולה פי כמה.

איך באמת מצליחים להגיע לאותם ממצאים? מהי עבודת המחקר שנעשית סביבם? ואיך מאמתים את העובדות ומגיעים למסקנות הנכונות? יצאנו לשוחח עם שלושה ארכיאולוגים, אשר כל אחד מהם אחראי על חפירות באזור שונה, מתקופת זמן שונה, אך כולם שותפים לאותה התרגשות. "זה מרתק", הם אומרים ומכניסים אותנו לעולם של חפירות ועתיקות.

יורם חיימי: "גילינו את תאי הגזים בסוביבור"

יורם חיימי הוא ארכיאולוג שמתעסק בתחום מאז שנת 1998. במשך השנים הוא חפר לא מעט אתרים באזור הנגב והיה אחראי על פרויקטים מדימונה עד אילת, אך ב-2007 הוא שינה כיוון והחל לחפור דווקא בפולין, בפרויקט שהפך לפרויקט חייו.

"הגעתי לפולין לאחר שגיליתי שאחים של אמא שלי נרצחו במחנה ההשמדה סוביבור", הוא מספר, "קיבלתי את המידע הזה דרך 'יד ושם' ומיד החלטתי שברצוני לנסוע למקום בו הם נרצחו.

יורם חיימי מצד ימין

"כשהגעתי לסוביבור היה שם בסך הכל שטח ענק של יער, בלי כלום", הוא מתאר. "פגשתי את המנהל האחראי על השטח ושאלתי אותו בתמימות מדוע הם לא מנסים לחפור כדי להגיע לממצאים. הוא דווקא התעניין ואז הצגתי את עצמי. סיפרתי לו שאני ארכיאולוג, ואמרתי לו שאם הוא יהיה מעוניין נוכל להתחיל בחפירות".

מאז אותה שיחה ובמשך קרוב ל-15 שנה מנהל חיימי חפירות בסוביבור.  "ביצענו שם מחקר בהיקף עצום", הוא מספר, "בתחילה השקעתי בו אך ורק תקציבים משלי, לכן הוא היה מצומצם יחסית, אבל בשנת 2010 הצטרפה אליי גם ממשלת פולין והמחקר הפך לענק. אני מפקח עליו יחד עם שותף שלי, תושב המקום".

ומה גיליתם במשך השנים?

"בראש ובראשונה רצינו לחשוף את תאי הגזים של המחנה, זו הייתה מטרתנו. חשוב לי להדגיש שלא חששנו מכך שיימצאו במקום עצמות או קברים, כי למרבה הצער הגרמנים לא הותירו זכר, ועל כל פנים ביצענו הכל בפיקוח הרב של פולין. אבל הייתה לנו בעיה אחרת, מי שמכיר את האזור יודע שמדובר ביער ענק, כך שקשה לדעת היכן בכלל להתחיל את החיפושים. במשך כל השנה הראשונה לעבודה הרגשנו כאילו אנו יורים באפלה. למזלנו, כבר בשלבים הראשונים מצאנו באזור בו חשבנו שאמורים להיות תאי הגזים, ערמות גדולות של אשפה. כך הבנו שתאי הגזים אינם נמצאים כאן, אך הם סמוכים. לקחנו את החפירה לכיוון מזרח, בו לפי מה שנראה לנו היו אמורים להיות התאים, ולאחר תקופה נוספת של חפירות איתרנו בסופו של דבר שביל שמוביל אל תאי הגזים, אשר חולף בין שתי גדרות גבוהות עם המון שיחים שמסתירים ממי שעומד במקום את מה שקורה בחוץ".

מאותו רגע הם כבר ידעו היכן להתמקד. "חפרנו במשך שנתיים נוספות, ואז גילינו שהשביל הזה מגיע אל משטח אספלט שהפולנים הקימו בשנות ה-60, ועליו שתי אנדרטאות של הנצחה. רק אז, לראשונה, חשבנו על כך שייתכן  כי תאי הגזים מצויים מתחת לאספלט.  לא פלא שהאנשים שעובדים במקום לא ידעו להסביר לנו על המיקום שלהם, כי הם לא העלו זאת בדעתם".

ההבנה הזו, לדבריו של חיימי, הובילה אותם אל הארכיון בלובלין, בו הם אכן מצאו מסמכים של אדריכל שהקים את אותן אנדרטאות, והתברר כי השערתם נכונה – תאי הגזים כוסו באספלט.

