תחרות הסיפור הקצר: מצווה אחת וזר

באותו יום קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה. על הצג, מירב בלום.

אני צריכה לספר לכם קצת על מירב. מירב הייתה שכנתי לשעבר. כאשר אביה נפטר, החל אצלה מפנה בנוגע ליהדות. במשך כמה שנים היא עברה תהליך של חזרה בתשובה, וכיום היא נשואה ומתגוררת באחת מהערים המרכזיות בארץ. מאז הקשר ביננו נותק, למעט פעמים בודדות שאנו נפגשות כאשר היא באה לבקר את אמה.

לכן הופתעתי כאשר היא הרימה אלי טלפון באותו יום.

"ליבי, כמה טוב לשמוע אותך. רציתי לבקש ממך בקשה בנוגע לאמי. את יודעת שאני מגיעה לעיתים לבקר את אמי. בכל מפגש כזה, לבי נצבט כאשר אני רואה את אמי כה רחוקה מהיהדות. היא אינה מתנגדת ליהדות, אך גם לא מרגישה צורך להתקרב ולהכיר מקרוב.

"חשבתי לפנות אליך, כיוון שאני עדיין נמצאת בשלבי לימוד, ועדיין לא הספקתי להכיר לעומק את העולם המיוחד של היהדות. אולם את נולדת למציאות כזו, של בית שכולו תורה ומצוות. אולי דווקא את, בהכירך את היהדות מקרוב, תוכלי להשפיע עליה - אפילו בקיום מצווה אחת שהרי גם כוחה הוא עצום!". התפלאתי מעט לבקשתה, אך בשבריר שניה לאחר מכן הסכמתי ברצון. "זו תהיה בשבילי שליחות עצומה, לגרום לאמך להתקרב אל יהדותה".

כך צעדתי לי ברחוב, אפופת מחשבות, כשלפתע נקרע חוט מחשבותי: "מבצע פרחים בזול! רק היום, גבירתי, מעוניינת בזר?". "לא, תודה", סירבתי בנימוס, מנסה לסדר את חוט מחשבותי, כשלפתע עלה במוחי רעיון. חזרתי על עקבותי לעבר דוכן הפרחים. כעבור כמה דקות חזרתי לביתי עם זר מכובד, אליו צירפתי זוג נרות ופתק קטן עם זמן הדלקת נרות וברכתם. בצעדים חוששים פסעתי אל עבר ביתה של גברת גילברג, נושאת בלבי תפילה חרישית.

צלצלתי בפעמון ביתה. כעבור כמה רגעים היא פתחה. "או, שלום לך, שכנתי היקרה. בואי, היכנסי לביתי".

התיישבתי על אחת הכורסאות. "אני לא אחרוג ממנהגי. נדמה לך ששכחתי לכבדך בדבר מאכל?". כעבור כמה דקות היא חזרה עם חבילת וופלים עם חותמת כשרות, תוך שהיא מצביע על ההכשר: "תטעמי, זה כשר. אני כבר מכירה את זה שהדתיים אוכלים רק כשר, יש לי בת כזאת. נו, ואולי עכשיו תספרי לי מה הביא אותך לבקר אישה זקנה ואלמנה בביתה?".

התחלתי לשוחח עמה על מעלת השבת, ובמיוחד על הדלקת נרות. בתחילה היא הקשיבה בנימוס, וכעבור כמה דקות היא פנתה אלי בתמיהה. "מדוע את מתחילה לשוחח עמי על נושא זה? הרי את יודעת שאף פעם בחיי לא שמרתי מצוות, אז מדוע השנה זאת?".

"ובכל זאת, גברת גילברג, אולי כדאי שתתחילי לעשות שינוי. את יודעת איזו מעלה חשובה יש למצווה כה פשוטה זו?". לבסוף היא נענתה בחיוב לבקשתי. "דעי לך שזה הרבה בזכות זה שאני רואה כמה השקעת וטרחת לבוא אלי ולהגיד לי את זה. זה מראה עד כמה שזה חשוב לך, ואני מוכנה לנסות. תודה לך על הביקור".

כשחזרתי אל ביתי, עלה במוחי רעיון נוסף. אולי בכל שבוע ניתן לה כזו? ערכה שוודאי היא לא תתנגד לקבל... לכן מאד, בכל שבוע ביום שישי, כאשר גברת גילברג הייתה פותחת את דלת ביתה – היתה מוצאת שם זר זוג נרות ופתק. כך נמשך הדבר עד לחודש אדר, פרוץ נגיף הקורונה בישראל.

גם בתקופה מבולבלת זו לא סרתי ממנהגי. כעבור כמה שבועות, באחד הימים שמעתי המולה רבה. בחדר המדרגות הצצתי בעינית. נחרדתי לגלות את גברת גילברג מובלת באלונקה אטומה אל עבר אמבולנס. פתחתי ספר תהילים, התחלתי להתפלל לרפואתה השלמה וטלפנתי לעדכן את בתה. כעבור כמה שבועות קיבלתי שיחת טלפון, מגברת גילברג.

"ליבי, שכנתי היקרה. אינך יכולה לתאר לעצמך מה עשה הזר שלך". וכך היא מספרת: "באותו יום שהגעתי לבית החולים, כאשר גילו בגופי את הנגיף, לא הייתי מסוגלת לנשום בעצמי. כעבור כמה שעות התחלתי להרגיש טוב יותר, ולנשום בכוחות עצמי. כשפקחתי את עיני, הדבר הראשון שראיתי היה זר פרחים מונח על המדף. התחלתי לרעוד. הרופא שם לב לכך. 'גברת גילברג, הכול בסדר?', הוא שאל בפנים דואגות. בכוחות חלושים שאלתי אותו: 'דוקטור, איזה יום היום, ומה השעה?'. 'יום שישי, והשעה היא שש ועשרים'. 'הדלקת נרות!', זעקתי. 'דוקטור, אנא ממך, לחשתי כשכוחותי הולכים ואוזלים, השג לי זוג נרות שבת'. הדוקטור היה מופתע מבקשתי, אך ראה שאני מתעקשת. הוא הלך לחפש, וכעבור כמה דקות חזר עם זוג נרות שאיני יודעת מהיכן הביא בכזו מהירות, וקופסת גפרורים. הוא קרב אלי את השידה שבקצה החדר. בהתרגשות רבה ובידיים רועדות הדלקתי את זוג הנרות, וברכתי בלחש: 'אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת'.

(צילום: shutterstock)

"אינך מבינה באיזה מצב הייתי, ממש על סף עילפון. אולם דווקא הדלקת הנרות היא זו שהצליחה לרומם אותי ואף להציל את חיי. כעבור כמה ימים התחלתי לחוש בטוב, וכעבור כמה זמן שוחררתי מבית החולים, למרות כל התחזיות של הרופאים. ואני - הבטחתי לעצמי שלא אפסיד לעולם הדלקת נרות שבת".

כמה שפה-רך יכול לשנות.

אז למה אתם מחכים? התחילו לכתוב, ושלחו את הסיפור הקצר שלכם (עד 1500 מילים) לדוא"ל debi@htv.co.il, עם הכותרת "תחרות הסיפור הקצר".