למה הילדה שלך שונאת לעזור לך?

איזה מעצבן זה, כשאת בשיחת טלפון עם אחותך או חברה ובדיוק אז הילד הקטן שלך קורא לך מהשירותים, "אמא בואי תנגבי לי".

את לא מבינה אפילו למה את מתעצבנת עליו, את רק מרגישה "אוף מה הוא מפריע לי עכשיו...".

הוא באמת לא אשם, הוא היה צריך להתפנות הוא לא תכנן את זה בדיוק כשאת בשיחה... אבל זה לא משנה, זה מעצבן אותך נכון?

* * *

איזה מעצבן זה, שאת בדיוק צריכה לצאת בבוקר כדי לא לאחר לעבודה, ולילדה המתוקה שלך כאבה פתאום הבטן כל כך, ואת כל השוקו שהיא שתתה - הקיאה והכל יצא מגרונה על כל הבגדים היפים שכבר לבשה?

את לא מבינה אפילו למה את מתעצבנת עליה (ועל כל מי שבסביבה), את רק מרגישה "יואוו, מה הקטע הזה עכשיו?".

היא באמת לא אשמה, כאבה לה הבטן, היא לא תכננה את זה בדיוק כשאת בדלת ליציאה... אבל זה לא משנה, זה מעצבן אותך נכון?

את נורא מבינה את עצמך!

מה שלא יהיה, זה מעצבן כשמתפקשש לך משהו.

זה מעצבן שאת צריכה לעצור באמצע משהו, במיוחד אם הוא כיף לך ונעים לך, נכון?

הלוואי והיית יכולה לתכנן את זה קודם, אם היית לוקחת הכל - בחשבון היה לך קל יותר...

* * *

זה בדיוק מה שהילד שלך מרגיש כשהוא באמצע לשחק בלגו, ואת באה ואומרת, "חמודי שלי תאסוף בבקשה את המשחקים, עכשיו נכנסים להתקלח" (אמרת את זה מה זה יפה, אפילו תכננת איך להגיד לפני שניגשת אליו).

והוא, הילד ה"לא ממושמע" הזה, מתחיל לבכות (!), "לא רוצה אני רוצה עוד לשחק! אני רוצה לסיים לבנות את המטוס שלי".

ואת מתעצבנת על הילד ה"לא ממושמע", שידעת שזה מה שיהיה אתו... ואת מתחילה לאיים שמחר הוא לא ישחק בלגו, ואם הוא לא יקום עכשיו, את לא תכיני לו שוקו, ו...

זה בדיוק מה שהילדה שלך מרגישה כשהיא באמצע לקרא ספר מתח, וכיף לה ונעים, ואת באה ואומרת, "שירל'ה שלי, קומי בבקשה לרחוץ את הכלים של הצהרים. היום זו התורנות שלך".

והיא, הילדה ש"תמיד יש אתה בעיות משמעת", כמובן מסרבת, "אני לא יכולה עכשיו. למה את מפסיקה אותי באמצע? (היא גם מתחצפת...) אני שונאת לרחוץ כלים, חוץ מזה שזה לא התור שלי, אתמול חני לא רחצה כי היה לה מבחן, אז היום היא צריכה. אני מחר...".

ואת נכנסת אתה לוויכוח מטופש וקשה.

את כועסת עליה, מבטיחה לה שכמו שהיא לא עושה את מה שאומרים לה, גם את לא תקני לה, ואז היא תלמד... את גם מאיימת שאבא יעשה לזה סוף אחת ולתמיד...

וכל הסאגות האלה היו יכולות להיחסך ממך וממנה, ממך וממנו אם רק היית מתכננת את זה קודם.

את מה לתכנן?

לא את מה להגיד! לא את האם להגיד!  לא את איך להגיד!

להגיד! כן, בדיוק את מה שאת רוצה, כמו שאת רוצה, בצורה בטוחה ורגועה כמו שאמרת. אבל -  תני לה זמן, מין דדליין כזה שירגיע אותה, שתוכל להרגיש שמתחשבים בה. אל תבואי ותנחיתי הוראה לא מתחשבת. כמו שמקימים אותך לנגב כשאת בשיחת טלפון.

תני לו זמן, לקטנצ'יק, להתארגן על עצמו לפני שהוא נפרד מהמטוס שלו, שהשקיע בו כל כך הרבה זמן.

איך תעשי את זה? מאד פשוט.

תכנני לעצמך את הזמנים שאת רוצה שבהם יקרו הדברים, כמו מתי מתקלחים, מתי את רוצה שהכלים יהיו רחוצים, מתי הולכים לישון וכו', ותכנני את זה נכון.

תיגשי לילד המתוק שלך, ותגידי, "חמודי שלי, עוד 10 דקות אוספים משחקים ונכנסים להתקלח", ותלכי. ותגיעי אחרי 10 דקות, ותגידי, "זהו, חמוד, עברו 10 דקות, תאסוף בבקשה".

תיגשי לילדה החמודה שלך, ותגידי, "שירל'ה מותק, אני רוצה שהכלים יהיו רחוצים עד השעה 16:00. תכנני לך את הזמן".

או, "שירה עוד 15 דקות תקומי לרחוץ כלים, ואח"כ תמשיכי לקרוא", ותלכי.

בטח, כמו רב האימהות, תגידי, שהילדה שלך שונאת לעזור לך בבית, והילדים שלך לא אוהבים לאסוף משחקים. את רק מבקשת - והם כבר מתלוננים ומסרבים. ואני מאמינה לך.

עכשיו תביני מה הסיבה! זה נשמע לך פשוט ולא הגיוני? יכול להיות.

נסי ותראי.

קחי בחשבון שברגע שאת דורשת מהילד שלך לבצע פעולה מסוימת, הכנסת אותו לקונפליקט. מצד אחד הוא רוצה להקשיב לך ולבצע את רצונך, מצד שני הוא רוצה להמשיך בענייניו, וזה לגיטימי שירצה.

לפעמים אפילו הבקשה לא תואמת בכלל את גיל הילד - גם על זה תחשבי...

כמעט שאין ילד שלא רוצה להקשיב להורים שלו, לספק את רצונם ולדעת שבעיני הוריו הוא ילד טוב וממושמע.

אמא יקרה,

לאט לאט, עם תפילה ורצון, את תלמדי את הריקוד בין לא לוותר על הרצונות שלך, לבין התחשבות בילד וברצונותיו.

בהצלחה!

יוכי דנחי היא תומכת רגשית רב תחומית ומנחת הורים, מומחית למשמעת וסמכות, שיטת אימהות מודעת Yd0548414745@imahut.org.il