"השלב הבא כבר היה קל יחסית – ביקשנו להסיר את משטח האספלט ולחשוף את תאי הגזים", הוא מפרט, "כך בדיוק עשינו, ואכן אחרי שביצענו את החפירות במקום נחשף לעינינו מבנה של תאי הגזים המשתרע על פני שטח רחב ידיים. ראינו שמונה תאים מחולקים עם פרוזדור באמצע. התאים יכלו להכיל כ-900 אנשים, מה שאומר שהגרמנים יכלו לרצוח 900 יהודים בלחיצה אחת".

איך הרגשת עם המציאה הזו?

"זה היה מטלטל, אבל הממצאים שחשפנו לאחר מכן היו מטלטלים עוד יותר.  כך למשל מצאנו כבר ביום הראשון לחפירות בתאי הגזים טבעת זהב עם הכיתוב 'הרי את מקודשת לי' עם תליון מגן דוד. בהמשך מצאנו עוד תכשיטים רבים, שכן הגרמנים נהגו להפשיט את האנשים מלבושם לפני הכניסה לתאים, וכן מצאנו דיסקיות של ילדים קטנים שנרצחו במקום. להשערתנו הוריהם הכינו להם דיסקית שנושאת את שמם, כדי שיוכלו להשיב אותם הביתה לאחר המלחמה. אגב, הצלחנו לאתר חלק מקרובי משפחתם של אותם ילדים שכמובן התרגשו מאוד. כמו כן, חשפנו גם שרידים המעידים על כך שהגיעו למחנה סוביבור כ-400 יהודים צפון אפריקאים, שזהו הצד הפחות מוכר של השואה.  דודיי למשל נמנו עליהם.

"בנוסף לשרידי תאי הגזים מצאנו לא רחוק משם תשעה שרידים של משרפות פתוחות. זה היה מטלטל ביותר, כי סביבן גילינו עוד ממצאים נוספים. מאז ועד היום מצאנו יותר מ-70 אלף פריטים. החפירות שלנו היו כה מקיפות עד שכיום אנו יכולים לכאורה לבנות דגם תלת ממדי מדויק של מחנה סוביבור, וכל זה בעקבות הממצא הארכיאולוגי".

(צילום אווירי: Piotr Bakun)

יאיר עמיצור: "צעדתי בעקבות הסנהדרין"

להיות ארכיאולוג זה אומר להיחשף לחלקיקים של היסטוריה מרגשת ולנסות לצרפם יחדיו, כמו בפאזל. כך ניתן לראות בחפירות שקיים הארכיאולוג יאיר עמיצור מרשות העתיקות הנוגעות לימי הסנהדרין.

אושה העתיקה מבט על (צילום: אסף פרץ, רשות העתיקות)

בית הבד באושה (צילום: אסף פרץ, רשות העתיקות)

"הכל התחיל כשהשקנו ברשות את מיזם  'שביל הסנהדרין'", הוא מספר. "מדובר במיזם מאוד מעניין שיצא לדרך לפני מספר שנים, והוא באורך של לא פחות מ-70 קילומטרים, כאשר לכל אורכם ניתן לראות את התחנות בהן עברו הסנהדרין. ההתחלה היא בבית שערים,  משם ממשיכים לטבריה, כאשר השביל מוסיף ועובר גם באתרים נוספים המיוחסים לחכמי הסנהדרין. הכשרנו את השביל באמצעות 40,000 בני נוער ומתנדבים מכל המגזרים בארץ", הוא מציין.

אלא שעמיצור לא הסתפק בפיתוח שביל הסנהדרין, ובמסגרת הפעילות החינוכית בשביל החל לחפור בחורבת אושא השוכנת על שרידי הכפר הושא, אשר על פי ההערכה הוקם על חורבותיה של העיר היהודית, בה ישבה הסנהדרין במשך כעשר שנים.

גוש זכוכית גולמית מאושה (צילום: יניב ברמן, רשות העתיקות)

גוש זכוכית גולמית מאושה (צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות)

איך הגעת למסקנה שהושא של היום היא אושא מימי המשנה?

"כבר בהכנות לחפירה, כשחקרתי את מקורות חז"ל והמקורות ההיסטוריים, הבנתי שאושא העתיקה נמצאת ככל הנראה באזור הכפר הושא, שהוא כפר ערבי שננטש במלחמת השחרור. הוא ממוקם סמוך לקריית אתא ומשמר ככל הנראה את שמו של היישוב העתיק. בכלל, יש בגליל הרבה שמות של אתרים ששומרו מתקופת המשנה ועד היום, רק שלא תמיד אנחנו יודעים את הקשר ביניהם".

כלי עצם (צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות)

החפירות באושא העתיקה מתקיימות בשלוש השנים האחרונות, בשיתוף  15 אלף תלמידים מתנדבים מכל רחבי הארץ שסייעו בחפירה ולקחו חלק בפרויקט. "יש לנו מוטיבציה גדולה לחשוף ממצאים מעניינים באתר, כי כפי שידוע לנו אושה הייתה מקום משכנם של הסנהדרין לאחר מרד בר כוכבא בשנת 135 לספירה, ואם אכן זה כך – סביר להניח שיש יותר ממשהו שהשתמר שם. אנחנו לא יודעים למה בדיוק לצפות, וזה מה שכל כך מעניין בחפירות מהסוג הזה".

על החפירות עצמן מספר עמיצור: "התחלנו את החפירה כשאנו ממקדים מול עינינו את הרצון למצוא ממצאים שיאוששו את קיומה של הסנהדרין. לשם כך לקחנו את כל המקורות והידע שהיו בידינו והבנו שאנו חופרים במקום הנכון. ידענו זאת קודם כל בגלל שימור השם, שהרי שמו של הכפר הושא מזכיר את שמה של אושא הקדומה. בנוסף, במקורות חז"ל מוזכר ששפרעם ואושא קרובות זו לזו. כך למשל כתוב במסכת מקוואות 'מעשה במקווה בין אושא לשפרעם' ובסיפור סמיכת תלמידי רבי עקיבא על ידי רבי יהודה בן בבא בין אושא לשפרעם. גם במציאות הכפר הושא והעיר הערבית שפרעם סמוכים מאוד. שמנו לב שיש לא מעט אזכורים לאושא במקורות חז"ל השונים, כשהראשון שבהם מספר על רבי עילאי – חכם בדור יבנה שמתגורר באושה סביב שנת 100 לספירה. מהעובדה הזו ניתן להסיק שככל הנראה אושא לא הייתה קיימת קודם לכן. בשנת 135 לספירה מסופר במקורות על הקמת הסנהדרין באושא, דבר שבא לידי ביטוי בתנופת התיישבות שניכרת באתר ומתאימה להגעת הסנהדרין למקום".

מקוה הטהרה הגדול באושה (צילום: אסף פרץ, רשות העתיקות)

יאיר עמיצור מנהל שביל הסנהדרין וחפירת אושה (צילום:אסף פרץ, רשות העתיקות)

אז הגעתם למסקנה שאתם נמצאים במקום בו הייתה אושא הקדומה, גם גיליתם מהי התקופה שחיו בה יהודים, ומהו הצעד הבא?

"ממשיכים לחפור", הוא מסביר. "מיד עם תחילת החפירות שלנו במקום התחילו להיחשף לעינינו ממצאים מרתקים מאוד, כמו למשל כלי חרס מסוימים ששימשו רק יהודים בתקופה הזו. אנו יודעים זאת כיוון שבשל בשל דיני טומאה וטהרה, יהודים השתמשו בכלי חרס שיוצרו רק אצל יהודים שווידאו שהכלי לא נטמא בתהליך הייצור. בנוסף, מצאנו בחפירה גם כלי אבן שהיו נפוצים ביישובים יהודיים בגליל בתקופת המשנה. במהלך החפירות מצאנו גם נרות חרס עם עיטור מנורה שמאפיינים את עולם האומנות היהודית וכן איתרנו מקוואות טהרה".

נר עם עיטור מנורה מאושה (צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות)

תקריב של עיטור המנורה מאושה (צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות)

אלו ממצאים שמראים שיש יישוב יהודי, איך אתה יודע שדווקא הסנהדרין היו בו?

"זו שאלה טובה, שאכן אתגרה אותנו מאוד", הוא מודה. "ככל שהוספנו לחפור קיבלנו על כך תשובה, כי התגלו לנו לא רק מקוואות, אלא גם הרבה מאוד בתי בד וגתות שהיו סמוכים אליהם. זה מתאים לגמרי לתקופה בה מסופר על חכמים בכלל וחברי הסנהדרין בפרט שהקפידו באופן מיוחד על אכילת חולין בטהרה. בואו לא נשכח שאנו מדברים בסך הכל על דור וחצי אחרי חורבן הבית. כשבית המקדש היה קיים רוב האוכלוסייה היהודית הקפידה על טהרה, אך אחרי שנחרב כבר לא היה צורך לשמור עוד, והיחידים שמסופר לנו עליהם במקורות שהמשיכו לשמור ולהקפיד הם אותם חכמים. זה מצביע על נוכחות של הסנהדרין באושא בדומה למתואר במקורות. עד היום לא נמצאו בארץ עוד עדויות לשמירת טהרה ברמה כה גבוהה באותה תקופה. "אלו ממצאים מרגשים מאוד", מדגיש עמיצור, "כי זה מוכיח שמצאנו ככל הנראה את מקום הסנהדרין".

גת מורכבת מאושה (צילום: אסף פרץ, רשות העתיקות)

הגת הגדולה באושה (צילום: אסף פרץ, רשות העתיקות)

עמיצור מדגיש כי מבחינתם לא ניתן להסתפק בכך. "ידוע לנו שבאותה תקופה אמורים לשבת במקום חמשת תלמידיו של רבי עקיבא, שמגיעים לאושא מיד לאחר מרד בר כוכבא. ומתחילים לאושש את העם היהודי מתוצאות המלחמה הקשה ברומאים על ידי כינוס חכמים לאושא: 'מי שיודע לדרוש יבוא וידרוש, ומי שיודע ללמד יבוא וילמד', ובעצם מתחילים לאסוף את כל המסורות שעברו עד אז בעל פה ומתחילים בכתיבת המשנה ותיקון תקנות אושא, אנו רוצים לגלות בדיוק היכן זה היה".

בימים אלו החפירות עדיין נמשכות. "אנחנו כעת חופרים באזור בו קיימים מבני ציבורי שייתכן ומתאימים לאחד ממבני הציבור המוזכרים במקורות חז"ל ובניהם בית הוועד בו ישבה הסנהדרין. תפקידם של המבנים טרם ברור לנו וכדי לברר זאת יהיה צורך בעבודת חפירה מרובות. אני מאמין שזה עניין של זמן, עד שנגיע לתגלית הגדולה ממש, אך עד לרגע הגדול אי אפשר לדעת אם אכן נמצא את מה שאנו מחפשים".

מבנה הציבור מתקופת הסנהדרין באושה (צילום:אסף פרץ, רשות העתיקות)

סער גנור: "הכתובת העברית הראשונה"

הארכיאולוג סער גנור עובד כבר שנים ארוכות בשפלת יהודה, ובמסגרת תפקידו הוא ביצע עשרות חפירות. על אחת מהן הוא מספר בהתרגשות מרובה: "מדובר בחפירה באתר שנקרא 'חורבת קייאפה' המזוהה עם שעריים המקראית. ככל שהמשכנו לחפור התגלה לנו שמדובר בלא פחות מאשר עיר מבוצרת מימי דוד המלך".

כשסער מדבר על עיר מבוצרת, הוא מתכוון לאתר של עיר המוקפת חומה. "בתוך העיר הזו מצאנו בין היתר מבנה מגורים וכן שני שערים, אשר למעשה רומזים לנו על זיהויה של העיר כשעריים המקראית המופיעה בתנ"ך".

סער גנור ארכיאולוג מחוז אשקלון (צילום: רשות העתיקות)

למה ניגשתם לחפש דווקא באזור הזה? למה חשבתם שאמורה להיות שם  עיר?

"הכל התחיל לפני בערך עשרים שנה, בעודי מפקח צעיר, עליתי על הגבעה הזו וראיתי שהיא שונה מיתר הגבעות באזור. כשחקרתי את העניין הבנתי שייתכן שעומדת להתגלות לי תגלית מרעישה, ואז הזמנתי את פרופ' גרפינקל מהאוניברסיטה העברית להיות שותף שלי. התחלנו לחפור במקום ואני חייב לציין שהופתענו מאוד. ההפתעה הגדולה ביותר הייתה ביום בו מצאנו חרצני זיתים מפוחמים ברצפות המבנים. שלחנו אותם לבדיקת פחמן 14 וכשהגיעו תוצאות הבדיקה היינו עוד יותר מופתעים, כי התברר שהן סביב שנת 1000 לפני הספירה, ובמילים אחרות – ימי דוד המלך. המשכנו לחפור ומצאנו עוד ועוד ממצאים חשובים ביותר, חלקם מוצגים אפילו במוזיאון ישראל".

אלו ממצאים למשל?

"מצאנו את הכתובת הקדומה ביותר בעולם בשפה העברית. היא מתחילה במילים 'אל תעש' ולאחר מכן יש כמה גרסאות לתרגום. על כל פנים, מדובר בטקסט ברמה גבוהה, וברור שהוא יהודי כי המילה 'תעש' מופיעה אך ורק בעברית ולא בשפות אחרות.

מקדש השער בתל לכיש - מזבחות ארבע קרנות (צילום: סער גנור, רשות העתיקות)

"מצאנו גם מספר בתים פולחניים, בהם נמצאו שרידים של כלי פולחן וכן מודל של בית מקדש קדום עשוי אבן. המודל הזה משתרע בסך הכל על 40 סנטימטר וגובהו 30 סנטימטר, אבל אנו רואים שבחזית שלו יש תיאור דומה מאוד לבית המקדש הראשון שבנה שלמה, עם מזוזות, משקופים ואפילו קורות שמכסות את הגג. מדהים לראות שכבר בימי דוד המלך ידעו לבנות מבנים מונומנטליים כמו בימי הבית הראשון. באתר גם חשפנו קרוב ל-10 אלף עצמות בעלי חיים ואף אחד מהם אינו טרף, כך שיש פה כנראה השקה עם הטקסט המקראי של האיסורים למינם של בעלי חיים מסוימים. בנוסף לכל זה, בכל שטח החפירה האדיר לא מצאנו כלל צלמיות, מה שמאושש את העובדה שהתגוררו שם אנשים שלא עבדו עבודה זרה".

גנור מדגיש כי זהו אתר מרתק, אך הוא אינו האתר היחיד שנחפר על ידו. "חפרתי בעוד עשרות אתרים, ובכל אחד מהם דברים מעניינים וייחודיים משלו".

צילום אוויר של שער העיר לכיש (צילום: אמיל אלג'ם, רשות העתיקות)

מהו הממצא הכי מרתק שחשפת במהלך עבודתך?

הוא מהרהר. ניכר שקשה לו לבחור. "אני יכול לציין את הממצא המרגש ביותר שחשפתי", הוא אומר לבסוף. "מדובר בשער הכניסה לעיר תל לכיש. הוא נבנה על ידי רחבעם, נכדו של דוד, ומצאנו בתוכו חדרים  ובהם מעין כורסאות או מושבים. על רצפת אחד החדרים חשפנו עשרות קנקנים שמכונים במחקר 'קנקני למלך', מעין קנקני מס. על הידיות שלהם הייתה טביעת חותם עליה כתוב 'למלך', כשהכוונה היא 'שייך למלך', ובחלקם התחתון הופיעו שמות של ארבע ערים. כך למשל מצאנו את העיר 'חברן', שזוהי בעצם חברון. בתא השלישי של השער ציפתה לנו הפתעה אמתית. כבר כשהתחלנו לחפור גילינו שהתא מחולק לשניים, ובאחד התאים גילינו מזבחות עם ארבע קרנות.  כשהמשיכה החפירה וחשבתי שזה שיא השיאים ראיתי מול המזבחות מעין בימה של בית כנסת, מה שהוביל אותי להבנה שמדובר במקדש שעמד בשער העיר. זהו המקדש היחיד שנמצא עד כה בישראל, אך אנו מניחים שיש נוספים".

צילום אוויר של חורבת קיאפה - עיר מימי דוד המלך (צילום: סקי ויו, באדיבות משלחת חפירות קיאפה)

גם בימים אלו ממשיך גנור לחפור, אך הוא טרם ממהר לפרסם את תגליותיו. "אנחנו עובדים לאט ובהדרגה, שכבה אחרי שכבה", הוא מסביר. "על כל ממצא אנו עושים עבודת מחקר מקיפה, שהופכת למושלמת רק ברגע שאנו מצליבים אותה עם הכתוב בתנ"ך. ברגע שהדברים משלימים, אנו יודעים שהגענו אל האמת, ואכן חשפנו עוד נתח של היסטוריה".